חצי שנה עברה מאז הזניק שר המשפטים לוין את המהפכה המשפטית שלו, שאיימה לשנות לחלוטין את סדרי המשטר והשלטון במדינת ישראל. כעת, נותרו 30 ימים עד לסיומו של כנס הקיץ של הכנסת, וכרגע מונח על השולחן רק חלק קטן מהרפורמה: צמצום או ביטול עילת הסבירות של מערכת המשפט כלפי החלטות ומינויים של הממשלה והכנסת. אכן, המהפכה המשפטית חטפה מכה אנושה בעקבות המחאה וההפגנות ברחובות ישראל, בעקבות הביקורת הפנימית בליכוד, בעקבות הנזקים האדירים לכלכלת ישראל ובעקבות הפגיעה בתדמיתה של ישראל בעולם. וראש הממשלה נתניהו עשה הכל כדי להשאיר את הרפורמה מאחוריו, כי הוא הבין שהנזק גדול מהתועלת – גם אם התועלת היא לטובתו האישית.
אבל אסור להתבלבל: לוין, פוליטיקאי ערמומי ומוכשר, ברוך כישרונות, לא זנח את תוכנית האם שלו. הוא יודע שאם מה שיישאר מהתוכנית הגדולה שלו זה רק ביטול או צמצום עילת הסבירות, הוא יכול לקפל את דגלי המהפכה וללכת הביתה. לכן שר המשפטים מנהל בימים אלה מלחמה פסיכולוגית שיטתית ושקטה נגד ראש הממשלה. בספינים ותחבולות פוליטיות הוא מלחיץ את נתניהו וגורם לו לחשוב שאם הרפורמה לא תעבור – התוצאה תהיה כאוס בליכוד ופירוק של הקואליציה. ומה יכול להיות יותר אפקטיבי מאיום על נתניהו בפירוק הממשלה ובחירות חדשות בשעה שהליכוד וקואליציית הימין מתרסקים לפחות מ־60 מנדטים בכל סקר אפשרי, כולל הסקרים מטעמם?
לוין משאיר באוויר את האיום שלו להתפטר אם הרפורמה לא תעבור במלואה. אלא שבמקביל הוא גם גורר שרים נוספים לייצר מצג – ובמקרה הזה, מצג שווא – של צפי לפיצול הליכוד במקרה שבו הוא עצמו יבחר להתפטר. שר התרבות מיקי זוהר, בן בריתו של לוין, כבר הזהיר מפני הבאות, והזהיר מפני ההשלכות של מהלך כזה. "אם לוין יתפטר תהיה התפטרות המונית בממשלה", אמר השליח. לא פחות. המסר לנתניהו: שרים אחרים, כמו יואב קיש, שלמה קרעי ומאי גולן, לא יישארו אדישים לקריסת הרפורמה והתפטרות של שר המשפטים.
בשיחות פרטיות, טען אחד מבכירי הליכוד השבוע שלוין מנהל לוחמה פסיכולוגית נגד נתניהו גם מחוץ לשורות הליכוד. המטרה שלו פשוטה: לחדד את המסר שלפיו הרפורמה המשפטית היא לא רק בנפשו, אלא גם בנפשם של יתר השותפים. זאת לא קפריזה אישית שלו – זו אידיאולוגיה שלמה. אותו בכיר סיפר כי לפני סיום כנס החורף של הכנסת, בערב פסח, הזהיר לוין את נתניהו כי אם לא תהיה חקיקה – הקואליציה תתפרק. "לוין טען אז שאם לא תהיה רפורמה לא תהיה ממשלה, אבל זה היה שקר", סיפר בכיר בליכוד. "שאלתי את עצמי על סמך מה הוא אומר את הדברים. קיימתי שיחות עם דרעי, גפני, סמוטריץ', בן גביר – והתברר שזה ממש לא נכון. לסמוטריץ' זה קצת הפריע, אבל אף אחד לא איים לפרק את הקואליציה. הוא ניסה לייצר רושם שזה מפרק קואליציה, זה הנרטיב שלו. היה לו חשוב לייצר נראות אחרת של המציאות מול נתניהו, להראות שההתעקשות שלו היא לא אישית – ולכן הוא שולח את זוהר ושרים אחרים לאיים שהם יתפטרו מהממשלה".
הלחץ הפסיכולוגי לא עצר שם – גם השבוע העביר לוין מסרים לנתניהו, באמצעות אחד מחייליו בסיעה, אביחי בוארון. בוארון, בניגוד לעמדת נתניהו, הניח על שולחן הכנסת את חוק היועמ"שים – במה שאפשר לפרש רק כעוד אמצעי לחץ כלפי נתניהו בחודש האחרון של כנס הקיץ.
אבל זאת לא רק הרפורמה. זה גם היום שאחרי. ממקומו הראשון בפריימריז משקיף לוין על היום שאחרי נתניהו. ב־6 בינואר השנה, ימים ספורים לאחר השבעת הממשלה, כתבתי ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" על השאיפות הפוליטיות של לוין ועל המהלך שלו להקים סיעה בתוך סיעת הליכוד. הכותרת הייתה: "זאת לא ממשלת נתניהו השישית. זאת ממשלת יריב לוין הראשונה". הקרב של לוין בחודש שנותר על לסיום כנס הכנסת הוא לא רק על הרפורמה – הוא גם על המנהיגות הבאה של הליכוד.
המטרה של לוין פשוטה: לחדד את המסר שלפיו הרפורמה המשפטית היא לא רק בנפשו, אלא גם בנפשם של יתר השותפים. זאת לא קפריזה אישית שלו – זו אידיאולוגיה שלמה
