נתוני הצפייה מכמירי הלב של חדשות "רשת" עשויים להעיד על התוצאה המפוקפקת של העברת "הצינור" לשבע בערב. הכוונה היא לא רק לרייטינג, אלא גם להשתלבות של "הצינור" בלוח שידורים תמוה, שנראה כמו ניסיון להדביק חומרים שונים לגמרי באמצעות מסטיק ורוק.
הבעיה היא שגם "הצינור" עצמה היא פרנקנשטיין של תוכניות האקטואליה. נדמה שההיגיון המנחה בהבניית סדר היום, כלומר כשלא נכנסים שם בלי בושה לעסקי הקמעונאות, הוא כמו המאמץ הנואש להבין מה רוצה תינוק שכישורי השפה שלו מסתכמים בצרחות: אולי הוא יירגע עם דיווח על המכתב שהוציא נגיד בנק ישראל לראש הממשלה? או שמא קרב צווחות בין אחד ממנהיגי המחאה לאחד בשם ברלה קרומבי? ומה עם שיחה עם בני ציפר על ועדת פרסי הספרות של שר התרבות? הפפיון תמיד עוזר. בעצם, יש לנו: פרשנות על הנסיעה המתהווה של ראש הממשלה לסין. מה רע? קודם היינו באווירת אמנון לוי ועכשיו מחיים את "לונדון וקירשנבאום". לא עובד? תראו איך ח"כ שרן השכל ניסתה לנאום בכנסת עם התינוקת שלה.
אפשר בטעות לחשוב שכל זה – והרשימה לא סופית - עושה את "הצינור" לתוכנית מגוונת. בפועל לצפות בה זה להרגיש כמו כדור פינבול שנזרק מפינה לפינה ומתפלל שאולי השחקן יפספס אותו כדי ליפול החוצה ולנוח. לא רק שזאת עוד תרומה של רעש ובלבול למציאות שרק מתחננת לסדר והיגיון; ספק אם הבלגן הזה בכלל מתאים לשעת המקלחות והחביתות שבה התוכנית משודרת.
ובכל זאת, אמש שודרה ב"צינור" גם כתבה חשובה: בר שם אור יצא וגילה שמפעל ההתנחלויות משגשג תחת ממשלה שמלבינה מאחזים לא חוקיים, ומציגה תיאטרון שלם של קריצות וגלגולי עיניים בנוגע לאלימות מתנחלים נגד פלסטינים חפים מפשע. די כרגיל אצל הכתב והתוכנית, זה נשמע כאילו הכתבה חושפת את הגן שיביס את האלצהיימר ולא מתארת משהו שכל בר דעת כבר אמור להבין. ועדיין, יש ערך להבלטת הנושא.
אולם בהקשר הזה, היה כמעט משעשע לראות איך גם "הצינור" לא יודעת מה ברצונה לומר, או אפילו להחליט אם המונח הוא "התנחלות" או "התיישבות". והכי מצחיק היה לשמוע את שם אור מתפלא נוכח הצל"ש שהעניק יו"ר מועצת יש"ע לשר בצלאל סמוטריץ'. "אתה יודע כמה ביקורת הוא עכשיו סופג... על הכלכלה וההייטק?" אמר הכתב לשלמה נאמן. אם זה היה בציניות, היא לא עברה. ואם לא, כדאי להזכיר שהיה אחד שמאוד התלהב מהמינוי של אבי התנופה בהתנחלויות לתפקיד השר שחולש על הקופה: קוראים לו גיא לרר.
