זמן קצר אחרי שראינו את הסרטונים שתיעדו את תקיפת בית משפחת עבייאת בכפר אום ספא, דווח באתרי החדשות על נאומו של הרמטכ"ל הרצי הלוי בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1. ישבנו בסלון ביתו של אחמד עבייאת, נסערים מהתמונות שהורצו אחורה וקדימה שוב ושוב. המצלמות בחזית הבית תפסו את רעולי הפנים בשעת מעשה, בשבת בסביבות 12 בצהריים. חלקם אחזו במוטות ברזל ועץ, אחד החזיק גרזן בידו, אחד נשא רובה M16, אחר שלף אקדח, כמעט כולם יידו אבנים לעבר הבית. זה סרטון שמתעד תקיפה מזוויעה, בשעה שאם המשפחה אסמע שהתה לבדה בבית עם ארבעה ילדים קטנים. במשך כמה דקות הלם אחד מרעולי הפנים בגרזן בידית דלת הכניסה. חברו בעט בדלת שוב ושוב. חבריהם הציתו אש בחצר, וכשנפרצה הדלת השליכו כיסא בוער לתוך הבית.
אחר כך עברו לבית השכן, של מוסא עבייאת. הבחור עם ה־M16 ירה לעבר הבית וחברו עם האקדח שלף וירה גם הוא. בסרטונים רואים שני ג'יפים צבאיים, אחד עם אנטנה לבנה ארוכה ומתנדנדת והשני עם דגל ישראל גדול שמתנופף באחוריו, משתרכים במהירות זחילה בעקבות הפורעים, מלווים אותם בדרכם כמעין כוח אבטחה, כשאף אחד מהחיילים לא יוצא אל רעולי הפנים ומנסה לעוצרם. כמה מהפורעים עומדים ממש ליד הג'יפים.
בתחילה שתקנו, כי מה יש לומר. היה קצת מחניק. למרות שטיפות חוזרות ונשנות של הרצפה, ריח השריפה שהוצתה בכניסה לבית עדיין עמד בחלל, כמו כתם עקשן שממאן לרדת מהבגד. אחרי שהתעשתנו אמרנו לאחמד, בעל הבית, הנה, תראה מה הרמטכ"ל של צה"ל אמר עכשיו, "קצין שרואה אלימות כלפי פלסטינים ועומד מנגד לא יכול להיות קצין".
זה לא עודד אותו. "למה שנסמוך על הצבא הישראלי? אני הייתי בעבודה בדיוק כשזה קרה ואבא שלי בא לעזור לאשתי, לקח אותה ואת הילדים לבית שלו. הוא התקשר למשטרה הפלסטינית אבל הם - מה יש להם לעשות, הם לא יכולים להגיע לפה. אמרו לו, 'תתקשר למשטרה הישראלית או לצבא', והוא הסתכל מהחלון וענה להם 'אבל הצבא נמצא פה יחד עם המתנחלים, הוא שומר עליהם, מה יש להתקשר אליהם'".
אש בעצי הזית
כשחלפנו ברביעי בבוקר בכביש 60 על פני תחנת הדלק סונול, ראינו בחורים צעירים נכנסים לחומוסייה. אתה מציץ פנימה ורואה אנשים מתלבטים מה להזמין. בשולחן אחד הניחו חמוצים וקערית של סחוג.
ארבעה נרצחו כאן ובתחנת הדלק הצמודה: הראל מסעוד, עופר פיירמן, נחמן שמואל מורדוף ואלישע אנטמן ז"ל. הפיגוע הבעיר את הגזרה כולה. נדייק: הפיגוע הזה הדליק את הכפרים השכנים. פורעים יהודים גלשו אליהם מההתנחלויות הסמוכות ומשאר ההתיישבות ביהודה ושומרון, בלילה ולאור יום, חלקם חמושים, הציתו בתים, מכוניות, בתי עסק וגידולים חקלאיים.
כמה שעות לפני הביקור באום ספא התעקש איתנו מפקד אחד מגדודי החי"ר המוצבים ביהודה ושומרון, כי מפקדי וחיילי צה"ל לא עומדים מנגד כשהם רואים יהודים תוקפים פלסטינים. חלקנו עליו. במו עינינו ראינו בערב יום שלישי שעבר מתפרעים יהודים מציתים אש בעצי זית ובבתי עסק בכפר לובן א־שרקיה, כשחיילים עומדים לידם ולא עושים כלום כדי למנוע מהם לזרוע הרס ברכוש הפלסטיני, כפי שדווח כאן בשבוע שעבר. הפעם היחידה שבה התערבו הייתה כשצעירים ערבים החלו ליידות אבנים לעבר הפורעים בניסיון להניסם מהכפר, ובתגובה החיילים ירו לעבר הפלסטינים גז מדמיע.
"לא הייתי שם, זו לא הגזרה של הגדוד שלי, ככה שאני לא רוצה להתייחס לאירוע שאני לא מכיר", אמר המג"ד, "אבל אני יודע מה המשימה שלי ושל החיילים שלי: לסכל טרור ולשמור על החוק והסדר. אני לא מגן רק על צד אחד. אנחנו אחראים על ההגנה של כל תושבי הגזרה, וכשאני אומר כל תושבי הגזרה אני מתכוון לכולם. החיילים שלי מנעו לפני כמה ימים מקבוצת מתיישבים צעירים להיכנס לכפר פלסטיני, ועשינו את זה למרות שחטפנו אמירות לא נעימות. לא עמדנו מנגד, לא אני ולא אף אחד מהקצינים, המפקדים והחיילים שלי. כמו שאני נערך לסיכול טרור פלסטיני, ככה אני נערך לשיבוש וסיכול של פגיעה של מתיישבים בפלסטינים. אני לא נכנס למי זה מי, לא יודע אם זו משפחה שיש לה בן מחבל שיושב אצלנו בכלא על פעילות טרור או משפחה שכל עולמה זה אך ורק חקלאות".
זה נכון אולי לגזרה שעליה הוא אחראי, אבל לא מתיישב עם המציאות בגזרות אחרות. מאז הפיגוע בתחנת הדלק, מתנחלים הציתו רכוש וגרמו לנזק כבד במספר כפרים בגדה. זה התחיל בכפר לובן א־שרקיה כמה שעות אחרי הפיגוע בתחנת הדלק בעלי, התעצם למחרת בהתפרעות האלימה בתורמוס עיא ונמשך בסוף השבוע באום ספא.
"גם פיגועי טרור אנחנו לא מצליחים, לצערנו, לסכל ולמנוע ב־100 אחוז. אין 100 אחוז", ענה המג"ד. "אני יכול לדבר על החיילים שלי. אותי יהודים ריססו בעיניים בגז פלפל כי לא עמדתי מנגד. זה קרה לפני כמעט שנה, בחווארה. הייתי אחרי ניתוח להוצאת רסיסים ליד עין שמאל, תוצאה של מבצע למעצר מחבל שירה על אוטובוס של מתיישבים ומונית ישראלית ובנס רק פצע את נהג המונית. כשבאנו לעצור אותו, חמושים פתחו עלינו באש ונפצעתי מרסיסים. ארבע שעות אחרי הניתוח חזרתי לגדוד. נסעתי עם החפ"ק שלי בחווארה, השעה הייתה אחרי 11 בלילה, פתאום ראינו רכב ישראלי עוצר וקבוצה של צעירים ירדה ממנו והחלה ליידות אבנים על רכב פלסטיני שחלף בכביש. באנו לעצור אותם אבל הם ניסו לברוח, התחיל סוג על עימות - ואחד מהם ריסס אותי בפנים. הפצע בפנים היה עדיין קצת פתוח ושרף לי מאוד, אבל לא הרפנו ממנו. אחד עצרנו והשאר ברחו ברכב, אבל כוח מהגדוד סגר עליהם בהמשך הכביש ועצר אותם".
3 צפייה בגלריה
עבד אל־רחמן עבייאת: "אשתי התקשרה בוכה, אמרה לי, 'היהודים בחוץ, רוצים להיכנס לבית לשרוף אותו'. חשבתי על משפחת דוואבשה מדומא. אף פעם בחיים שלי לא פחדתי ככה"
(צילום: שאול גולן)
לא רואים בעיניים
פרעות המתנחלים בכפרים הפלסטיניים אחרי פיגועים גוזלות לא מעט כוחות של צבא ומג"ב. בעקבות הפיגוע בעלי תיגבר צה"ל את כוחותיו בגדה, שמתמקדים גם בהגנה על המרחבים הכפריים הפלסטיניים. זו פעילות שבצה"ל לא רגילים אליה ומתקשים להפנים, בטח כשמדובר בהתעמתות עם צעירים יהודים זועמים, שלא רואים בעיניים דבר זולת נקמה ופגיעה בערבים.
מפקד הגדוד מודה שלחייליו קשה בסיטואציות האלו. "מקללים אותנו, אותי באופן אישי, את הקצינים והחיילים, 'נאצי', 'שונא יהודים', 'אוהב ערבים', 'בוגד', מה שאתה לא רוצה. מטיחים בך אמירות קשות, אבל אתה במוד שזה חלק מהעבודה. לחיילים הצעירים זה לא אירוע פשוט. בגלל זה המפקדים בגדוד מקפידים לעמוד מלפנים בכל סיטואציה מורכבת כזו, להראות לחיילים איך להתנהג ואיך לתפקד. לא סתם ריססו אותי ולא את החיילים שלי, אני עמדתי באירוע ההוא מלפנים".
נפגשנו ברביעי בבוקר, לפני נאום הרמטכ"ל שהיה בשעות אחר הצהריים. מפקד הגדוד אמר כי "מי שאין לו עמוד שדרה יציב, קודים ערכיים ומוסריות - שלא ישרת בצבא. מפקד שלא יודע להתמודד עם המורכבות שטמונה בתעסוקה כאן, שלא יהיה מפקד. אין דבר כזה לעמוד מנגד". דיברנו גם על הקללות והאמירות הקשות שהטיחו צעירים מחוץ לבית הוריו של הראל מסעוד ז"ל במח"ט בנימין, אל"ם אליאב אלבז, כשהגיע לנחם את המשפחה בראשית השבוע. "זו בושה גדולה", אמר המג"ד, "פשוט בושה. אלבז מקדיש את חייו למען ביטחון המדינה ולמען הגנה על התושבים בבנימין. אני אומר את זה בתור קצין נשוי עם ילד קטן בבית, שיודע מה המחירים שנדרשים מקצינים בכירים במערך הלוחם. זה מחיר אישי ומשפחתי כבד. תשאל את אלבז מתי בפעם האחרונה הוא עשה שבת מלאה בבית, או מתי הגיע בזמן ליום הולדת של אחד מילדיו. מתי בשנתיים האחרונות הוא לא סיכן את חייו. לילה־לילה הוא נכנס למעצרים בכפרים פלסטיניים על מנת לסכל טרור. הוא איש אמיץ מאוד, עם סט ערכים מוסרי חזק".
אבל מה שווים הדברים האלה כשרואים את התמונות על מסך הטלוויזיה הגדול בסלון של אחמד עבייאת. איזה ערך יש לאמירות הנחרצות של מפקד הגדוד או לדבריו של הרמטכ"ל, כשרואים באופן ברור בסרטונים שני ג'יפים צבאיים הנוסעים לצד חבורת פורעים רעולי פנים, חלקם חמושים, שפוגעים בבתים, מיידים בהם אבנים ויורים לעברם, מטילים אימה - והחיילים נותרים בג'יפים, עומדים מנגד. כשזו המציאות בפועל, הדברים של הקצינים הבכירים, כולל אלו של הרמטכ"ל, הם בגדר מס שפתיים. לא יותר מזה.
הקרב על שטח המרעה
יש מספר גרסאות להתרחשויות שהובילו להתפרעות האלימה של כמה עשרות מתנחלים בצהרי השבת האחרונים באום ספא. זה החל בצהרי יום חמישי שעבר, בירידה של עדר כבשים השייך לחוות מתנחלים מאזור נווה צוף לשטח מיוער מתחת לכפר. בעקבות הגעת העדר ירדו צעירים מהכפר כדי להבריח את הכבשים מהמקום, וזה התפתח לעימותים וליידויי אבנים לעבר כלי רכב ישראליים. העימותים האלה המשיכו בשישי וגלשו גם לשבת בבוקר, אז בעל החווה חש לדבריו בסכנת חיים, ויצא בקריאה בקבוצות ווטסאפ למי שיכול לבוא ולעזור להדוף את התוקפים הערבים.
התושבים באום ספא משמיעים, כמובן, גרסה אחרת. "יש לנו שם עצי זית ושטחים חקלאיים", אומר מוסא עבייאת, "הכבשים שהם הביאו לשם הורסות את הגידולים ואת העצים, אוכלות לנו הכל. הצעירים שלנו הלכו לגרש אותם כי זו האדמה שלנו".
חלק מהתגבורת של המתנחלים הגיעה מהיישובים הסמוכים. חלק מהמאחזים בעמק שילה, גבעות כוכב השחר וגם מגבעות יצהר. נסעו בשבת כי כשמדובר בפיקוח נפש אין בכלל שאלה, אפשר להיכנס לרכב ולתת גז.
"הייתי ביריחו באותו זמן", מספר עבד אל־רחמן עבייאת, "הייתה לי שם עבודה, אני חשמלאי. אשתי חנין הייתה בבית עם הילדים, הגדולה בת שנה וחצי והקטן בן 20 יום בסך הכל. הם באו ודפקו על הדלת החיצונית, דפקו על התריסים, ניסו לשבור אותם, זרקו אבנים על החלון בקומה השנייה ובסוף הדליקו צמיגים ושמו אותם בכניסה לבית. תראו, הכל שחור. הם הצליחו לשבור את הזכוכית, אבל במזל לא פרצו לבית".
מה עשתה אשתך?
"פחדה. היא התקשרה אליי בוכה, אמרה לי, 'היהודים בחוץ, רוצים להיכנס לבית, לשרוף אותו'. ואני שם, רחוק מהבית ולא יכול לעזור. אמרתי לה לצאת מהדלת האחורית. התקשרתי למשפחה שיבואו לעזור לה, נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע. התפללתי שלא יקרה כלום לילדים ולאשתי. שיישרף הבית, אבל העיקר שהם יישארו בחיים. חשבתי על משפחת דוואבשה מדומא, שיהודים שרפו אותם, ופחדתי על אשתי והילדים. פחדתי מאוד. אף פעם בחיים שלי לא פחדתי ככה".
אביה של חנין, מחמוד שעלאן, גר בביר זית ונעצר במחסום שהצבא הציב בכביש המוביל לכפר. "חשבתי שאני משתגע", אמר מחמוד. "דיברתי איתה בטלפון והיא אמרה לי שהשכנים לקחו אותה אליהם, וקצת נרגעתי. אני אומר לך, מה שעשו למשפחת דוואבשה מדומא רצו לעשות גם פה".
עמדנו כולנו מחוץ לשורת הבתים שאש הוצתה בחזיתם. מוסא, עבד ואחמד הראו לנו את פגיעות קליעי האקדח והרובה שסומנו על ידי שוטרי המז"פ שהגיעו למקום שעות אחרי שהמתפרעים עזבו. גם אנשי שב"כ הגיעו כדי לקחת את הסרטונים. "לא הסכמתי לתת להם את ה־DVR", אומר מוסא, "אמרתי: 'רוצים לקחת? תעשו לכם עותק, תשאירו לי את המקורי, מזל שיש לנו את הסרטונים האלה אחרת אתם היהודים לא הייתם מאמינים לנו למה שקרה כאן תחת העיניים של הצבא. הם היו פה ולא עשו כלום כדי לעצור את המתנחלים".
" שִׁמעו אותנו", ביקשו כמה צעירים שהתגודדו סביבנו, "שיידע כל העולם, כל המדינות שתומכות בכם, בישראל - אנחנו לא נחכה שיפגעו בנו ככה. ילדים קטנים כמעט נשרפו פה בבתים שלהם. בפעם הבאה, מי שיבוא לפגוע בנו בבית, פה בכפר, במשפחה - לא ייצא מכאן. אם הגברים היו פה בכפר ולא בעבודה כשזה קרה, הם היו הורגים אותם. אף אחד לא היה יוצא מפה. אם החוק, המשטרה, מי שלא יהיה, לא ישמרו עלינו - אנחנו נשמור על עצמנו".
מצה"ל נמסר בתגובה: "עם קבלת הדיווח על החיכוך האלים שהתרחש ביום שבת באום ספא בין אזרחים ישראלים לפלסטינים, כוחות הביטחון הוזנקו ופעלו במספר מוקדים תוך כדי שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. הטענה על עמידה מנגד מתוחקרת עם יתר האירועים שהתרחשו באותו יום, ויופקו הלקחים הרלוונטיים.
"צה"ל מצפה מחייליו וממפקדיו שלא לעמוד מנגד בכל מקרה של פגיעה, השחתת רכוש והפעלת אלימות כלפי בלתי מעורבים. אנו מגנים אירועים אלו ונמשיך לפעול בנחישות לעצירתם".
