שביל האופניים ברחוב אבן גבירול, סמוך לכיכר רבין במרכז תל־אביב, היה עמוס יחסית בצהרי יום שני. בין עשרות רוכבי הקורקינטים אפשר היה לזהות בקלות דמות שונה בנוף הישראלי, גבר אירופאי לבוש בג'ינס וחולצה מכופתרת, חבוש קסדה שמיהר לפגישה איתי באחד מבתי הקפה ברחוב. לא מדובר בסתם רוכב קורקינט אלא במקסים רומיין הצרפתי, בעלי חברת הקורקינטים השיתופיים הבינלאומית dott שנחת בישראל לגיחה של 48 שעות.
לאחר שהחנה את הכלי, הוא חייך אליי וסיפר שגם כאן בתל־אביב הוא שומר על כלל אחד חשוב בחייו — להתנייד לכל מקום בתוך העיר בכלי חשמלי. "כבר 15 שנים שאין לי רכב, רק אופניים רגילים וכשאני מגיע לצורכי עבודה לערים גדולות אני תמיד משתמש בכלי חשמלי. זה הכלי הכי יעיל ומהיר להתנייד עימו בערים סואנות כמו תל־אביב", הוא מסביר. "אני לא אדם קיצוני בנושא הזה, אבל כמו שהפכתי לצמחוני, אני מאוד מודאג משינויי האקלים שאנו חווים בעולם וזה החלק הקטן שלי לשיפור המצב. גם פה בתל־אביב אני מתנייד כך, חוץ מהנסיעה שלי מנתב"ג למלון, אבל גם זה קרה רק בגלל שהגעתי בשבת והרכבת לא פעלה".
מכרז קשוח
לפני כחמש שנים, הקים רומיין, כיום בן 45, את חברת דוט, שמבסיסה בהולנד פועלת בתחום התחבורה השיתופית ב־40 מדינות ברחבי העולם ובערים מרכזיות כמו רומא, לונדון, בריסל וגם פריז, שאסרה רק לאחרונה את השימוש בקורקינטים שיתופיים. את תל־אביב הוא מגדיר כ"כעיר עם הביקוש הגדול בעולם לכלים של מיקרו מוביליטי".
דוט נחתה בישראל לפני כשנה בדיוק, עם 1,800 כלים, רובם ככולם קורקינטים חשמליים. כרגע החברה פועלת בשש רשויות בגוש דן, כאשר מרכז הפעילות הוא כמובן בתל־אביב. רומיין מצהיר מיד בתחילת השיחה כי הכוונה שלו היא לשלש את גודלה של החברה בארץ בשנה הקרובה ל־6,000 כלים. "בזמן שאנחנו מדברים יש 2,500 כלים שעושים את דרכם לארץ. המטרה שלנו היא להגיע ל־50 עד 100 אלף נסיעות בחודש בישראל ולהפוך לגוף משמעותי בשוק הישראלי. מצד אחד תל־אביב היא עיר מושלמת לרכיבה על קורקינטים, יש בה שמש ברוב ימות השנה ויש בה ביקוש מטורף לכלים שיתופיים. מצד שני, היא אחד השווקים הכי קשוחים בעולם בכל הקשור להגבלות", הוא אומר לי בזמן שהוא מסתכל על טור המכוניות שתקוע בפקק. "מכרז ההפעלה החדש היה תובעני מאוד בנוגע לקסדות ולחניה".
לדבריו, עוד בטרם יצאו תנאי המכרז החדש בראשית השנה, הוא הבין את המורכבות של השוק התל־אביבי וידע כי התנאים יוקשו. "אמרתי כל הזמן לנציגי העירייה שהכלים החשמליים הם הפתרון ולא הבעיה. בעיריית תל־אביב הולכים בין הטיפות, רוצים להגדיל את הכמויות אך בו־זמנית להיות קשובים לתושבים. ממה שאני מבין מבכירי העירייה הם רוצים להגדיל את נוכחות הכלים השיתופיים מ־8% מסך התחבורה העירונית כיום, ל־20% בשנים הקרובות".
רומיין מודע היטב לוויכוח הפנימי הסוער סביב נושא מעורבות הקורקינטים בתאונות דרכים. כשאני מציג לו את נתוני דוח הלמ"ס לשנת 2022, המצביעים על כך ש־443 ישראלים אושפזו בבתי חולים בעקבות תאונות קורקינטים הוא מרצין, וטוען שלפי הנתונים שיש לו חלקם של רוכבי דוט בין הפצועים הוא אפסי. "צריך לזכור שנכון להיום בכל העולם יש יותר אנשים שנהרגים ונפצעים בתאונות שבהן מעורבות מכוניות מאשר כלים חשמליים, לפי המידע שבידיי עד היום לא חווינו בדוט תאונה קשה בישראל, למעשה אני מאמין שיותר בטוח לרכוב על כלי שיתופי שמוגבל במהירות מאשר על קורקינט פרטי. אצלנו יש לוחית רישוי ואתה יודע מי רכב על הכלי בכל רגע נתון. השאיפה שלנו כמובן היא להישאר על אחוז אפסי של תאונות קשות, אבל ברור שכשיש יותר שימוש צריך לצפות שכמות התאונות תעלה. המטרה היא לכוון לאפס הרוגים, על ידי סלילת עוד שבילי אופניים והפרדת הרוכבים מהולכי הרגל והמכוניות".
רומיין מבקש להסתכל גם על הצדדים החיוביים שיש למודל הקורקינטים השיתופיים. "אנחנו מורידים את זיהום האוויר והרעש ומקילים על בעיית הפקקים. השילוב המנצח הוא תחבורה ציבורית טובה וכלים חשמליים שלא לוקחים הרבה מקום. אחת המטרות שלנו בתל־אביב היא איך הופכים את הכלים החשמליים למקובלים יותר על ידי כלל החברה, לא רק אצל הרוכבים. זה חשוב כי אנחנו רוצים להתרחב בגוש דן".
אינטרס משותף
בעוד הוא מתרפק על העיר ללא הפסקה, פניו הופכות לקודרות כשאנו מדברים על פריז, שהצביעה באפריל על הוצאת הקורקינטים החשמליים השיתופיים אל מחוץ לחוק. "בפריז יש מיליוני תושבים", הוא אומר, "ורק 4% מהם השתתפו במשאל העם הזה. היינו שלוש מפעילות בעיר, שביחד יצרו כ־400 אלף נסיעות בחודש, ועכשיו באוגוסט נצטרך להוציא את הכלים שלנו מהעיר ולהמשיך רק עם האופניים. אני חושב שזה חבל, כי המשאל לא דן בקורקינטים בכלל, אלא רק בשיתופיים. התוצאה שברחובות פריז ימשיכו לנוע קורקינטים פרטיים, שהם הרבה פחות מאובטחים מהקורקינטים שלנו".
בארץ יש לכם תחרות קשה, נכנסתם לשוק שבו פעלו כבר שנים מפעילות ותיקות וגדולות.
"קח בחשבון שאנחנו אמנם מתחרים, אבל יש לנו אינטרס משותף להגדיל את נפח השוק. אנחנו מדברים בינינו, לפחות ברמת המנכ"לים העולמיים. יש לנו יעדים משותפים כמו קבלת יותר מקומות חניה, כי היום אנשים צריכים ללכת ברגל עד שהם מוצאים כלי, או הגדלת כמות הכלים במכרזים ובמספר השנים. כיום העיר עושה מכרז פעם בשנה, אם יכולנו לדעת שיש לנו רישיון פעולה לשלוש, חמש או עשר שנים היינו משקיעים פה אפילו יותר משאבים ופיתוח".
