"הכל שאלה של איך נעשה את זה", אמר שר התרבות לפאנל 'הפטריוטים' בערוץ 14 בסוף מאי, "האם נעשה את זה בהרבה מאוד דיבורים ובמעט מאוד מעשים. אגב, זה בדיוק מה שעשינו בחמישה חודשים של הקדנציה: דיברנו בלי סוף, עשינו ממש מעט".
היחס בין דיבורים למעשים, בטח בסעיפים שבאמת מפריעים לרוב הישראלים (ועילת הסבירות זה לא אחד מהם), לא ממש השתנה עד כה. אבל בכל הנוגע לשאלת ה"איך נעשה את זה", למיקי זוהר יש תשובה מוחצת: עם פטיש בראש. ועדת פרסי הספרות? ניקח שלושה תומכים מגה־מובהקים של הממשלה בכלל והליכוד בפרט וניפטר מכל מי שהיה שם עד כה, בהם ימנים ומזרחים. התפנה מקום במועצת הקולנוע במקום מני אסייג שהחליט לחתוך? למה לשבץ שם מישהו, ובכן, מתאים, אם אפשר למנות את גיל ססובר.
לזוהר גם לא הייתה כוונה לטשטש את ההיגיון המסדר. כשנשאל בגלי צה"ל מה הקריטריונים מבחינתו למינויים בוועדת הספרות, הוא לא אמר שד"ר גדי טאוב הוא אינטלקטואל שמאחוריו ספרי עיון ופרוזה, למשל, או שבני ציפר (שמאז ויתר על המינוי) הוא קודם כל איש ספרות עוד מלפני שהשר זוהר נגמל מחיתולים ורק אחר כך "מקורב" לראש הממשלה ורעייתו. "התאמה אידיאולוגית למדיניות השר", אמר זוהר, "נורא פשוט".
ושתי המילים הללו, "נורא פשוט" (או שמא פשוט נורא), הן כל הסיפור והוא עשוי להיות הרבה יותר גדול ומשמעותי מאשר ועדת פרס. זוהר, בניגוד לשרת התרבות הקודמת מהליכוד, לא בא קודם כל להטריל, ובינתיים גם אין לו ממש אג'נדה, כגון לפתוח את עולם התרבות לקולות מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית. הוא לא ימנה, למשל, יוצר כמו רון כחלילי, יו"ר הוועדה הקודם, כי להיות פעיל חשוב לקידום הקול המזרחי זה לא "התאמה אידיאולוגית למדיניות השר". לעומת זאת, אם יש לכם תשוקה עזה לרסק את בג"ץ וגם כישרון לפצפץ שמאלנים בטוויטר - הכינו את קורות החיים ושמרו על טלפון פתוח: אולי בקרוב תקבלו שיחה.
בראיון השקת הקדנציה לעיתון זה, זוהר הצהיר שהיכולת "לאחות את הקרע בעם" תלויה בכך ש"נקבל החלטה עם עצמנו שאנחנו מדברים אחד עם השני ולא צועקים". במילים זוהר אכן לא צועק. אבל במעשים? הוא רועש אפילו יותר מהבן המוכשר שלו.
