יש בעולם מעט מאוד צירופי מילים משעממים וסתומים יותר מ"עילת הסבירות", לכן תנו לי לספר לכם סיפור שלא קשור לזה כמעט בכלל:
בשישי שעבר נסענו, כל המשפחה המורחבת של אשתי שתחיה (אני בתקופה לפידיסטית), לסופשבוע במלון בצפון, לא חשוב מאיזו עדה. בסביבות כביש 65 – מקום שמהירות הנסיעה הממוצעת בו, מבחינת הנהג הישראלי, היא כמה־שמתחשק־לך־ועוד־70 – המכונית שלי שבקה. מתה. המנוע רעד בכל פעם שניסיתי לתת גז, ולא יסף. זאת הייתה מכונית מתה יותר מתהליך שלום מזרח תיכוני.
השמש קפחה במלואה, האוויר הפך לצונאמי בכל פעם שעוד מכונית חלפה על פנינו במהירות של פרארי בקריזה, ואני קברתי את המכונית המתה בשולי הכביש והוצאתי ממנה את המשפחה לחום היוקד. עמדנו שם בצד הכביש, ניזונים – בשעה הראשונה – מח'וביזות קטנות שמצאנו על שפת האספלט וממחשבות על הגבורה של השואה. כעבור מחזור חיים או שניים בטבע, הצלחתי להשיג את נציגת השירות של "דרכים", חברת הגרירה שאצלה אני מבוטח, והיא הבטיחה לי מפורשות שהחילוץ בדרך! תוך ארבע שעות לכל היותר.
ובאמת, כעבור שמונה שעות המחלץ הגיע.
אנחנו כבר לא היינו שם, כמובן, כי אין שום דבר סביר בדרישה שבן אדם יחכה עם ילדיו, על שפת כביש מהיר מאוד, בחום של 35 מעלות, משך שמונה שעות. או ארבע. ובסוף מישהו מהמשפחה המורחבת הגיע במכוניתו ואסף אותנו משם, וכך ניצלו חיי רגע לפני שהילדים סיימו לי אותם ביוזמתם.
אבל ראבק, מה בדיוק גורם ל"דרכים" – שם של תקליט ממש טוב של שלמה ארצי ושירות ממש גרוע שמתיימר להיות ארצי – לחשוב שזה סביר לדרוש מלקוחותיה להמתין ארבע שעות לגרר? ואז לקחת לעצמה עוד ארבע שעות? מה סביר בזה במדינה שבה הרי אפשר, תוך שלוש שעות, להגיע לכל קצה?
בשביל "דרכים" זה נראה סביר. בשביל האדם הסביר, אין בזה שום דבר סביר. למעשה זו אי־סבירות קיצונית, זועקת, ואם אחד מילדיי היה, חלילה, מתייבש או נדרס לצד הכביש ההוא, אני די משוכנע שכל בית משפט סביר היה מסביר ל"דרכים" עד כמה ארבע או שמונה שעות המתנה לחילוץ הן פרק זמן בלתי סביר.
אבל עילת הסבירות הזו – שבה בית המשפט ההוא היה משתמש – היא בדיוק מה שממשלת ישראל רוצה להוציא עכשיו להורג. והיא יודעת למה. כמו שנכתב יפה בשלט שהניפה אחת המפגינות: "למי מפריעה עילת הסבירות? למי שמתכנן לעשות את מה שלא סביר לעשות".
וממשלת ישראל יודעת שלגמרי לא סביר שעבריין עם שמונה הרשעות פליליות ו־53 כתבי אישום יהיה שר לביטחון לאומי. היא יודעת שמאוד לא סביר שטיפוס שישב בכלא, יצא עם קלון ואז הורשע פעם נוספת, יחזור להיות שר בכיר בממשלה. היא יודעת שממש לא סביר ששר תרבות יחליט לחלק פרסים מתקציב ממשלתי רק על סמך "התאמה אידיאולוגית למדיניות השר" (מילים שלו). היא יודעת שלא סביר שפוליטיקאים יוכלו לפטר את היועצת המשפטית או את מבקר המדינה מהיום למחר, רק כי השמיעו חוות דעת מקצועית שלא באה להם טוב, ושלא סביר למסור תקציבי עתק ממשלתיים – למשל של פרויקט המטרו – לחברים שלהם למפלגה, או לבנות לכם כביש מהיר בגינה מבלי שיהיה לכם סיכוי לעתור לאנשהו.
זה לא סביר. או שזה כן? כי יריב לוין יגיד לכם ששום שופט לא יכול להחליט מה זה "סביר". ואיכשהו, נדמה לי שאתם וגם אני, וכל אדם סביר בעולם, ובטח השופט, יכולים בהחלט. זה די מובן מאליו מה "סביר". די קומון סנס. די, כמו שאמר השופט האמריקאי העליון פוטר סטיוארט לגבי פורנוגרפיה: "אני יודע שזה זה כשאני רואה את זה".
קחו מישראל את עילת הסבירות, וכל הדברים הלא־סבירים האפשריים יקרו בה, ולכל אחד מאיתנו. להרוג את עילת הסבירות בחוק זה כמו להודיע שהשכל הישר וההיגיון בוטלו ומעכשיו כל אחד – ובעיקר הממשלה – יכול לעשות מה בא לו לכל אחד אחר.
ממשלה שמבטלת את הסבירות היא ממשלה לא סבירה. השאלה היא מי יחלץ אותנו מממשלת ישראל, כמה זמן ייקח לחילוץ להגיע והאם לא נידרס בטרם יגיע.
× × ×
מה עוד לא סביר? הפצצת מחנה הפליטים ג'נין. לא מכיוון שזה נחוץ או לא נחוץ ביטחונית – אני לא מתיימר לדעת – אלא מכיוון שמדובר בעוד סבב לחימה בדרך, כמובן, לעוד סבב לחימה. וזה שאחריו. ואחריו, ועד שהילד שלי בתורו יתגייס לאיזה מבצע באיזו ג'נין, ואז הילד שלו, ופיגועי נקמה נוראים שיגיעו לכל מקום, גם לתל־אביב, ויקטלו ישראלים חפים מפשע רק כדי לדרבן את מעגל השנאה, וככה לנצח, אם זה תלוי בממשלת ישראל הנוכחית.
אני לא טוען שאני יודע מה הפתרון לסכסוך. אני טוען שלא סביר שהפסקנו לחלוטין לחפש אותו, כמו שלא סביר שהפסקנו להסתכל על איזשהו עתיד למקום הזה או לתכנן לקראתו, וכל מה שאנחנו עושים בפועל הוא הדבקת פלסטר זמני על כל בעיה כרונית, דלקתית או סרטנית.
הסכסוך בעזה? פלסטר בצורת עוד מבצע סוף עונה. קריסת מערכת הדרכונים במשרד הפנים? פלסטר בצורת שבועיים תורים פתוחים לכולם. פקקים אינסופיים ותחבורה קורסת? פלסטר בצורת "רכבת ממטולה לאילת", תודה לך מירי רגב! אלימות נוראה ביישובים ערביים ומעורבים? פלסטר בצורת "פשוט תסתכלו לצד השני ואל תיכנסו לשם – יש כנאפה טובה בהרבה מקומות אחרים". הבעיה החרדית וחלוקת הנטל? הצפיפות ההולכת וחונקת? המחירים והריביות גואים? משבר הרופאים המזדקנים והמתמעטים ביחס לגודל האוכלוסייה? החינוך שהולך ונשמט? הסביבה המטונפת? ים המלח המתייבש? הכנרת הנמכרת ליזמים?
על כולם אנחנו מניחים פלסטרים זמניים במקרה הטוב, התעלמות במקרה הרע, העברת הנושא לטיפולו ולטובתו של חבר מרכז ליכוד מקומבן במקרה המושחת.
ונותרת רק התחושה חסרת האונים הזו, שאין למקום הזה עתיד כי אף אחד לא נעצר לרגע לתכנן אותו או להשקיע בו, כי אתם מסתכלים על ממשלה שחיה מציוץ לציוץ ולעולם לא תעשה יותר מאשר להוציא הודעה לתקשורת ולהוציא את ימיה. זה כבר יותר מחוסר אחריות או אדישות; זה חוסר סבירות קיצוני – אבל היי, גם לזה יש פלסטר: בואו נבטל את הסבירות!
והמועקה הכלואה הזו – אתם פשוט צופים בהם מעבירים את החקיקה הזדונית הזו כי הם יכולים – מוציאה אנשים לרחוב. לפעמים הרחוב הוא בנתב"ג – כן, גם אני תוהה קצת לגבי בחירת הלוקיישן, אבל מסוגל להבין את הזעם, הדחיפות, וגם את המשיכה לנתב"ג; ככה זה כשאתם מבינים שאין למקום הזה עתיד כי הוא פשוט מתעלם ממנו, ואתם תהיו מוכרחים, ברמת אחריותכם לילדיכם, להתחיל להסתכל החוצה. ככה זה כשלא מסתמן יותר שום דבר סביר, כי הסבירות בוטלה והעתיד בוטל, וכל מה שנשאר זה לעבוד בהחלפת הממשלה הזו באנשים שאשכרה יופיעו לעבודה.
זה לגמרי הדבר הסביר לעשות. ×
עמדנו שם בצד הכביש, ניזונים מח'וביזות קטנות שמצאנו על שפת האספלט וממחשבות על הגבורה של השואה. כעבור מחזור חיים או שניים בטבע, הצלחתי להשיג את נציגת השירות של חברת הגרירה
