עד לפני כשנה וחצי, עבד אולס מליארביץ' כבכיר בעיריית קייב. עם פרוץ המלחמה, התגייס גם הוא להגן על הבית וכיום הוא עומד בראש יחידה של מודיעין אווירי. בימים אלה, במסגרת מתקפת הנגד האוקראינית, אולס ויחידתו נמצאים בחזית ליד העיירה סולדאר, צפונית לבאחמוט המפורסמת - שהפכה למוקד הלחימה.
המתקפה שנפתחה לפני כחודש לאחר דריכות רבה, מתקדמת בצעדים קטנים בניסיון לשחרר שטחים משליטה רוסית. אולס וחייליו הצטרפו אליה לפני כשבוע וחצי, כחלק מהניסיון האוקראיני לשנות את המשוואה בלחימה. "זה תהליך מורכב מאוד כי האויב בנה חמישה קווי ביצורים ואמצעי הגנה בשטחים שנכבשו", הוא מסביר, "צריך חודשיים־שלושה רק כדי להסיר את ההגנות. לאחר מכן, מטילים מוקשים באמצעות מל"טים כדי לחסום את דרכי ההימלטות שלהם, ובמקביל הורסים את יכולות ההגנה האווירית שלהם. זאת עבודת הכנה ממושכת, ורק אחריה חיל הרגלים יכול להסתער קדימה".
התקדמות הכוחות איטית, אבל הכוחות חוזרים ומדגישים כי כל עוד הם משחררים שטחים ולא מאבדים אחרים - מדובר בהישג, גם אם קטן: "המשימה שלנו היום היא לא מהירות אלא שמירה על חיי אדם. אין לנו יחידות שיכולות לפרק שדות שלמים ממוקשים. הרוסים משתמשים למטרות כאלה באסירים. הם מזנקים על שדות המוקשים, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דברים כאלה. אנחנו דואגים לאנשינו".
למרות תחושת האופטימיות שמציפה את הלוחמים בחזית, אולס מספר כי חודשי הלחימה הבלתי פוסקת עשו את שלהם. "רוח הלחימה ישנה", הוא אומר, "ביחידה שלנו אין בעיות נפשיות, אם כי לוחמים מסויימים שלנו נפגשו עם פסיכולוג. זאת לא בושה, זה נורמלי. בן אדם אשר במשך שנה וחצי נמצא ועובד במלחמה ללא הפסקה זקוק לעיתים לסיוע. על אבדות איש לא מדבר. זה אחרי המלחמה". אפילו במסגרת השיחה שלנו, כשנשאל על כך, הוא מציין בקצרה שאיבד חברים רבים מתחילת הלחימה, ומעבר לכך אינו מסוגל לפרט.
3 צפייה בגלריה
אולס מליארביץ' (משמאל) לצד תורם אמריקני שתרם לצבא אוקראינה מיליונים בדמות רכבים, נשק, מכ"מים, גנרטורים וציוד ותחמושת נוספים
בזמן שיחתנו, התייצבה החזית באזור קו העיירה סולידאר. בצבא האוקראיני עוד זוכרים את המפלה הגדולה לאחר אובדן השטח במתקפה הרוסית, ולכן מסרבים לוותר בסבב הנוכחי. "זוכר שהם קודם כבשו את סולידאר ואחרי זה את באחמוט? המפתח לבאחמוט נמצא בסולידאר", הוא מבהיר. "האספקה עוברת שם. לכן הקרבות כעת כה קשים". היחידה של אולס היא יחידה אווירית, ולכן היא לא שובה אנשים במהלך הקרבות. למרות זאת, הוא מתאר שתנאי הלחימה לא מאפשרים להם לנהוג ברחמנות: "גם כשרואים חיילים בורחים – אנחנו לא נותנים להם אפשרות ליפול בשבי. אנחנו מוצאים אותם והורגים אותם".
בסיום השיחה, מתעקש הלוחם להעביר מסר לישראלים. מבחינתו, מה שמתרחש כעת במזרח אירופה צריך להטריד לא פחות את הממשלה הישראלית: "רוסיה ואיראן הן בעלות ברית. איראן מספקת אלפי מל"טים לרוסיה ובונה בה מפעלים. זאת מדינה טרוריסטית ואויבת של ישראל, ולכן ישראל חייבת לעזור לאוקראינה לנצח במלחמה הזאת – במל"טים, אמצעים להשמדת מל"טים וכו'". בשלב הזה, הוא מרשה לעצמו אפילו להפליג ליום שאחרי סיום הלחימה. "אם איראן תתקוף את ישראל יהיה לכם את אותו הסיפור, והניסיון שלנו מולם יוכל גם לסייע לישראל" הוא חותם, "חוץ מפוטין עוד נצטרך לחסל חשבונות עם האיראנים".
