הימים הם ימים מתוחים מאוד מבחינה ביטחונית. לכאורה מספיק לתאר את מה שקרה כאן מתחילת השבוע בכל הגזרות, אבל חשוב גם לעשות סדר באירועים כדי להבין איזו גזרה היא המסוכנת ביותר והיכן דחוף יותר לטפל.
כפי שראינו בסבבים האחרונים, עזה מורתעת ולא מסוכנת. הפיגועים ביהודה ושומרון מאתגרים מאוד וקשים, ועדיין – למרות כל מה שראינו – האתגר הכי גדול, בפער עצום, הוא בהתמודדות מול חיזבאללה ונסראללה שמאתגר את ישראל בתקופה האחרונה, תוך לקיחת יותר ויותר סיכונים שעלולים להביא ליממות של קרב ואולי אף להידרדרות למלחמה.
גם אם יש רבים בצה"ל שחושבים שנסראללה לא רוצה מלחמה ברור לכולם שהסבירות לכך היא הגבוהה ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה, שהשבוע נציין 17 שנה לפתיחתה.
חמש זירות היו פעילות השבוע: עזה, סוריה, לבנון, יהודה ושומרון, ופיגועים בתוך הקו הירוק.
השבוע החל בתקיפה שמיוחסת לישראל בסוריה בלילה שבין שבת ליום א', הזכורה בעיקר בגלל שיגור טיל נגד מטוסים סורי שהתפוצץ באוויר, תוך גרימת בהלה לתושבי מרכז ודרום הארץ, וששבריו אותרו ברהט. צה"ל בתגובה תקף פעם נוספת בסוריה והפעם את הסוללה שממנה שוגר הטיל. בזאת לא הסתיימה הפעילות בסוריה, ובלילה שבין יום ד' ליום ה', חיל האוויר תקף פעם נוספת, כפי שחשפנו ב־ynet, מטרות איראניות בדמשק. הפעם – מערכות ההגנה האווירית הסוריות לא פעלו.
ביום שני לפנות בוקר פתח צה"ל במבצע במחנה הפליטים ג'נין, שהפך ל"קן צרעות", במטרה לפגוע קשות בתשתיות הטרור במרחב, להחזיר את חופש הפעולה של צה"ל ולשבור את אתוס עיר המקלט שייחסו למקום המחבלים תושבי מחנה הפליטים. המבצע אמנם הוגדר כהצלחה, אך הביא איתו מחיר כבד, וביציאה מהעיר, ככל הנראה בעקבות ירי דו־צדדי, נפל לוחם אגוז, רס"ל דוד יהודה יצחק ז"ל.
באופן לא מפתיע המבצע עורר אדוות בקרב הפלסטינים – פיגוע דריסה ודקירה בצפון תל־אביב שהביא לתשעה פצועים; ירי חמש רקטות מעזה שהוביל לתקיפת מטרות חמאס ברצועה; ופיגוע קשה אתמול שבו נהרג לוחם גבעתי, סמוך לקדומים. אמנם שני המחבלים שביצעו את הפיגועים בתל־אביב וסמוך לקדומים אינם תושבי צפון השומרון, אך עדיין לא מדובר ב"הדלקה" של כלל הזירה הפלסטינית, כזו שמייחלים לה ראשי ארגוני הטרור, מאז ההצלחה במבצע שומר החומות.
אבל, כאמור, הגזרה הנפיצה ביותר היא לבנון. בעוד שבישראל ממשיכים לנקוט מאמצים דיפלומטיים לפינוי אוהלי חיזבאללה שנמצאים בשטח ישראל, ונמנעים מפעולה פיזית כרגע, נורה אתמול בבוקר טיל נגד טנקים שהתפוצץ באזור הכפר רג'ר, ופגע בגדר במקום. צה"ל הגיב בירי ארטילרי בעקבות האירוע החריג. כאן המקום להדגיש: אין אפשרות שירי כזה של נ"ט, מתבצע בלי אישור של חיזבאללה ששולט היטב בשטח. הסיכון בזירה הזו הולך וגובר. רוב הציבור אינו מודע כלל ליכולות החדשות שצבר הארגון בשנים האחרונות; ליכולות האש העצומות שלו עד פי עשרה מסבבי הדה־לוקס בעזה; לתוכניות הפשיטה שלו על יישובים ישראלים בגבול; ולשינוי המערכים שביצע בקו המגע. חיזבאללה ערוך למלחמה והיא תהיה אחרת ודרמטית עבור העורף.
ההתפתחויות הללו לא מותירות מקום לסימני שאלה: העיסוק המחודש של הממשלה ברפורמה המשפטית, האנרגיות שמושקעות בנושא והמחלוקת שהוא מעורר, הופכים שוב לנטל על הדבר החשוב מכל: החיים עצמם. ראש הממשלה, אדם עתיר זכויות שנתון בצבת פוליטית, חייב להתעלות ולשים סוף לסיפור הזה. לאחר שזה יקרה המחאה תדעך והחברה הישראלית תעבור למשימה קריטית: הכנה למלחמה שכמוה העורף לא ידע. וגם אם זה לא יקרה מיד, אי־אפשר שלא לדבר על זה יותר, ובקול הכי רם שאפשר: מיגון היישובים, יכולת מערכות ההגנה מול אלפי רקטות ביממה, מוכנות צבא היבשה ש־27 גדודים שלו נמצאים באיו"ש, מצב הימ"חים, שיתוף הפעולה עם הבית הלבן ועוד. כל אחד מהסעיפים הנ"ל קריטי הרבה יותר מעילת הסבירות. ומעל הכל, נסראללה הוא רב־אמן בזיהוי חולשות פנימיות בישראל. וזאת גם הסיבה שהוא מרשה לעצמו לקחת עוד ועוד סיכונים. בסוף, מתישהו, כל זה יתפוצץ לנו בפנים.
לנוכח כל ההתפתחויות הללו מתבקש שראש הממשלה יודיע על הפסקה מיידית מכל עיסוק ברפורמה המשפטית והמפגינים חייבים מיד לעצור את פעולות המחאה. גם אם המלחמה לא תיפתח, צריך להכין את האזרחים לכך. נסראללה מומחה לחברה הישראלית, מזהה היטב את החולשה הפנימית – וזו, בין היתר, הסיבה למוכנות שלו להסתכן.
