סיפור האהבה בין צמד הדי־ ג'ייז הצרפתי המוערך פולו אנד פאן לישראל, התחיל לפני כמה שנים בפסטיבל. אבל כמו בסיפור אהבה בניגוד לרומנים, הוא רק התעצם וגדל עם השנים. הסאונד והמוזיקה כבשו את הקהל המקומי והצמד החזיר אהבה חזרה. למרות ה־BDS שקרא להם לבטל, למרות הפניות שקיבלו, לפול ארמנד־דלי (פולו) ואלכסנדר גרינשפן (פאן) אין שום כוונה להתעסק בפוליטיקה אלא רק בהרמות. "ישראל זה המקום הכי מרגש להיות בו די־ג'יי ומפיק מוזיקלי, יותר מברלין ומקסיקו שנחשבות היום בירות המוזיקה", מכריז פולו. "פעם אחרונה שהייתי פה לקחתי איתי את אשתי שתכיר את המדינה והיינו בים המלח בפעם הראשונה. המקום האהוב עליי בעולם הוא מצדה, אז הלכנו לשם וטיפסנו אל ההר בחמש בבוקר".
פאן: "זו הפעם החמישית שלנו בארץ. אני יהודי ויש לי פה המון משפחה. זה מקום טבעי לי. ברגע שמזמינים אותנו לפה, אנחנו אומרים ישר כן. זה טבעי בשבילנו ההופעות פה. אני מאוד אוהב את העיר אילת. יש לי זיכרונות מטורפים משם מילדות ומבגרות. יש לי זיכרונות חזקים מגיל 14 שהייתי שם עם המשפחה שלי .יש לנו קראש מיידי על תל־אביב. גם כשאף אחד לא כזה הכיר אותנו בעולם הסתובבנו פה ואנשים עדיין זיהו וכן התלהבו, העריכו".
מה עם פוליטיקה?
"בכל מדינה שאנחנו הולכים אליה יש חילוקי דעות כמו פה, ואנחנו קוראים עיתונים ורואים טלוויזיה. זה יכול להיות בישראל, זה יכול להיות באירופה. שמענו על מה שקורה פה, אנחנו מכירים, קוראים, אבל זה לא יכול להיכנס אלינו למוזיקה. לא בשביל זה אנחנו יוצרים אותה. היא לכולם לא רק למי שתואם את דעתנו האישית".
פולו: "בכל מקום בעולם יש קונפליקט. זה לא שאין לנו דעות משלנו, זה לא שאנחנו לא נחשפים, אנחנו יודעים טוב מה קורה בכל מדינה וגם פה. אשתי טורקייה וניגנתי בארמניה והיא באה איתי למרות שהייתה לה דעה קשה על ארמניה והיא פחדה מאוד, אבל ביקשתי ממנה להצטרף. וכשהיא הגיעה היא הבינה שכולם אנשים, שאין ממה לדאוג, הקונפליקטים הם של הפוליטיקאים לא של בני האדם. אנחנו לא אוהבים פוליטיקה ולא נותנים לה להשפיע, לא משנה באיזו עוצמה היא ומה אומרים לנו מסביב, לא נכנעים ללחצים של ארגונים כאלה ואחרים ולא מתייחסים יותר מדי, והיו פניות".
× × ×
על הבמה הם עומדים שעות. בעלי יכולת מופלאה ממש לשמח וליצור אווירה מיוחדת שבולטת מאוד בסצנה האלקטרונית. שניהם מעל גיל 40, בעלי משפחות עם ילדים, אבל לא חוששים מהתבגרות על במה גם בשעות הקטנות של הלילה. "האמת שאני מפחד למות", אומר פולו. "אין ספק בהקשר הזה של שאלת ההתבגרות. יום אחד אבל כולנו נמות כי כולנו הולכים לשם וזה חרא. בנוסף, אנחנו רוצים להתפתח לעוד מקומות חוץ מלהיות די־ג'ייז.. לעשות מוזיקה לסרטים, להפקות גדולות בהוליווד, למשחקי מחשב. אבל נהנים ברגעים האלה שאנחנו מנגנים במסיבות כי יש לנו עוד את האנרגיות. יש די־ג'ייז בגילי 60 שעדיין נותנים הכל ומאוד אהובים".
פאן: "היום אנחנו מייצרים 'לייב שואו' ומנגנים בעיקר ביום, לא רק בלילה. אני ספציפית קם כל בוקר בשבע בבוקר, כל יום. . אנחנו לא תקועים במחשבה שדי־ג'ייז מנגנים, עושים סקס וסמים כל הלילה".
בשבוע שעבר הופיעו בפסטיבל המוזיקה האלקטרונית ELEMENTS של מותג המשקאות XL. הקהל שלהם כלל כ־7,000 אנשים שהוגרלו מתוך עשרות אלפי אנשים. לזוכים זה השתלם. הם עלו בחצות וחצי עם להיטים כמו Ani Kuni, Feel Good, ועוד שעתיים של סט בנוסח צרפתי רגוע. ביחס לדי־ג'ייז על שמסתובבים בדרך כלל עם מאבטח צמוד, הם דווקא יוצאי דופן בנוף המקומי. יוצאים לבד ממתחם הנגנים, מסתובבים בין הקהל למתחם הווי־איי־פי של הסלבס, דופקים סלפי כחימום לסט שעומד להגיע. "אנחנו עושים עשר שנים מוזיקה יחד", מספר פולו. "הכרנו במועדון בשם Le Baron בפריז לפני 12 שנה. אני הייתי בן 30, עדיין עובד הייטק. החלטנו לקחת מוזיקה שאנחנו אוהבים מסרטים, מסדרות, ולשפוך אותה על רצפת הרחבה. זה נשמע מוזר, אבל זה התחיל לפני עשור והתפתל לכל מה שאנחנו עושים עכשיו. אחרי האלבום הראשון Caravelle שיצא ב־2017 התחלנו לצאת ללייב שואו ומשם התחילו הופעות ברחבי כל העולם - ניו־יורק, ישראל, אירופה כל העולמות שאפשר".
אחד הדברים שמייחדים אתכם זה הלייב שואו, מופיעים מול קהל כאילו זו הצגת תיאטרון.
פאן: "וזה מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות. התחלנו יחד להיות די־ג'ייז אבל אז דרך הלייב שואו נתנו לקהל שלנו להכיר אותנו ולהפך, ככה אנחנו הכרנו הכי טוב את הקהל שלנו: ילדים, נוער, מבוגרים כי אנחנו עושים מוזיקה לכולם בעצם".
פולו: "יש משהו בילדותיות שמשחק אצלנו תפקיד במוזיקה. יש לנו הרבה רפרנסים שאנחנו לוקחים מדיסני. רגעים קסומים שמעבירים את התחושה של להיות צעירים ובלי גבולות. זה מדבר לילדים, אבל בעצם זה גם מדבר לכולם".
יש חשש שהעבודה המשותפת והצמודה לאורך עשור יכולה להוביל בסוף לפירוק? 'דאפט פאנק' למשל לא החזיקו.
פאן: "לא. אנחנו מאוהבים".
פולו: "ויש סקס מעולה. יש המון המון המון חילוקי דעות בינינו, על מוזיקה ועל החיים, אנחנו אנשים מאוד־מאוד שונים, אבל כשהתחלנו לעבוד יחד הבנו שאנחנו חייבים לבנות פה משהו טוב".
פאן: "דווקא השוני הגדול בינינו גורם לנו לרצות להיות מעל זה, להיות כל הזמן בקצה ולראות את הדברים מלמעלה".
