אז מהו גיל המעבר
העיסוק בגיל המעבר פופולרי מתמיד ומגלגל מיליארדי דולרים ברחבי העולם, אבל מי שנמצאות צעד אחד קדימה שואלות את עצמן מה באשר לעשורים הבאים? הארכת תוחלת החיים, הודות לרפואה המתקדמת, מובילה לכך שאנחנו ממשיכות לחיות הרבה מאוד אחרי שתופעות גיל המעבר מתאזנות - אצל מי יותר ואצל מי פחות - והשאלה הגדולה היא מה מצפה לנו כשנהיה בנות 60, 70, 80 ומעלה והאם בכלל גיל המעבר "עובר".
זו בדיוק השאלה שהעסיקה בחודש מאי האחרון את באי הכנס שנערך באיטליה מטעם האיגוד האירופי לגיל המעבר. אחת ההרצאות שמשכה תשומת לב עסקה בעשורים המתקדמים בחייהן של נשים.
"גיל המעבר פירושו המעבר מהיותנו נשים עם יכולת להרות, להיותנו נשים מנופאוזליות", אומרת ד"ר מרב פרייברג, מנהלת מרפאת גיל המעבר החדשה בחיפה של שירותי בריאות כללית, שנכחה בכנס שנערך בפירנצה. "את שנה בלי וסת? ברוכה הבאה למועדון העצוב - של איבוד הנעורים, והשמח - על אריכות הימים, וזה לא עובר. זה המועדון שבו את צריכה להמשיך את חייך מעתה ועד עולם. ולכן חשוב מאוד לדעת איך עושים את זה וצריך לדבר על בריאות האישה מהשלב הזה של היותה מנופאוזלית".
מאפיינים ייחודיים לנשים
"למרות שהזדקנות היא תהליך משותף לגברים ונשים, הרי שהשינויים ההורמונליים שכרוכים בהפסקת הווסת משפיעים אחרת לגמרי על גיל המעבר של נשים, ומאותה סיבה - גם העשורים שלאחר מכן מתאפיינים בסגמנטים שהם ייחודיים לנשים, אלא שהן צריכות להמשיך לחיות עוד לפחות 30 שנה לאחר שאיבדו את יכולת הפוריות שלהן", אומרת הפסיכיאטרית ד"ר ציפי דולב, שחזרה גם היא מהכנס עם טנא מלא בידע שחשוב להעביר הלאה.
"מה ייחודי לנשים? למשל לזכור שאסור לך לשבור עצמות, כי אם אישה שסובלת מאוסטיאופורוזיס שוברת עצם, היא עלולה עלולה למות מהשבר הזה, וצריך לדבר גם על זה, ולא רק על סרטן השד. וצריך לדבר על קבוצת הנשים שנכנסת למנופאוזה בשלב מוקדם מכל מיני סיבות רפואיות כמו נשים שעוברות כריתת שחלות, מי מטפל בהן?" שואלת ד"ר פרייברג, ומוסיפה: "הלוואי והיינו יכולות להוציא חתיכת שחלה כשאנחנו צעירות ולהשתיל אותה בחזרה, אבל גם שם תהיה בעיה, כי השאלה היא אם האסטרוגן בכלל בריא לנו לאורך זמן. גם מחזור שנמשך עד גיל ממש מבוגר זה לא משהו מומלץ, ויכול להגדיל סיכויים לסרטן שד ורחם", אומרת ד"ר פרייברג.
הורמונים, קווים לדמותם
חסרון ההורמונים שחוות נשים משפיע בגילים אלו, כידוע, לא רק על מסת עצם, אלא גם גורם להפרעות שינה, להיעדר חשק מיני, השמנה והשמנה בטנית, מצבי רוח, חרדות ודיכאונות, גלי חום, הזעות לילה ועוד סממנים שאנחנו מגלות עם תום הווסת, אבל אילו מהם ממשיכים איתנו גם לעשורים מאוחרים יותר?
"גלי חום והזעות לילה שהן שתי תופעות שכיחות של גיל המעבר נמשכות בממוצע שנתיים ויכולות, אצל חלק מהנשים, להמשיך גם עשר ואף חמש עשרה שנים לאחר תום הווסת. 10 אחוז מהנשים בנות ה־60 יסבלו מגלי חום, וחמישה אחוזים מהנשים בנות ה־70", אומרת ד"ר דולב.
מה עושים?
"הפתרון הטוב ביותר הוא טיפול הורמונלי, ושימו לב - הגישה המקובלת אומרת שפחות מומלץ להתחיל בו בנשים מעל גיל 60. ובהיעדר יכולת להיעזר בטיפול הורמונלי, יש לפנות לטיפולים אלטרנטיביים",אומרת ד"ר דולב.
מיניות בגיל מבוגר
גם נושא המיניות של נשים מבוגרות בנות 60, 70 ו־80 נידון בכנס, והודגשה החשיבות של פעילות מינית לבריאות הגוף והנפש גם בגילים מבוגרים. הבעיה היא, מציינת ד"ר דולב, שנשים לא נוטות לשוחח על הנושא עם הרופא שלהן, וגם רופא שבודק אישה בת 60 ומעלה, בדרך כלל לא יעלה את נושא המיניות מיוזמתו, וחבל.
הירידה ברמת הטסטוסטרון תשפיע אצל נשים מבוגרות על החשק המיני, אבל הירידה באסטרוגן תשפיע במהלך השנים על בריאות אברי המין החיצוניים - הנרתיק, השופכה ושלפוחית השתן, וחצי מהנשים בגיל 60 ומעלה יפתחו סימפטומים קשים יותר של יובש בנרתיק ודלקות חוזרות בדרכי השתן שלא ייעלמו עם השנים, אלא יחמירו, ואלה יובילו לכאבים בזמן קיום יחסי מין ולהתנזרות ממין, וחוזר חלילה. הטיפול המומלץ בגיל מבוגר הוא אסטרוגן מקומי לנרתיק וההמלצה הגורפת היא ללכת לסקסולוגית ולא להתבייש. המיניות שלנו צריכה לחגוג גם בגיל מאוחר.
לישון על זה
ומה עם הפרעות שינה שמחמירות עם הגיל יותר בנשים מאשר בגברים ומשפיעות על המצב הפיזי והנפשי כאחד? "טעות לחשוב שעם הגיל נשים זקוקות לפחות שעות שינה. 8-6 שעות שינה נחוצות לאישה בכל גיל, אלא שכידוע ירידה ברמות האסטרוגן משפיעה עם השנים יותר ויותר על ירידת המלטונין - ההורמון האחראי על בקרת השינה, ויקיצות תכופות נגרמות גם בגילים מבוגרים בגלל גלי חום, דלקות בשלפוחית השתן, חרדות שמתגברות עם הגיל, נטילת תרופות בתדירות עולה, ומחלות פיזיות שגם הן פוגעות באיכות השינה ככל שהשנים חולפות", כך ד"ר דולב, שעוסקת בטיפול בהפרעות שינה אצל נשים באמצע החיים.
מה חשוב לדעת על הפרעות שינה אצל נשים בעשורים הללו?
"יש לזכור שבכל גיל טיפול בהפרעות שינה צריך להיות מתאים לסיבות שגורמות לכל הפרעה והפרעה, ושאין דין טיפול אחד כמשנהו. חשוב להיזהר, בטח בגילים מבוגרים, ממתן גורף של תרופות שינה או הרגעה. הסיבה היא שמינונים וסוגים לא מתאימים של כדורים עלולים להסב יותר נזק מתועלת, לגרום לעייפות, לחוסר בהירות בשעות הבוקר, וכן יכולים לגרום לנפילות".
להוריד את הלחץ
אחת התופעות המרכזיות שנשים חוות בעוצמה גבוהה יותר לעומת גברים בגילים האלה היא תופעת חרדה. "חרדה היא תגובה נורמטיבית לקיומו של איום חיצוני או פנימי, אבל עוצמת חרדה גבוהה ו/או תכופה מתגברת עם הגיל, בעיקר אצל נשים שסובלות יותר מחרדות כתוצאה מהשינויים ההורמונליים ושינוי תגובת המוח לגורמי סטרס", אומרת ד"ר דולב.
אחד ההורמונים שיכולים להרגיע סטרס הוא הסרוטונין, שהפרשתו מושפעת גם היא מירידת האסטרוגן. אכילת פחמימות מורכבות תעלה את ייצור הסרוטונין במוח ותשפיע לטובה על עוצמת החרדה, ולכן גם בעשורים מאוחרים חשוב מאוד להקפיד על תזונה שמכילה פחמימות מורכבות, ולזכור שסוכרים, קפאין ואלכוהול מגבירים עוצמת חרדות.
עניינים כבדי משקל
נושא ההשמנה הבטנית שמוכר אצל נשים בעשורים מאוחרים, טופל גם הוא בכנס. בין היתר הוצג מחקר שהראה שהחל מגיל 55 אישה תעלה בממוצע בשנה כ־0.7 ק"ג, וזאת ללא קשר למידות הגוף או לנתונים נוספים. הפרעות חרדה ושינה יוסיפו לנטייה להשמנה בשל השפעתן על חילוף החומרים.
אם כך, מה הפלא ש־70 אחוז מהנשים מעל גיל 55 מנסות לרדת במשקל, וכמה עצוב לשמוע שאחד הממצאים שהוצגו הוא ש־13 אחוז מפתחות הפרעות אכילה. כן, התופעה קיימת אצל נשים גם בעשורים המאוחרים. אגב, מי שהצליחו בעשורים אלה לשמור על משקל גוף תקין היו נשים שהקפידו על פעילות גופנית של שעה ביום לפחות.
"תזונה נכונה חשובה בכל גיל, אך בעיקר לאחר גיל המעבר ועם התקדמות השנים", אומרת ד"ר דולב. "ירידת האסטרוגן בנשים משפיעה באופן ניכר על אובדן מסת העצם ומסת השרירים. ולכן חלבונים ובעיקר אלה שעשירים בסידן מאוד חשובים לגוף. יש לצרוך בגילים מבוגרים פחמימות מורכבות כמקור לסרוטונין, ופחות סוכרים - עקב ירידה ביכולת האינסולין לווסת את רמות הסוכר, ומזון נטול שומן - עקב עליית רמות הכולסטרול בנשים, עם ירידת רמת האסטרוגן".
המעבר לאן...?
beyond menopause הוא ספר מצוין שעוסק בנושא והוצג בכנס, ושכתבו החוקרות קרולין טורקלסון וקתרין מריינו. הן מציגות גישות מדעיות והוליסטיות שמגשרות על הפער שבין סוגי הטיפול השונים ושופכות אור על הצרכים של נשים גם בגילים מבוגרים.
השפה הבהירה של הספר, הגישה העדינה ועם זאת הבטוחה בעצמה יוצרות בהחלט משענת שחשוב להיסמך עליה, ועוד יותר מזה - להעביר את המסרים הללו הלאה, לכל הנשים שמתאוות להישאר חיוניות בתוך החיים, אבל מרגישות שאינן מקבלות מענה מספק ממערכת הבריאות הקיימת.
לפעמים אין לנו אלא למצוא את התמהיל הייחודי עבורנו, שיעשה את השינוי האישי שאנחנו זקוקות לו, אומרות מחברות הספר ומעניקות את מלוא העצות והתמיכה. אני מקווה שתהיה הוצאת ספרים ישראלית שתשים עליו יד ותתרגם אותו לעברית כמה שיותר מהר, שכן הוא מעניק תצפית רעננה, מיטיבה ומשולבת על המרכיבים הנפשיים, הפיזיים והרוחניים של נשים בגילים הללו.
