אחד הדברים החיוביים שקרו לי בעקבות המצב הפוליטי זה שהתחלתי לשאול את עצמי שאלות. לא שלא שאלתי, אבל היו דברים שלא רציתי לדעת ובאמת שהיה לי נוח לא לשאול. התחלתי לחקור מה בדיוק קרה באלטלנה, מי רצח את ארלוזורוב ולמה, מה זו עילת הסבירות, מה זו חוקה ומה ניסו לעשות בעניינה בעבר.
מה זה באמת צום י"ז בתמוז? החלטתי לקרוא ישעיהו ליבוביץ וסימון דה בובואר. המחלה שלנו היא חוסר ידע, זה ברור. אני רואה איזה דברים אנשים אומרים וכותבים. נסעתי אתמול עם חבר שאמר שבהתנתקות פונו מאה אלף איש. במקרה שירתי שם. 7,500, עניתי לו. הוא היה בשוק, לא האמין. בדקנו באינטרנט.
המחלה שלנו היא הוודאות שאיתה נולדנו. לקרוא למדינת ישראל מדינת היהודים, לקבל את זה כמובן מאליו ולא להבין את שבריריות המקום. ומה תופס לנו את העין? מה קובע את סדר היום? זה שחיזבאללה על הגדרות והם שמו איזה שני אוהלים ליד מטולה, אבל הבחירות לרבנות הראשית נדחו בשנה וזה לא תפס את הכותרת. בשולי הדברים, הגז הטבעי נגמר יותר מהר ממה שחושבים. הגז שהיה אמור "להכניס מיליארדים לקרן העושר" עומד להיגמר. בעיתון זה למטה מתחת למזג האוויר.
למדתי לבדוק כל פוש, כל ציוץ, להבין ש־50 אחוז זה שקר, ש־70 אחוז זו פוזיציה, ש־90 אחוז זה ספינים. אני מנסה לחשוב מה בכל זאת טוב, יותר משמעותי להילחם על מדינה מלהיות במשבר גיל. אני חושבת באיזה עולם רשי ותמרה יגדלו. מה חובתי כהורה לתת להם? אקלים, תורה, ישראל, חזון. מה זה טוהר מידות? האם יש משמעות לטוהר המידות? או שיאללה־יאללה לא להיות יפה נפש.
למה לא למדתי משפטים למרות שאמא שלי ואבא שלי עורכי דין? מהו תפקיד היועצת המשפטית? דברים שהבנתי והחלטתי שאני חייבת לדעת בעצמי, שאני לא רוצה שיתווכו לי מידע ב־124 תווים. מה הם האינטרסים הכלכליים של ההפיכה? יש כאלה? תהיה כלכלה? מישהו מודע לזה שאנחנו כבר במיתון עמוק?
לצפות בסרט "וול-E", לקרוא שוב את "1984", מה ההשכלה האמיתית של ד"ר ניסים ואטורי? האם חייבים להיכנס לרשת החברתית החדשה Threads? אני לא רוצה עוד רשת חברתית. אין לי כוח לעוד אינטראקציה דיגיטלית. על מה עוד אני חושבת? על איפה האופוזיציה, הם נמצאים בכלל באירוע? ומה יהיה האירוע שאחרי האירוע? למה מדברים על אכיפה בררנית בזמן שמה שצריך לדבר עליו זו אלימות משטרתית?
טוב, הבטחתי לעורכת טור חיובי. אז כן, ככה זה כשאני משתדלת. חנן בן ארי, הזמר המופלא ואולי המצליח בארץ, אמר בפודקאסט של רן בוקר שאפילו הוא, שכתב את "החיים שלנו תותים", בדיכאון. אז אם חנן, שלמרות ההצלחה והסולד־אאוט הוא מרגיש בחושך, מה יגידו אזובי הקיר? אנחנו ברקב מוסרי, רקב מינהלי, נרקבים משנאה ומאלימות ומאיומים ומקללות (מי שרוצה שיציץ ברשתות). יכול להיות שהחיים שלנו תותים, אבל מתברר שזו לא העונה.
