"תוכנית ל־20 ביולי: קמים. קפה שחור וסיגריה. 'אופנהיימר' סביב 11 (זה בערך 3 שעות). מימוזה ובראנץ'. נכנסים ל'ברבי' סביב 6-7. ארוחת ערב, משקאות, מועדון". זו לפחות ההמלצה של צייצנית חייכנית בשם טריש לגבי הלו"ז שלכם בחמישי הבא, שבו יוצאים שני הסרטים המצופים של השנה, שעל פניו הם גם שני הסרטים הכי הפוכים בעולם. האינטרנט חוגג כבר חודשים בהאשטאגים, בממים ובטריילרים משולבים את "ברבינהיימר" - כינוי לסוף השבוע של ה־20 ביולי שבו הוליווד החליטה להוציא במקביל את "ברבי" ואת "אופנהיימר".
הראשון, אם לא הייתם על הפלנטה בחצי שנה האחרונה, הוא עיבוד מצולם לעלילות ברבי וקן, שהופקד על ידי חברת "מאטל" והאחים וורנר בידי צוות בוגר במפתיע: הבמאית־שחקנית המועמדת לאוסקר גרטה גרוויג ("ליידי בירד" ו"נשים קטנות"), אולי היוצרת הנשית הכי מוערכת בהוליווד כרגע, ובן זוגה, התסריטאי החמוץ נואה באומבך ("סיפור נישואים"). הסרט השני הוא כזה ש"אוסקר" כתוב לו על המצח מהרגע שהוכרזה הפקתו: דרמה היסטורית בת שלוש שעות על אבי פצצת האטום, רוברט אופנהיימר, שמביים לא אחר כריסטופר נולאן ("האביר האפל", "התחלה" עם דיקפריו), כנראה אחד הבמאים היחידים בהוליווד, לצד טרנטינו וסקורסזה, שכל סרט שלו מכוון מראש להיות יצירות מופת במשקל כבד.
ההחלטה של אולפני וורנר לשבץ את "ברבי" באותו סוף שבוע שנולאן ויוניברסל יוצאים החוצה היא פרקטיקה ידועה בהוליווד, שמחשבת שנים מראש איזה סופ"ש יהיה הכי רווחי להוציא סרט מסוים, ונקראת Counter Programing - "שיבוץ נגדי". רוצים את זה פשוט יותר? "הבנות מול הבנים". קו המחשבה (המעט פרימיטיבי) בהוליווד הוא שבזמן שהבעלים וחובבי הקולנוע ה"כבדים" ילכו לסרט המלחמה, הנשים יצאו עם חברות לסרט שטותי מלא בוורוד ותלבושות ברבי. זה עבד יופי בעבר לנולאן עצמו, שסרטיו שוברי הקופות אבל המאוד 'גבריים' דוגמת "האביר האפל" ו"דנקרק" שובצו מול שני חלקי המיוזיקל השמשי של אבבא "מאמא מיה" ו"מאמא מיה 2", וכולם הרוויחו.
אלא שהפעם, כך נראה, שני האולפנים לקו בקוצר ראייה שהפך להתנגשות עולמות שיכולה להטביע את שתי ספינות הדגל שלהם - או להפך, להפוך את עצם השיבוץ הביזארי הזה לאירוע מדובר כל כך, ששני הסרטים ירוויחו ויטוסו אל על. וזו הסיבה: "ברבי", בניגוד לחזות השמשית והפופית שלו, אינו סרט ילדים סטייל "סרט לגו" או "סרט אימוג'י", ואינו גם - סליחה על ההגדרה הצרה - "סרט בנות" סטייל "מאמא מיה" או "סקס והעיר הגדולה".
מרגע שלוהקו לעמדת הבמאים־כותבים גרוויג ובאומבך, נסיכי הקולנוע האנין וההיפסטרי, ואת התפקידים הראשיים תפסו שחקנים שהם סממני איכות בעצמם - מרגו רובי ("היו זמנים בהוליווד") וריאן גוסלינג ("לה לה לנד") - היה ברור שהסרט יכוון להיות מעדן קולנועי עם חצים סאטיריים לדמות הבעייתית כל כך של ברבי ואידאל היופי שהיא מציבה. גם הטריילרים הבהירו שמדובר בסרט שהוא יותר "מטריקס" מ"ברבי", ושבו הבובה השמחה לכאורה מנסה להימלט מעולם הברביות לעולם האמיתי, וכולל רגע (קורע) שבו היא עוצרת ריקוד ברביות בפאניקה וצועקת "עוד מישהי כאן חושבת על המוות?" בקיצור, משהו שגם כריסטופר נולאן היה שמח לביים, או לפחות לצפות בו.
כמובן שהנושא כבר כיכב בכמה ראיונות מביכים ומצחיקים של הצוות של נולאן, שבמקום לספר על הפרגונים ששמעו מהקולגות על כך ש"אופנהיימר" הוא סרט חשוב ועמוק ומדהים, נאלצים להשיב לשאלות על התחרות המוזרה עם "ברבי". "אני בכלל לא ידעתי שהם משובצים מולנו", היתמם מאט דיימון, שמגלם גנרל אמריקאי מעוטר. "אתם יודעים, לאנשים מותר לראות שני סרטים באותו סופ"ש".
משימה בלתי אפשרית?
ואכן, זה חודשים מופצת הקריאה ההמונית במרחבי הטוויטר: לראות את שני הסרטים באותו יום, אם אפשר באותו קולנוע. הוורוד והשחור. לדאוג ששני הסרטים הללו שמייצגים קולנוע מאוד שונה על פניו - ה"גברי" מול "הנשי" - ייצאו כמנצחים ויצדיקו את המיליונים שהושקעו בהם, ובמיוחד את האמון המעורער ממילא של הוליווד בהוצאת סרטים על המסך הגדול. האינטרנט כמובן נמלא בממים, בהצעות, בבדיחות על ההלחמה של שני הסרטים ובפוסטרים היתוליים עם פצצות אטום ורודות.
אבל אז הוטלה פצצה חדשה עם הצטרפותו של שחקן שלישי, בקליבר לא פחות גדול משל האחרים: טום קרוז. טכנית, הסרט "משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות, חלק ראשון" (שהוא השביעי בסדרת סרטי משימב"א, למי שעוקב) יצא כבר אתמול, אבל כמו בכל דבר שקרוז עושה, ובמיוחד בסרטי "משימה" בהפקתו, הוא השקיע את הנשמה והסתכן במוות, רק כי הוא יכול. הסרט צולם בתנאים קפדניים בשיא ימי הקורונה (דבר שהוביל בין היתר להדלפה לפני שנתיים של קלטת מאוד מביכה שבה קרוז צורח על שני אנשי צוות שלא נשמעו להוראות), וכולל לפחות פעלול אחד משוגע שבו קרוז מזנק עם אופנוע מצוק. במילים אחרות, כל דבר פחות מהצלחה מפוארת בקופות לסרט הזה שעלה כמעט 300 מיליון דולר לא בא בחשבון.
אלא שקרוז, שהוכתר לא אחת בשנה החולפת ל"איש שהציל את הקולנוע" בעקבות הצלחה ההיסטרית של "אהבה בשחקים: מאווריק", שהכניס כמעט מיליארד וחצי דולר באולמות, ימצא את עצמו נדחק הצידה שבוע אחרי הבכורה על ידי שני סרטים שמושכים לא פחות דיבור והתלהבות. נדחק מילולית ממש. לפני חודש סערה הביצה בהוליווד סביב ידיעה שקרוז "זועם על 'אופנהיימר' ועל חברת איימקס, כי הוא הבין באיחור שמשימה בלתי אפשרית 7 הולך לעוף מכל אולמות האיימקס אחרי שבוע אחד בלבד".
נולאן והצוות של "אופנהיימר", גילה קרוז, סגרו בלעדיות עם אולמות האיימקס בארה"ב למשך שלושה שבועות. כרטיס לצפייה באיימקס הוא כמובן יקר יותר, אבל מעל לכל יש כאן קרב על טריטוריה ובעיקר הרבה אגו: גם קרוז וגם נולאן מאמינים שכל סרט שלהם הוא "מאורע", חוויה אור קולית, והצופים הנאמנים חייבים לראות אותו על המסך הכי גדול שאפשר - והנה, יש עוד מישהו שחושב שהוא גדול לפחות כמוהם.
עבור קרוז - על אף שלא התייחס לריב הזה באופן פומבי - מדובר בסוג של סכין בגב מצד נולאן. הרי לפני שלוש שנים בדיוק, בשיא מגיפת הקורונה, כשהחיסון היה תקווה רחוקה ולא היה ברור בכלל אם צופים אי פעם יחזרו לאולמות, קרוז עשה מחווה ג'נטלמנית די נדירה. הבמאי הבריטי היה זה שהתעקש שסרטו הקודם "טנט", שנעשה בתקציב 200 מיליון דולר, יישמר לקולנוע וייצא באולמות בדיוק כפי שהובטח לו. אחרי שנפתחו באוגוסט 2020 כמה אולמות בהגבלות כבדות בארה"ב ואירופה, קרוז הורה לאחד מעוזריו לצלם אותו בסרטון ביזארי משהו, שבו הוא נכנס בהתלהבות לבית קולנוע בפריז, יושב כאחד האדם עם שורה של צופים מבוהלים שחובשים מסכה, צופה בסרט ומוחא כפיים בהתלהבות.
זו הייתה דרכו של קרוז לומר: הקולנוע חי, ובשביל במאים כמו נולאן (שאיתו אף פעם לא שיתף פעולה) שווה לקהל לקחת סיכון ולצפות ביצירה על המסך הגדול באולם מפוצץ, גם במחיר של הידבקות בקורונה. למרות שזה לא עזר ו"טנט" המקושקש נכשל, בעיניו של קרוז לא רק שנולאן לא אמר תודה, עכשיו הוא גם "גונב" לו את האולמות השווים ואת תואר המשיח של הקולנוע.
ואילו לנולאן - שגם לו לא חסר אגו - יש חשבון ארוך ומריר משלו, עם "ברבי" ועם אולפני וורנר. זוכרים את הטענה שהצבת "ברבי" מול "אופנהיימר" היא לכאורה counter programing קלאסי, "הבנות מול הבנים", ו"כולם מרוויחים"? ובכן, לא בטוח בכלל שזה כזה תמים. נולאן עזב בטריקת דלת את אולפני "האחים וורנר" - האולפן ששימש לו בית מתחילת הקריירה ההוליוודית לפני 20 שנה - לפני שנתיים וחצי, בדיוק על רקע אותו כישלון של "טנט". האולפן ששימש לו בית במשך שני עשורים ולו הוא ביים להיטים ענקיים כמו "התחלה" ו"האביר האפל" מבלי לוותר על מורכבות.
בעיני נולאן, הגיבוי ש"וורנר" נתנו לו במקרה של "טנט" היה מהפה אל החוץ: הם אמנם נכנעו לו והפיצו את הסרט בקולנוע כדי להימנע משערוריה, אבל מיהרו אחר כך לשחררו לפלטפורמות הדיגיטליות. נולאן לא הצניע את הסכסוך, ויותר מכך, תקף בישירות ובאפס דיפלומטיות את הבוסים שלו שהכריזו בשלב מסוים בין גלי הקורונה ש"כל סרטיהם ייצאו לשירות הסטרימינג ולאולמות באותו יום" (מאז המדיניות בוטלה). נולאן אמר בין היתר: "מה שקורה הוא שכמה מהכוכבים הגדולים בעולם והקולנוענים הגדולים בעולם הלכו לישון במחשבה שהם עובדים עבור האולפן הטוב ביותר בעיר (וורנר) וגילו בבוקר שהם עובדים בשביל שירות הסטרימינג הגרוע ביותר בעולם (HBOMax)". אאוץ'.
אקשן מחוץ למסך
בערך באותה תקופה, יצאה הודעה שגרמה לזעזוע בביצה ההוליוודית: לראשונה זה 20 שנה, נולאן הודיע שסרטו הבא - אותו "אופנהיימר" שיוצא עכשיו - לא ייעשה ב"וורנר", וכי הוא עובר לעשות אותו ב"יוניברסל". רק הם הבטיחו לו, על פי דיווחים, שיינתן לו חופש אומנותי מוחלט (מכאן השלוש שעות), ובעיקר הבטיחו שיפיצו את סרטו באולמות בכל מצב, ובמידה מספקת. לכן ההצבה של "ברבי" מול הסרט של נולאן, היא אולי הרבה יותר מעקיצה שובבה: הנה תזכורת מהאקסית המיתולוגית - "האחים וורנר" - שיש באמתחתם עוד כמה במאים ובמאיות שווים, וסרטים שמיועדים למסך הגדול למבוגרים, ומי יודע, אולי הם (והן) ידרסו אותך בקופות. הנקמה מוגשת ורודה.
רגע לפני שמלחמת העולמות המשולשת הזו הגיעה לשיא, קרוז יצא (שוב) ג'נטלמן, והיה הראשון לקבור את הגרזנים. לפני שבוע הוא העלה בפרופיל שלו בטוויטר תמונות שלו עם הבמאי של "משימה בלתי אפשרית 7" חברו כריסטופר מקווארי, הולכים לקולנוע. באחת התמונות הוא על רקע הפוסטר ל"ברבי", ומחזיק כרטיסים לסרט, בשני הם מחזיקים כרטיסים על רקע פוסטר ליריב המושבע "אופנהיימר". לצד התמונות הכיתוב הסופר מפרגן: "אני אוהב דאבל־פיצ'ר, וזה לא יכול להיות יותר פצצתי (או יותר ורוד), מלראות את אופנהיימר ואז את ברבי".
בנות ה"ברבי" היו הראשונות להגיב: גרטה גרוויג והכוכבת שלה מרגו רובי התייצבו חייכניות באולם עם תצלום משלהם, עם כרטיסים ל"אופנהיימר" ול"משימה בלתי אפשרית 7", עם הכיתוב: Mission Accepted! אחרונים להצטרף לחגיגה היו בני "אופנהיימר", נולאן הצנון הבריטי וכוכב הסרט קיליאן מרפי, שקיבל את תפקיד חייו ונראה קצת מרוצה יותר להצטרף לברנז'ה ההוליוודית, משחררים חיוכון משלהם עם תמונות שלהם עם כרטיסי כניסה ל"משימה בלתי אפשרית 7" ו"ברבי" (נולאן נראה קצת כמו שבוי).
סדרת הציוצים הזו סיפרה סיפור מאוד שמח ומאוד עצוב במקביל: מצד אחד, הנה יוצרים מהטופ של הטופ שמאמינים עדיין בחוויה הקולנועית, שיודעים לעורר התלהבות בקרב המעריצים ובפרגון הדדי משדרים - החוויה הקולנועית באולמות לא מתה. צפייה משועממת בסרט בנטפליקס לעולם לא תשתווה ליציאה לקולנוע כדי לראות אקשן משובח, דרמה אינטנסיבית או סרט ברביות מרהיב לעין.
ומצד שני, ברור שיש כאן גם הרבה פחד, והבנה של שלושת השחקנים שאם הם לא יהיו תלויים זה בזה (ובזו), הם יהיו תלויים זה לצד זה. המאבק המשולש על הבכורה הגיע בשעה שהוליווד מתמודדת עם הידיעה המזעזעת מבחינתה שגם "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" - התוצר המסכם של אחד המותגים האהובים בעולם, תויג כאכזבה קופתית ולא מוציא מספיק מעריצים לאולמות, עם הכנסות שכנראה לא יכסו בקולנוע את תג המחיר ההיסטרי שלו של 300 מיליון דולר. במצב הזה, כדאי באמת שסופ"ש הבא יהיה "פיצוץ ורוד" ומפגש עולמות בין מעריצים שנוהרים לסרט אחד אחרי השני. אחרת כל מה שיירשם בדברי הימים של הקולנוע על שני הסרטים הוא ה"ברבינהיימר".
בקיץ הזה עדיף לחיות בסרט | בנימין טוביאס
שבעה סרטים לוהטים שכדאי לראות הקיץ בקולנוע. בונוס: יש שם מזגן
* אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל
למרות האורך, למרות שהריסון פורד כבר בן 81 - הפרק האחרון של הרפתקאות הארכיאולוג צייד האוצרות הוא סיכום מקסים לחיי אדם ודמות שחייבת להתעקש לחיות בעבר. והסוף מהמם.
* משימה בלתי אפשרית 7
בואו לראות איש בן 61 - כלומר ילדון, אם שואלים את פורד - רץ, מתחמק מכדורים, שט, נתלה על רכבת, קופץ על אופנוע מצוק, וכמובן נותן כמה אגרופים. או, בקיצור, עושה טום קרוז.
* העיר הזאת / החבר השמן שלי
בין כל הטיטאנים ההוליוודים, שווה לגלות שני סרטים ישראלים שנעשו בתקציב מזערי על ידי יוצרים צעירים. האחד הוא אופרת ראפ בלשית שמשפריצה גרוב ומגניבות (ראו ביקורת), והשני - קומדיה רומנטית נהדרת.
* לא לוקחים קשה
ג'ניפר לורנס היא עוד אייקון הוליוודי שראוי ליחס טוב בהרבה, בטח אחרי ההופעה מלאת האנרגיה שלה בקומדיה רומנטית גסה, שכוללת קטע שבו היא מסתערת במכות על יריבים סוררים - בעירום.
* ברבי / אופנהיימר
אנחנו מקווים שלא צריך להוסיף, ושהכתבה הזו עשתה לכם חשק לראות את שני הסרטים, הוורוד והשחור, הכי מצופים הקיץ.
