באופן מסורתי, מדי שנה, חודש יוני הוא התקופה שבה נוחתים בישראל הקווים השנתיים החדשים של מכשירי הטלוויזיה מכל היצרניות. אם בשנות הסגרים של הקורונה הסתערנו על כל טלוויזיה שנותרה על המדף – בשנה שעברה, על־פי חברת המחקרים הבינלאומית OMDIA, הצטמקו כלל מכירות הטלוויזיות בעולם, גם בישראל, בכ־13% בהשוואה ל־2021.
בניגוד לרושם, היצרניות שעושות הכי הרבה כסף מטלוויזיות — כמו סמסונג ו־LG הקוריאניות — הן לא בהכרח אלה שמייצרות הכי הרבה מכשירים, כי הרווחים הגדולים מגיעים כמובן מן הדגמים היקרים. כל היצרניות הסיניות ביחד — הייסנס, שיאומי, TCL ואחרות — מטפסות בהדרגה, ומהוות כבר יותר מרבע מכלל השוק העולמי. הן נהנות מצמיחה גדולה בשווקים מתעוררים כמו סין, דרום־אמריקה ואפריקה, כיוון ששם הדרישה היא יותר לטלוויזיות זולות.
ישראל, מבחינה זו, קרובה יותר לצפון אמריקה ואירופה: שוק הטלוויזיות בארץ מגלגל כמיליארד וחצי שקל בשנה. כמחצית המכירות כאן הן של הדגמים הזולים יחסית, כ־40%-35% של דגמי הביניים, ורק כ־15%-10% - של דגמי הפרימיום. אבל אנחנו לגמרי מוטי מותג: על פי נתוני חברת המחקרים GFK לשנת 2022, סמסונג ו־LG מובילות אצלנו במספר הטלוויזיות שהן מוכרות באחוזים גבוהים מאשר בעולם — סמסונג תופסת כ־30% מהשוק בארץ ו־LG כ־22% (לפי הערכות, מבחינת הרווחים הן גורפות ביחד יותר — כ־65% מהשוק). TCL הסינית הגיעה כאן למקום השלישי עם כ־10% מהמכשירים, והבאה אחריה היא הייסנס, עם כ־7%.
"עמדי לצידי"
אז מה חדש בטלוויזיות של 2023? ספוילר: כמו בדגמי הסמארטפונים החדשים של השנים האחרונות — אין מהפכים דרמטיים. מכל מכשירי החשמל הביתיים, הטלוויזיה אמנם עשתה את הזינוק הטכנולוגי הכי משמעותי בעשורים האחרונים, אבל המגמה התייצבה, ובדגמים החדשים היצרניות עוסקות השנה בעיקר בשדרוגים ובשיפורים בתחומי התצוגה והסאונד, ובמענה לקהלי יעד ספציפיים. למשל, טלוויזיות ייעודיות לגיימינג, עם רזולוציות מטורפות וגם סרגל ממשק ייחודי; טלוויזיות אלחוטיות ונטענות לבית ולשטח; טלוויזיות המשלבות את מערכת השמע שלהן עם מערכת חיצונית, ועוד.
LG לדוגמה, מציגה השנה לראשונה טלוויזיה נטענת וניידת, תחת המותג StandByMe ("עמדי לצידי"), שניתן להעביר בקלות ממקום למקום בבית — לצד המיטה, למטבח או למרפסת. הטלוויזיה כוללת מסך מגע אלחוטי בגודל 27 אינץ', שמחובר למעמד נייד עם גלגלים סמויים, וגם סוללה מובנית, נטענת, שמאפשרת צפייה של כשלוש שעות רצופות. ניתן לסובב ולהטות אותה וגם לכוונן גובה. דגם אחר בסדרה אפילו מתקפל למזוודה, שניתן לקחת לכל מקום. מעמד נשלף מאפשר להניח את הטלפון ולשקף את המסך שלו על גבי הטלוויזיה.
בכלל, האפשרות להצגה ("שיקוף") אלחוטית של מסך הסמארטפון על הטלוויזיה הפכה לדרישה בסיסית; אין היום טלוויזיה חדשה שלא תומכת ב־WiFi ובבלוטות. עוד תכונה שהפכה כמעט טריוויאלית: רוב דגמי הביניים והפרימיום מספקים סאונד בטכנולוגיית הסראונד Dolby Atmos. כל חברה מציעה בין שלוש לארבע סדרות עיקריות, שמסווגות בהתאם לסוג טכנולוגיית המסך.
מי שזוכה השנה דווקא לשנמוך היא הרזולוציה. קשה להאמין, אבל דגמי ה־8K הסופר־יקרים כמעט ונעלמו. אם לפני שנה ואפילו שנתיים עוד התחרו ביניהן היצרניות מי מצליחה להציג מכשירים עם הרזולוציה הסופר־גבוהה הזו (33.2 מיליון פיקסלים, מספר הנקודות שמהן מורכב המסך), השנה הן מייבאות רק דגמים בודדים כאלה, בעיקר ברמות היוקרה; סטנדרט 4K (8.3 מיליון פיקסלים) הוא המנצח. הסיבה פשוטה ועניינית לגמרי: הביקוש ל־8K נמוך. ספקיות תכני הטלוויזיה בכל העולם משדרות עדיין בעיקר ב־HD. אפילו שידורי טלוויזיה ב־4K עדיין נדירים, כיוון שהם דורשים מהספקיות רחבי פס גדולים (ויקרים) יותר.
החולשה של ה־OLED
השדרוג הראשון השנה הוא כמובן בגודל: הישראלי קונה היום כמה שיותר גדול, כגודל המטראז' שמאפשר הסלון. וכן, בטלוויזיות יש דבר כזה "גדול אבל זול". רק בשבוע שעבר השיקה היבואנית "אלקטרה סחר" טלוויזיה סינית במותג JTV, עם מסך 4K בגודל 85 אינץ', במחיר של 4,290 שקל בלבד. אם לפני שנתיים גודל מסך הטלוויזיה המבוקש בארץ רק התחיל לטפס מ־55 אינץ' ל־65 אינץ', ב־2023 מסכי 65 אינץ' הם הכי נמכרים, אבל בהפרש קטן: מסכי 75 אינץ' הולכים ותופסים את מקומם במהירות.
השדרוג השני הוא בשיפור טכנולוגיית המסך, האלמנט המשמעותי ביותר לקביעת איכותה של טלוויזיה (ומחירה). הטכנולוגיה הבסיסית ברוב מסכי העולם היא LED, שם כולל לשיטות שונות לסידור נורות תאורה בגדלים שונים מאחורי המסך. אבל לפסגת טכנולוגיית התצוגה ב־2023 נחשבים רק מסכי ה־OLED, טכנולוגיה שהשנה חוגגת עשור. המסכים הללו, שהם יקרים יחסית, כלל לא כוללים נורות תאורה אחורית, וכל נקודה במסך, כל פיקסל ופיקסל, "מאירה את עצמה". מה שפותר את בעיית "זליגת" האור לצדדים בתאורה אחורית, בעיקר סביב עצמים בהירים, ומספק תמונה מדוייקת וממוקדת.
את ההבדל בין שתי הטכנולוגיות ניתן לראות מיד עם הדלקת הטלוויזיה, שנייה לפני שמתייצבת תמונה על המסך: כאשר מדליקים מסך OLED לא יחול בו שום שינוי — אף נורה לא דולקת; הצבע השחור הוא "אמיתי" — כלומר כל הנקודות המציגות אותו פשוט כבויות. במסכי LED לגווניהם — צבע המסך ישתנה מיד לאפרפר, כי התאורה האחורית עובדת.
היחידה בעולם שמייצרת כיום את מסכי ה־OLED היא LG, שמוכרת אותם לכ־20 יצרניות אחרות, ביניהן סוני, פיליפס, ובאחרונה גם לסמסונג — היריבה הישירה, שתבסס עליהם מעתה את טלוויזיות הפרימיום שלה — עוד דוגמה ליחסים הענייניים שאפילו יריבים יכולים לקיים זה עם זה. אם בעבר ניתן היה להשיגם רק בגדלי ביניים — השנה הם מוצעים בכל הגדלים, עד 88 אינץ', למי שמוכן להוציא החל מ־110,000 שקל על התענוג.
אלא שהנקודה החלשה של מסכי ה־OLED (מלבד מחירם הגבוה במיוחד) נחשבה עד היום הבהירות: למרות איכותם, הם התקשו להתחרות בעוצמות האור החזקות שמספקת ה־LED, והתמונה בהם מעט יותר כהה — מה שמתורגם בחוויית המשתמש לקשיים בצפייה באור יום. כל החברות משקיעות המון מאמץ לפתרון הבעיה: סמסונג וסוני משלבות ב־OLED טכנולוגיה בשם Quantum Dot, עם רכיבים אלקטרוניים זוהרים בכל פיקסל. מהנדסי LG הסתערו השנה על האתגר אחרי שעבדו במקביל בכמה חזיתות: פיתחו פאנל ייעודי בשם EVO, הוסיפו שכבת עדשות זעירות המגדילה את כמות האור שמקרין המסך, ולבסוף שיפרו את האלגוריתם המטפל בתאורה במעבד הטלוויזיה.
מלחמות האור
אם ב־OLED האולטימטיבי הבעיה היא בהירות — במסכי LED הזולים יותר יצרניות הטלוויזיות מחפשות כל הזמן דרכים יצירתיות להשבחת ולדיוק התמונה והצבעים. כך נולדו טכנולוגיות עם שמות מפוצצים כמו ה־QLED, ה־QNED וה־QDLED, ה־NanoCell ועוד. לדוגמה, מסכי ה־QLED של סמסונג, TCL ואחרות מציעים פתרון, שמוסיף לנורות התאורה האחורית "שכבת סינון" המסננת חלק מהאור ש"בורח" לצדדים. טכנולוגיה מובילה היא Mini LED, עם נוריות תאורה אחורית זעירות — 1/40 מגודלן של נורות LED רגילות — מה שמצמצם את פיזור האור, ממקד אותו, ויוצר בהירות וניגודיות גבוהות. מסכי Mini LED כאלו מציעות גם LG וגם TCL ופיליפס. סמסונג הולכת צעד נוסף ומציגה את Quantum Mini LED, שמפיקה מיליארד צבעים וניגודיות מרשימה. בדגמים הזולים יותר היצרניות השונות מתמודדות עם בעיית זליגת האור בשיטות אחרות, שמשתנות בעיקר במיקום, בגודל ובכמות הנורות האחוריות, וזוכות גם הן לשמות מבלבלים שונים.
שיטה נוספת ששוכללה השנה לצורך השבחת התצוגה מכניסה לתמונה — תרתי משמע — את מעבד הטלוויזיה. מדובר בחלוקת המסך ל"אזורי תאורה" שונים, שכל אחד מהם זוכה לטיפול נפרד וייחודי על ידי המעבד בכל רגע, להתאמה מדוייקת לתכנים המוצגים בו. היצרניות מתחרות ביניהן על מספר אזורי התאורה הללו: ככל שהמספר גדול יותר, התמונה הסופית המתקבלת מדוייקת יותר. למכשירי דגל יקרים יש אלפי — לחלקם אפילו עשרות אלפי — "אזורי תאורה" נפרדים.
AI לכל פריים
בכלל, מעבדי הטלוויזיה הם השדרוג השלישי בחשיבותו השנה. למעבדים הללו, שהם בדרך כלל מעבדי בינה מלאכותית (בסוני — "מעבד קוגניטיבי"), כמה תפקידים: הם מטפלים בשיפור התמונה והסאונד, וגם אחראים על תפעול מערכת ההפעלה של המכשיר. היום כבר אין צורך בסטרימרים או בממירים של ספקיות התכנים לטלוויזיה: למנויי שירותי הצפייה שלא דרך לוויין (yes) או כבלים (HOT) – כדאי פשוט להוריד ולהתקין בטלוויזיה את האפליקציה של הספקית ולצפות דרכה; חוויית השימוש עדיפה על זו שמתקבלת דרך הממיר שמספקת החברה (בתשלום), או הסטרימר.
הדורות החדשים של המעבדים הנכללים בטלוויזיות הופכים אותן למעשה למחשבים לכל דבר. כל מעבד כזה עוקב כל הזמן אחרי התמונה המוצגת על המסך: הוא מזהה את סוגי התכנים (סרטים, ספורט, משחקים), כמו את העצמים והדמויות המופיעים על המסך, ודואג להציגם בצורה אופטימלית: מבליט את העצם המרכזי בתמונה, משפר פרצופים, מחדד טקסטים. המעבדים החדשים יודעים גם לשדרג טוב מבעבר את איכות הצפייה מתוכן שמשודר ב־HD לאיכות 4K: את הפיקסלים החסרים הם משלימים בעזרת בינה מלאכותית כמעט בלי "מריחות" וטשטוש פרטים כבעבר.
המעבדים אחראים גם להתאמת התאורה לתנאי הסביבה; לשינוי אוטומטי של קצב ריענון התמונה לפי התוכן על המסך (VRR), ולתפעול מדוייק של "אזורי התאורה" השונים, כך שכל אחד מהם יציג בכל רגע תמונה מיטבית בכל מצב — צפייה בסרט, צפייה במשחק כדורגל, או משחק בפלייסטיישן. וגם להתאמה מקסימלית לקונסולות פלייסטיישן ו־Xbox — הן באיכות התמונה והן במהירות התגובה: כמעט כל מותגי הטלוויזיה מציעים "ממטבי משחקים" — חלקם גם ממשק מיוחד למשחקים — לסנכרון מושלם עם כרטיסי המסך החדשים של הקונסולות, לקביעת זמן תגובה מיידי ועוד. חלק מהממשקים כוללים סרגל ייחודי לגיימינג, שמקנה שליטה מלאה בכל אלמנט — שינוי גודל התצוגה ויחס הגובה והרוחב, קצב ריענון המסך, ואפילו פיצול שלו.
צליל מקוון
למעבד יש תפקיד מרכזי גם ביצירת הצליל ההיקפי הנובע ממערכת הרמקולים המובנית במכשיר. אם בשנה שעברה מעבדי העילית תמכו כבר בסראונד 7.1.2, השנה הם כבר תומכים ב־9.1.2. לדגמים המתקדמים של סוני, סמסונג ו־LG, למשל, יש אפשרות לסנכרן את מערכת השמע של הטלוויזיה עם מקרני הקול ומערכות הסאונד מתוצרתן, ובזכות השילוב העוצמתי ליהנות מחוויית צליל קולנועית סוחפת. TCL מציעה סאב־וופר מבית ONKYO בגב המסך, וסוני מוכרת דגמים שמפיקים צליל מהמסך עצמו.
וכמובן — כמו בכל מחשב, כל טלוויזיה חדשה מגיעה היום עם מערכת הפעלה וממשק תפעול. בשוק מככבות בעיקר Tizen של סמסונג, WebOS של LG, גוגל TV של סוני, TCL ואחרות, וגם וידה של הייסנס — כולן תומכות בהוראות קוליות (לא בעברית בגוגל TV), ובכולן ניתן להוריד ולהפעיל היום את כל האפליקציות של ספקיות הטלוויזיה הפועלות בישראל ומגוון אפליקציות נוספות. שינוי משמעותי בממשק המשתמש מציגה השנה WebOS של LG , עם "כרטיסיות מהירות" המציעות גישה נוחה לפי קטגוריות: משרד ביתי, משחקים, מוזיקה וספורט.
מה נשאר לשנה הבאה? ככל הנראה עוד מאותו דבר: ההאטה הכלכלית פוגעת ביצירתיות ובאומץ להעז. אבל על פי המגמות שכבר התחלנו לראות בתערוכות הבינלאומיות, כל היצרניות עובדות בשקדנות על דור חדש של טכנולוגיות מסך — מסכים שקופים, נגללים, נפתחים ואפילו מתקפלים. ציפייה (וצפייה) נעימה.
שוק הטלוויזיה בישראל
50% דגמים זולים
40%-35% דגמי ביניים
15%-10% דגמי יוקרה
הכי נמכרות בארץ*
1. סמסונג (כ–30%)
2. LG (כ–%22)
3. TCL (כ–10%)
4. הייסנס (כ–7%)
5. חברות אחרות (כ–30%)
