אם כל המחלבות טוענות כי פעילות החלב הניגר בפיקוח אינה רווחית, למה היבואנים קופצים על היוזמה לייבא חלב, שמשמעותה - עלויות הובלה ימית, הכשרת קווי יצור בחו"ל ואורך חיי מדף קצרים בגלל משך הנסיעה בים? התשובה: לפחות בטווח הקרוב זה נעשה מסיבות אסטרטגיות בלבד, שעבורן היבואנים מוכנים להסתפק ברווח זעום אם בכלל.
כפי שפורסם לראשונה ב"ממון" רמי לוי מתכוון לייבא חלב בבקבוקים מהמחלבה הפולנית שממנה הוא מייבא גבינה צהובה, וצביקה ויליגר בוחן כעת יבוא מיוון. לוי התחייב בפני שר האוצר, כי הוא ערוך ליבוא ומתכונן לכך כבר למעלה מחודשיים. שניהם מבטיחים למכור במחיר מוזל ממחירו של החלב המקומי.
אמנם החלב באירופה מסובסד על ידי המדינה (סבסוד ישיר לרפתנים) ונמכר שם במחיר זול יותר מאשר בישראל, אבל ליבואן יש עלויות של הובלה בים, ביטוח, כשרות, ובניגוד לחמאה, לחלב יש חיי מדף קצרים שיתקצרו עוד יותר בשל משך ההובלה בים - לפחות שבוע.
ולמרות זאת הם להוטים לייבא. הסיבות: רשתות המזון יקבלו "קלף" מול כוחה של תנובה, השולטת כיום על מדפי החלב שלהם. קלף שינוצל ככל הנראה לשיפור תנאים מסחריים ולמבצעים. רמי לוי יחזק את מעמדו ואת המותג הפרטי שלו כרשת הזולה ביותר שדואגת לצרכניה ומביאה להם חלב במחיר מוזל; ויליגר שהוא יבואן בלבד מעוניין ביבוא חלב כדי להקל את חדירתו לשוק המוסדי של בתי קפה, מסעדות ועוד שמעדיפות ספק מוצרי חלב שמגיע עם סל שלם, כולל חלב ניגר, שהוא מוצר חיוני בבתי קפה.
וילגר מייבא ומשווק כיום תחת המותג הפרטי שלו "יורו מחלבות אירופה" גבינות יוגורט, וחמאה אבל אין לו חלב. לשם דוגמה, גם מחלבות גד שאינן יצרניות חלב, רכשו חלב ניגר ממחלבות הגולן תחת מיתוג של גד, שנמכר רק לשוק המוסדי, כדי להשלים לבתי הקפה והמסעדות את סל הגבינות שהם מוכרים לו.
עכשיו כולם מחכים במתח לדעת האם השר סמוטריץ' יעמוד ביוזמתו להתיר יבוא חלב לישראל לשלושה חודשים ללא מגבלה על מחירו, או שזו הייתה עוד שליפה, שרק לאחר שימוע התברר כי היא בעייתית ליישום.
