שוק השכירות בישראל במשבר חסר תקדים. מחירי השכירות לשוכרים חדשים ממשיכים לזנק בקצב מסחרר, ולפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדובר בזינוק של כמעט 10% - הגבוה ביותר מאז החלה הלמ"ס לפרסם נתון זה לפני כשנה.
אולי, על רקע החדשות הטובות לגבי הירידה באינפלציה והמשך הוזלת הדירות, ניתן כעת לראות יותר בבירור את הבעיה הלא פחות חמורה שקיימת בישראל ומתדלקת גם היא את הביקושים הגבוהים לדירות לקנייה. לא רק הגידול הדמוגרפי הוא זה שמקשיח את הביקושים לדירות בבעלות – גם המחסור החמור בהיצע הדירות להשכרה.
נכון, שוק השכירות החופשי, כשמו כן הוא - חופשי, אבל בשל כך הוא פרוץ, וכל בעל נכס יכול לגבות שכר דירה לפי ראות עיניו, גם כאשר מדובר בנכס שאינו באמת ראוי למגורים. בהחלט יש מקום לטפל בסוגיה הזו, ניסיון שנעשה בעשור הקודם ולא כל כך התרומם. זה גם מה שהוביל את המדינה להקים את החברה הממשלתית "דירה להשכיר", שתקדם שכירות ממוסדת ארוכת טווח, שמטרתה לאפשר קורת גג יציבה וראויה למגורים, גם כאשר אין דירה בבעלות. זאת לצד הטבות מס לקרנות ריט, שניתנות במסגרת חוק עידוד השקעות הון למוסדיים, על מנת שיקדמו גם הם פרויקטים של שכירות ארוכת טווח.
כשמסתכלים על חוק ההסדרים, שהתפאר תחילה ברפורמת שכירות אשר לבסוף לא נכנסה אליו במלואה, ועל קבינט הדיור, שלא נשמעה ממנו התייחסות קונקרטית להגדלת היצע הדירות להשכרה, אי־אפשר להיות מופתעים שלשר הבינוי והשיכון, יצחק גולדקנופף, אין שום תוכנית להתמודדות עם משבר השכירות, והוא מעדיף לעסוק בדיור הציבורי. אפשר רק לקוות שהבטחתו של מנכ"ל המשרד, יהודה מורגנשטרן, להקים אגף שכירות תהווה לפחות תחילתו של האור בקצה המנהרה. בינתיים נאלצים מאות האלפים שמתמודדים עם זינוק בשכירות, לספוג את הפגיעה הקשה ברמת החיים, ובעיקר להפנים שאף אחד לא ממש חושב עליהם.
