סביר להניח שבאקלים פוליטי אחר, שבו החברה הישראלית אינה מדממת ומשוסעת, ההחלטה של הכנסת הרשות לקידום מעמד האישה למשרד ממשלתי מתוקצב, שכל מרצו נתון לשיפור מעמדן של נשים, הייתה מתקבלת בתרועות ניצחון ולא בקריאות שבר.
ולו הייתה החלטה כזו מלווה בנימוקים מקצועיים ובהצגה של תוכנית עבודה מסודרת ומשותפת לכל הגורמים האמונים על קידום זכויות נשים, היינו צוהלות משמחה שהנה קורה מה שפיללנו לו – האינטרסים של נשים מכל המגזרים יטופלו תחת כנפיו של משרד חזק שביכולתו לשנות מציאות כואבת של נשים מכל חלקי החברה הישראלית, ולטפל באופן ממוקד ובולדוזרי בסוגיות שהוזנחו למשך עשורים. דבר שרשות, גם כזו שקיימת 25 שנים וביצעה מהלכים חשובים – אין בידיה לעשות.
רוצים דוגמה? קחו את החשיפה החשובה של כתבתנו הדר גיל־עד אך בשישי האחרון, שלפיה החוק למניעת צריכת זנות כמעט ולא נאכף. משרד חזק למעמד האישה יגרום לחוק כזה לגדל מחדש שיניים, ולכן כאשר יעסוק בנחישות בנושאים אקוטיים ולא בפופוליזם – כולנו נרוויח.
מאי גולן, מי שהוצבה בראש המשרד, בהחלט נראית בולדוזר, אבל לצערנו רותמת את הנכס החברתי החשוב שהופקד בידיה לאג'נדה פוליטית קיצונית וחד צדדית, ושופכת את התינוק עם המים. מצד אחד, היא מבקשת את ברכתנו על הקמתו של מה שהוא, לדבריה, "לא משרד מומצא, אלא משרד חזק ומתוקצב ופעיל שכאן כדי להישאר", אבל בד בבד הופכת אותו לכלי שרת באחת המלחמות המדממות שידעה החברה הישראלית המפולגת.
זו העת לומר לשרה גולן: תמשכי הנדברקס וכבדי את הנכס שקיבלת.
הרי כמו כל שר בתום קדנציה, גם את תרצי להראות הישגים. לכן, בואי שבי עם השותפות שלך שמכירות את השטח עשרות שנים. הזמיני את מנהלות ארגוני הנשים מכל המגזרים, את היועצות לקידום מעמד האישה והמומחיות שהיו חברות לאורך רבע מאה בוועדה המייעצת ברשות - ולמדי מהן באמת על האתגרים בכל החזיתות, ללא הבדלי תפיסות עולם או סוג כיסוי ראש.
"אנחנו מברכות על הקמת משרד ממשלתי שיכול, בנקיטת הצעדים הנכונים, לשנות את חייהן של נשים. זה הרגע שחיכינו לו", אומרות לי בכירות בארגוני הנשים, אך מציינות שגולן עדיין לא נפגשה איתן, לא הורתה להן להכין ניירות עמדה של מיפוי צרכים מהשטח, משימות ויעדים לביצוע, ולא הסבירה איך היא מתכוונת להטמיע את עבודת הרשות במשרדה.
הפלת המשרד לקידום מעמד האישה אל זירת הבוץ הפוליטית הנוכחית, משמעותה הנמכה מגדרית ופגיעה בזכויות הנשים, ולראייה ההתדרדרות של ישראל למקום אחרון במדד ה-OECD לשיוויון מגדרי. יתכן והדבר מתאים לחברת הכנסת סון הר מלך ולחברותיה הרדיקליות שצועקות באופן ילדותי "פריבילגית, פריבילגית", אבל הוא ממש לא מתאים לכלל הנשים שחיות במדינת ישראל. גם לא לנשים דתיות־לאומיות או חרדיות־ליברליות, שקולן נדרס תחת גלגלי המקהלה הקיצונית והאלימה.
ואולי בדיוק משום כך קבעה היועצת המשפטית של הכנסת שהוועדה המקצועית שמתאימה להכנת החוק שכבר עבר בטרומית, היא הוועדה לקידום מעמד האישה בראשותה של חברת הכנסת פנינה תמאנו־שטה. הקואליציה כמובן מתנגדת להחלטה, אבל היא אקוטית, שכן בוועדה המקצועית הזו נשמע קולם של הגופים המנוסים בסוגיות של זכויות נשים. תפקיד הוועדה לעבור על החוק החדש סעיף סעיף ולוודא שכל מה שיוחלט בו יעמוד בקריטריונים של שיפור מצבן של נשים מכל חלקי החברה הישראלית ולא רק כאלה שמזוהות עם תפיסת העולם הריאקציונרית של מפלגות השלטון.
