גילוי של מחלת סרטן הוא אירוע שיכול להפוך את החיים על פיהם. הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים, הוא סרטן הערמונית: אצל כשליש מבני ה־50 יש תאים סרטניים בערמונית, והאחוזים מאמירים כשעולים בגיל. פאנל מיוחד בהנחיית פרופ' רפי קרסו ניסה לספק את המידע שחשוב לדעת בנוגע לסרטן הזה. השתתפו בו ד"ר אלי רוזנבאום – מנהל היחידה לאונקולוגיה אורולוגית במרכז דוידוף בבית החולים בילינסון, חיים דגן – שמתמודד עם סרטן הערמונית, ועיינה דגן – אשתו של חיים.
בין השאר, המשתתפים סיפרו על ההתמודדות עם הגילוי, החיים לצד סרטן ערמונית מתקדם, התרופות החדישות ביותר בתחום והאפקט העצום של התמיכה מצד המשפחה והסביבה.
לדברי ד"ר רוזנבאום, "כיום ידוע כי סרטן הערמונית מגיב להפחתה של רמות הטסטוסטרון. לכן, הורדת כמויות ההורמון בגוף באמצעות זריקות גורמת לנסיגה משמעותית של הסרטן ושל גרורותיו. עם זאת, בשלב מסוים הסרטן מפתח עמידות לחוסר בהורמון, ואז ניתן להשתמש בטיפולים הורמונליים, כימותרפיים, תרופות ביולוגיות וגם תרופות רדיואקטיביות, הנחשבות לבשורה האחרונה בתחום".
ד"ר רוזנבאום סיפר בפאנל כי "ישנה תרופה רדיואקטיבית ותיקה אשר מגיעה אל תאי סרטן הערמונית שנמצאים בעצמות, ובנוסף אליה קיימות תרופות חדשות כמו לוטציום – אשר מכילה נוגדן שיודע 'להתלבש' על הקרומים של תאי הסרטן בכל הגוף ויוצרת קרינה מקומית על כל הגרורות ושאריות הגידול".
כאשר נשאל כיצד גילה על המחלה, דגן סיפר: "אח שלי חלה בסרטן הערמונית והציע לי לעבור בדיקת PSA. רופא המשפחה הסביר שהבדיקה לא מדויקת ויכולה להוביל לאבחון שגוי ולבדיקות נוספות ומיותרות. בהתחלה השתכנעתי, אבל אחרי שנה דרשתי לבצע את הבדיקה. התוצאה הייתה מחשידה ולכן עשיתי בדיקות המשך, שבהן התגלה כי אני חולה בסרטן הערמונית". דגן בחר לעבור כריתה של הערמונית, "אך לאחר הניתוח התגלה שבזמן שחלף הגידול התרחב מעבר לגבולות הערמונית, ולכן נאלצתי לעבור גם הקרנות וטיפולים הורמונליים", הוא מספר. לדבריו, "לא היה פשוט לקבל בשורה כה מטלטלת, אבל לאורך כל הדרך גיליתי אופטימיות ונחישות. הייתי בטוח שאצלח את המסע הזה, וזה הוסיף ליכולת להתמודד עם המחלה".
אשתו, עיינה, סיפרה בפאנל כי "אין ספק שבהתחלה מדובר במשהו מפחיד ומטלטל, אך לשמחתי חיים לא התייאש, לקח את הטיפול בידיים והוביל את הכל. הוא עשה שינוי באורח החיים, התחיל לעשות דברים למען הבריאות שלו וגם לשתף אחרים, מה שמאוד עזר. את כל הדרך עשינו יחד".
דגן הוסיף: "יש לנו שלושה ילדים בוגרים, כל אחד מהם בזוגיות. שיתפתי את כולם בתהליך של האבחון והטיפולים, וזכיתי לתמיכה מלאה מהם, מהמשפחות שלהם וכמובן מעיינה. זה נותן הרבה כוח שדרוש כדי להתמודד ולהצליח בטיפולים". עיינה חיזקה: "צריך גם להגיד שההתמודדות עם המחלה אפילו שיפרה את הזוגיות שלנו והפכה אותה להרבה יותר חזקה".
ד"ר רוזנבאום הדגיש כי "למשפחה יש תפקיד מאוד משמעותי. הם עוזרים למטופל לקלוט את כל המידע כאשר הוא בלחץ, לעבור את הטיפולים ולהתמודד עם תופעות הלוואי. חשוב שיהיה בסביבה גורם שפחות לחוץ מהחולה כדי לתמוך בו".
לדברי דגן, חלק ממעגל התמיכה היה עמותת "חיים עם סרטן הערמונית"', המאגדת את החולים בישראל, ובה הוא מתנדב כיום. "לעמותה יש קבוצות תמיכה שבהן מטופלים מסייעים אחד לשני ומעלים שאלות והתלבטויות", סיפר דגן, "המידע הרלוונטי לחולים מונגש על ידי העמותה בכנסים עם מיטב המומחים לנושא, אשר מציגים את הטיפולים החדשניים ביותר. יש גם פורום שאלות ותשובות באתר של העמותה, שמגייס מומחים לענות על התהיות של המטופלים. ויש באתר גם 'עץ החלטות', המשמש חולים בכל מיני צמתים של החלטות בהתמודדות עם המחלה, על בסיס הידע הרב שהצטבר במשך השנים".
דגן קורא לכל הגברים בגיל 55: "פשוט תהיו במעקב שנתי אחרי רמת ה־PSA בדם כדי שהמחלה תתגלה כמה שיותר מוקדם כי בשלבים הראשונים הסיכוי לריפוי מוחלט גבוה מאוד. גם אצלי גילוי מוקדם היה חוסך הרבה צרות". לדברי ד"ר רוזנבאום, "עם הזמן התגלה שחלק מהתרופות שפותחו מראש לשלב של העמידות בחוסר בטסטוסטרון, כמו תרופות הורמונליות וכימותרפיות – אם נותנים אותן בשלב הראשון של המחלה הגרורתית, יש שיפור גדול בתוצאות הטיפול ובתוחלת החיים".
בכל הנוגע לטענה נגד גילוי מוקדם, הנובעת מחשש לאבחון יתר וטיפול יתר בסרטן בשלב שהוא חסר משמעות, אמר ד"ר רוזנבאום כי "היום המודעות לאבחון יתר גדולה בהרבה, כך שלא מנתחים ולא מקרינים אנשים עם סרטן שקט מאוד. בנוסף ישנן בדיקות גנומיות שעוזרות לנו לדעת באילו סרטנים לא צריך לטפל. לכן חשוב מאוד להתחיל להיבדק מוקדם. אם יש סיפור משפחתי של סרטן הערמונית צריך להתחיל בכך מגיל 45-40. כשאין סיפור משפחתי, כדאי לעשות בדיקה שנתית של PSA מגיל 55 כדי לשפר משמעותית את הסיכוי לריפוי".
