באחד הפרקים הראשונים בסדרה "נני", להיט טלוויזיוני משנות ה־90, עוברת פראן פיין, אומנת יהודייה מקווינס, עם הבוס העשיר שלה, מקסוול שפילד, ליד הפגנה של עובדים שובתים מחוץ לבניין מפואר במנהטן. שפילד, מפיק מצליח בברודוויי, אפילו לא שם לב כשהוא חוצה את קו המפגינים ונכנס לבניין שבו הייתה מתוכננת מסיבה אחרי אחת ההצגות שלו. פראן נעמדת במקום ומסרבת להיכנס איתו. "אם לא אתמוך בהם", אומרת הנני בקול קורע ים סוף שלה, "דודה שלי תתהפך בקבר, שעליו שילם ארגון העובדים שלה".
"נני" - סדרה שאותה זוכרים בעיקר אנשים בגיל מאוד מסוים, אבל הכוכבת שלה נשארה מפורסמת לתמיד - הייתה קומדיית מיינסטרים על יחסי מעמדות. דאונטון אבי, עם אנגלית קצת פחות מבריקה ורומנטיקה קצת יותר בסיסית, אבל מתוחכמת בדרכה ואפילו מעט חתרנית לתקופתה. דרשר, יוצרת הסדרה, ביססה אלמנטים רבים של המטפלת, על חייה, ונלחמה כדי להשאיר את פראן פיין יהודייה מול הלחץ של רשת CBS ונותני החסויות להפוך אותה לאיטלקייה.
כמו דמותה בסדרה, גם דרשר גדלה בקווינס עם שני הורים ממעמד הפועלים. את העבודה הראשונה שלה, קופאית בסופרמרקט, קיבלה בגיל 14. היא נשרה מהקולג' כדי לשחק, ובמקביל נרשמה לבית ספר לקוסמטיקה. וכמו פראן פיין, גם היא תמיד תמכה בהתלהבות בארגוני עובדים. "מקסוול שפילד היה ההנהלה", אמרה פעם דרשר, "אבל פראן פיין חונכה לתמוך תמיד בעובדים".
30 שנה עברו, ובסוף השבוע שעבר עמדה פראן דרשר מול יותר מצלמות משראתה מאז אותן שנות 90 משגשגות. הבמה הייתה שונה, אבל אי־אפשר היה לטעות בקול הבלתי נשכח, ודרשר נראתה כמו מי שהגיעה לתפקיד האחד שעליו חלמה באמת כל חייה: מנהיגת עובדים. בתפקידה כנשיאת ארגון שחקני הוליווד, היא הכריזה על שביתה כללית.
"עיני העולם ובמיוחד עיני האנשים העובדים נשואות אלינו, מה שקורה לנו חשוב, כי זה קורה בכל תחומי העבודה", אמרה לפני שהישירה עיניה למצלמה עם כל הניסיון הדרמטי שלה והעלתה עוד כמה דציבלים, "אני בהלם מהאופן שבו האנשים שאיתנו באותו עסק מתייחסים אלינו. זה מגעיל. אנחנו דורשים כבוד. אתם לא יכולים להתקיים בלעדינו, כל האיגודים בעולם עומדים איתנו, ואתם בצד הלא נכון של ההיסטוריה".
***
שביתת השחקנים שיצאה לדרך בסוף השבוע, והצטרפה לשביתת הכותבים שנמשכת כבר שלושה חודשים, היא רגע משבר כמעט בלתי נמנע בהוליווד של המאה ה־21. השילוב של מהפכת הסטרימינג, שינויים טכנולוגיים וירידה מתמדת במספר צופי הקולנוע ומנויי הטלוויזיה בכבלים, טילטל את התעשייה באופן חסר תקדים. לא במקרה זו הפעם הראשונה מאז 1960 שבה גם השחקנים וגם הכותבים שובתים במקביל ועוצרים לגמרי את הוליווד.
לשמוע את פראן דרשר אומרת "בסופו של דבר לאנשים אין ברירה, הם שוברים את שערי ורסאי וזה נגמר" זה לא משהו שאפשר היה לדמיין תוך כדי צפייה בשידורים חוזרים של "נני", אבל השידורים החוזרים האלה הם חלק מליבת המאבק של השחקנים והכותבים. למרות שהביקוש לתוכן מעולם לא היה גבוה יותר, האנשים שמייצרים את התוכן הזה מעולם לא הרוויחו פחות מפירות עבודתם.
ההישג הגדול של שביתת הענק הקודמת בשנות ה־60 היה הענקת תמלוגים לשחקנים ויוצרים על שידורים חוזרים. סדרת להיט אחת יכלה לפרנס שחקן במשך שנים. חברות הסטרימינג לא מחויבות להסכמים האלה, וכך, יוצרים ושחקנים בסדרת להיט בנטפליקס, למשל, מקבלים תשלום חד־פעמי או תמלוגים נמוכים והולכים הביתה, בזמן שנטפליקס ממשיכה להרוויח מהעבודה שלהם שנים קדימה. ובניגוד למה שאפשר לחשוב, רוב השחקנים בהוליווד הם לגמרי אנשי מעמד הפועלים, עם עבודה לא קבועה והרבה חוסר יציבות. כ־80 אחוז מחברי ארגון השחקנים אפילו לא זכאים לביטוח בריאות מהמעסיקים שלהם. יש מעט מאוד מריל סטריפ וג'ורג' קלוני.
במקביל לכל התהליך הזה הפכו תאגידי התקשורת בארה״ב לממותות של ממש, והטכנולוגיה החלה לנגוס באופן ממשי באפשרויות העבודה של יוצרים - למשל, הפתיח של הסדרה Secret Invasion מבית מארוול ודיסני כבר נעשה כולו בידי בינה מלאכותית. החשש כי בעתיד יוחלפו כל היוצרים והשחקנים בידי ChatGPT הוא לא סתם פרנויה. כבר במהלך המו"מ הנוכחי הציעו ראשי התאגידים כי ניצבים - אותם אנשים שממלאים את תחנת המשטרה של כל סדרת "חוק וסדר" - יקבלו תשלום עבור יום עבודה אחד, שבמהלכו תסרוק אותם תוכנת AI לשימוש חוזר עתידי. עליו, כמובן, הם לא יקבלו דולר. וזו עוד הייתה "הצעת הפשרה" של האולפנים. לא פלא שלפראן דרשר קפץ הגן של קווינס.
***
גילדת שחקני המסך והפדרציה של אמני הרדיו (SAG-AFTRA) נוסדה כבר בשנות ה־30. בין מנהיגיה לאורך השנים היו כמעט תמיד שחקנים פוליטיים מאוד, ובאופן מפתיע לא מעט אנשי ימין, כולל צ'רלטון הסטון, שהיה בהמשך נשיא ארגון הרובאים האמריקאי (NRA). מנהיג איגוד השחקנים בשנים שבהן השיג את הישגיו הגדולים בשנות ה־60 היה שחקן בינוני מאוד בשם רונלד רייגן. פחות מ־20 שנה מאוחר יותר הפך רייגן את המלחמה נגד ארגוני העובדים לחלק מרכזי במורשת שלו כנשיא ארה"ב.
פראן דרשר נבחרה לנשיאת SAG-AFTRA בספטמבר 2021, אחרי מאבק מלוכלך למדי ולא חף מסקסיזם נגד מתיו מודין (מטאל ג'אקט,Stranger Things). צ׳ארלס שונסי, שגילם את מקסוול שפילד ב"נני", תמך בפומבי במודין. בשנתיים שחלפו מאז הצליחה דרשר לאחד את הארגון באופן לא צפוי: שיעור התמיכה בשביתה בקרב השחקנים הגיע ל־97.9%, ובחודש שעבר גם מפלגת האופוזיציה בארגון הצביעה בעד בחירתה של דרשר לקדנציה נוספת.
כשחקנית, לדרשר בת ה־65 לא היו הצלחות גדולות מאז ימי "נני", גם כי היא כנראה המקרה הראשון של מי שנפלה קורבן לטייפקאסט שהוא פשוט הקול שלה, אבל גם כי משחק אף פעם לא היה ייעודה האמיתי. היא החלה לייצר לעצמה שם של מנהיגת פועלים באזור הבחירות של 2016 עם ציוצים נגד "האליטה של שליטי העסקים הגדולים". היא רמזה אז שברני סנדרס הסוציאליסט, קפיטליסט מדי עבורה, והמגזין The Cut הכתיר אותה "אייקון אנטי־קפיטליסטי".
במציאות, דרשר הרבה יותר מורכבת. היא משהו באזור השמאל הליברטריאני, כולל תמיכה בזכות לשאת נשק. שנים של אבחון שגוי של סרטן הרחם החדירו בה ספקנות עמוקה כלפי הממסד, וכמו חלק מהקולגות שלה בהוליווד היא מטילה ספק בחיסונים. אבל בסופו של דבר היא כנראה באמת פוליטיקאית מוכשרת: ב־2005 היא הצליחה ללחוץ על שתי המפלגות בקונגרס להעביר ביחד הצעת חוק להגברת המודעות של נערות לסרטן גינקולוגי, מה שהוביל גם למינויה לתפקידי דיפלומטיה ציבורית בממשלי ג'ורג' וו. בוש הרפובליקני וברק אובמה הדמוקרט. ב־2008 היא שקלה להתמודד על מושב בסנאט מטעם מדינת ניו־יורק שפינתה הילארי קלינטון.
כשהציגה את מועמדותה לתפקיד נשיאת SAG-AFTRA, אמרה דרשר לחברי הארגון: "החיים שלי הכינו אותי לתפקיד הזה“. עכשיו היא מובילה 160 אלף שחקנים, חלקם מהשמות המפורסמים ביותר על הפלנטה, במאבק מול כמה מהאנשים החזקים ביותר בעולם, שיש לו גם משמעות לעובדים מעבר להוליווד. לא רע עבור מי שכתבה באוטוביוגרפיה שלה כי "תמיד הרגשתי בהוליווד כמו גפילטע פיש מחוץ למים". •
