רוצים להבין למה הוליווד בבעיה? רגע של כלכלה: מחיר כרטיס לקולנוע ב־1981 היה 2.7 דולר. היום בארה"ב הוא 10.5. פי ארבעה. אינדיאנה ג'ונס הראשון שיצא אז הופק בכ־20 מיליון דולר, הרוויח 390, וכולם היו מבסוטים. הנוכחי עלה לדיסני 300 מיליון דולר, 400 עם שיווק. פי 15 או 20 מהראשון. תעצרו על זה רגע. אין שום אינפלציה - שמסבירה את בועת הבזבוזים הזו.
עזבו כלכלה, בואו נדבר קולנוע: בשעתיים וחצי של 'אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל' לא מצאתי סצנות שמצדיקות תג מחיר של שליש מיליארד דולר: יש שם מרדף רכבת אחד מכוער שרובו צולם עם כפילים ועל רקע מסך ירוק, אחר במכונית שעשו ממנו טובים בסבנטיז, יש שם טכנולוגיית הצערה לא משכנעת, ויש כמובן את הריסון פורד שבטח לקח לכיס כמה עשרות מיליונים - אבל זה לא משהו שהוליווד לא מתמודדת איתו כבר עשורים.
וזה מבאס - כי בכמעט כל המובנים האחרים 'אינדיאנה ג'ונס' החדש הוא אחלה סרט ופרידה ראויה מהדמות האיקונית. אלא שתג המחיר ההיסטרי פשוט ייעד אותו להפוך לכישלון. והוא לא לבד: 'מהיר ועצבני 10' עלה 340 מיליון דולר, 'בת הים הקטנה' ו'שומרי הגלקסיה 3' 250, ו'משימה בלתי אפשרית 7' הצפין גם ל־300. שלושת ימי הבכורה של טום קרוז באולמות, יודעים עיתוני התעשייה לתקתק בעת כתיבת שורות אלו, לא עומדים בציפיות מבחינת קצב ההכנסות. לקרוז הייתה כנראה בונזזה חד־פעמית אשתקד עם ההצלחה ההיסטרית של 'אהבה בשחקים: מאווריק', שגרמו לתיוגו כמשיח שהציל את חוויית הקולנוע. ובכן, משיח לשנה. היום סרט קיץ שלא מכניס באולמות מיליארד וחצי דולר, דבר שאולי קורה פעם בשנה, מתויג במילה האופנתית החדשה Flopbuster, הלחמה של "פלופ", ו"בלוקבאסטר". שו־ בר קופות, ועדיין מבואסים ממנו.
הוליווד בוערת. השחקנים הצטרפו לשביתת התסריטאים, כי מודל הסטרימינג התברר כבועה שבה הם האחרונים לדעת מה הם שווים בה וכמה כסף מגיע להם. ובכן, מתברר שגם במודל הקלאסי של האולמות הם לא שווים הרבה. אנשים לא יוצאים לקולנוע מספיק לא בשביל קרוז ולא בשביל פורד, לא בשביל דיסני ולא בשביל מארוול. לא בתקציבים האלה. והכי מוזר: בהוליווד כאילו שכחו איך לעשות את העבודה שלהם. התקציבים מתנפחים, אורכי הסרטים גם, רק הסרטים פחות טובים.
