ב"הכוכב הבא" של השנה שעברה אריאל סגל (29) הרטיטה את רן דנקר ואיתי לוי, העלתה לחלוחית בעיניה של שירי מימון והרימה את המסך - הישג מרשים לזמרת בעלת קול עדין ורך שבחרה להתחרות עם שיר מקורי ולא מוכר. היוצרת המתולתלת, שבאותה עת כיהנה כיועצת פרלמנטרית של ח"כ מירב בן ארי, העלתה דמעות גם בעיני הצופים בבית כששרה את "תראי אותי", שאותו הקדישה לאמה שנפטרה ערב גיוסה. אביה נפטר בילדותה, והיא ואחותה יעלי נותרו לבד בעולם. כיום יעלי (34) היא קולנוענית שמביימת את הקליפים של אריאל - שכתבה את המוזיקה לסרט הראשון של אחותה הגדולה.
"אני עובדת קשה כדי לחיות את שני העולמות", אומרת היועצת הפרלמנטרית של יאיר לפיד, שהשקיעה כל שקל שהרוויחה ("מה שהיה לי ומה שלא היה לי") באלבום "תראי אותי" שאו־טו־טו יושק. "זה מאתגר ולא פשוט בכלל. הרבה פעמים חברים מתקשרים, 'מה את עושה? אני בכנסת. מה את עושה? אני באולפן'. אבל אני עושה דברים שאני שמחה לקום אליהם בבוקר. הפוליטיקה נותנת לי תחושה של שליחות ומשמעות. דווקא בכנסת אני פוגשת את ההשראה ורצה לחדר של איזו ועדה כדי לכתוב לי ב'פתקים'. וכשיש לי יום קשה בכנסת אני שמה באוטו את 'שיר לאבא', שעוד לא יצא. בבית האחרון שלו כתבתי 'אבא שאל: לאן את רצה, ילדה? תזכרי מה חשוב באמת. תשמרי על אמא ועל אחותך, תשמרי על המנגינה' וככה אני מקבלת פרופורציות. למרות שאין שום קשר בין שני העולמות האלה, נראה לי שהם מאזנים אחד את השני".
תמשיכי ללחוש באוזנו של יו"ר האופוזיציה גם כשתמריאי לקיסריה?
"למה יו"ר האופוזיציה? אני מאמינה שיאיר יהיה ראש הממשלה. וקיסריה? הלוואי, אבל נתחיל בזאפה", היא מגיבה בחיוך רחב. והוא לא נמחה מפניה גם כשהיא מתארת את האובדן שנצרב בנשמתה.
להשקיע בחלומות
אריאל היא בתם השנייה של אירית חביב־סגל ורענן סגל, "שהיו ההורים הכי מדהימים בעולם. אבא היה אמן, מחזאי, שהכיר את אמא כשלמד משפטים. הירושה הכי יפה שיעלי ואני קיבלנו היא הספרים של אבא והמחזות שכתב, חלקם בכתב ידו. בגיל 30 ומשהו הוא נפטר מסרטן במוח, ולמרות שהייתי אז בת חמש, בסך הכל, הבנתי את משמעות הסוף. אבל לא חוויתי ילדות של אֵבֶל".
איך?
"אמא, שאיבדה את אביה במלחמת ששת הימים, שמרה עלינו. היא תמיד אמרה 'אנחנו חוגגים את החיים, לא את המוות'. הייתה לי ילדות מדהימה. יעלי ניגנה בכינור וגדלתי לסולמות שלה, היא ניגנה ואני שרתי. בגיל שש התחלתי ללמוד בקונסרבטוריון, בחרתי בפסנתר כי רציתי להיות שונה ממנה. בכיתה ד' התחלתי לשיר בלהקת הצופים ובצופי תל־אביב והתאהבתי בבמה. אמא השקיעה בחלומות שלנו ולא הפסיקה לשנן לנו 'אתן צריכות להיות אחת בשביל השנייה'. הצליח לה".
אמה, אירית חביב־סגל, הייתה משפטנית פורצת דרך, מומחית לדיני חברות שעשתה דוקטורט בייל. "היא הגיעה למשפט ממקום של מרדף אחרי הצדק ולמרות שהייתה קרייריסטית היא חזרה הביתה להכין לנו צהריים. אחרי שאבא נפטר הפכנו לבית של שלוש מוסקטריות. כשהייתי בת 16 אמא התחילה להתלונן על כאבי ראש ודי מהר גילו שהיא חלתה באותה מחלה של אבא, גם במוח, וזה לא מפליא אותי".
איך לא?
"בנוסף לאהבה העצומה שהייתה להם, הייתה ביניהם שותפות גורל ברמה הכי עמוקה. הם לא טופלו באותו בית חולים, אבל התפאורה הייתה זהה. בהתחלה הרופאים אמרו שאין מה לעשות למענה, אבל היא התעקשה להילחם ונלחמנו איתה. באשפוז הראשון אמא אסרה עליי לבקר אותה כי רצתה להגן עליי, אבל בית החולים הפך לבית השני שלנו במשך שנתיים. לא היה מי שיזכיר לי ללמוד למבחן. יעלי ואני טיפלנו בה מסביב לשעון, ממש היפוך תפקידים. בגיל 52 היא עזבה את העולם".
אמא הכינה אתכן לפרידה?
"היא איבדה את היכולות המטורפות שהיו לה ודיברה בשפה שבורה. ארבעה חודשים אחרי מותה התגייסתי ללהקת חיל חינוך. לא רציתי שירחמו עליי, לא רציתי שיידעו שאני יתומה משני הוריי, לא ביקשתי מיצוי זכויות. הייתי במקום של 'אני כמו כולם'. אפס הנחות. רק אחרי שחשפתי הכל בשירים התחלתי לדבר עם הסביבה על האובדן שחוויתי".
את השירות בלהקת חיל חינוך היא מגדירה כמדהים. "הופענו גם בחדרי אוכל וגם במוצבים בצפון ובדרום וגם באירועים של ראש הממשלה והרמטכ"ל. הייתה לנו הופעה עם עברי לידר, והגיטריסט שלו, אריאל טוכמן, הפך למפיק המוזיקלי של האלבום שלי. בצבא הכרתי את יובל דיין וכתבנו ביחד את 'דמעות שקופות'. ראינו את כל צה"ל וגם ראינו עולם כשיצאנו עם משלחות".
ומי כיבס לך את המדים כשחזרת הביתה?
"בואי נגיד שאלה האתגרים הקטנים שהיו לי. עד שאמא חלתה לא ידעתי לבשל, הייתי ילדה מפונקת, אבל אחרי לילות שבהם שמרתי על אמא, שלא תפתח את התפרים שיש לה בראש מהניתוח, לעשות כביסה היה קטן עליי".
סדר אצל לפיד
הכניסה של אריאל סגל לנוף המוזיקה הייתה הדרגתית. "לא חיכיתי ל'פריצה', הלכתי צעד אחר צעד. הצטרפתי לפרויקט שאיפשר לי ללמוד הפקה מוזיקלית. כתבתי שירים לזמרים, 'כשהזמן יעבור' ללירן דנינו, 'נרד אל הים' לספיר סבן, עשיתי מילואים בסדנאות כתיבה, וגם היו דברים שהתגלגלו במקרה. הקלטתי סקיצה עם חברים שלי, אליהו וסיליו ואיתן גרמון, הם השמיעו אותה לדודו אהרון והוא שאל 'מי זאת? היא שרה כמו מלאך' והזמין אותי לדואט, 'כמו ילדים'. הוא פתח לי דלת שלא מובנת מאליה".
"תראי אותי" נכתב כבר לפני ארבע שנים. "הרבה אמנים רצו אותו ואמרתי 'את זה אני לא נותנת'. עכשיו, אחרי שהוא יצא, אין לי בעיה שמישהו יעשה לו קאבר, לאחרונה ממש התרגשתי לשמוע את הקאבר שוואלרי חמאתי עשתה ל'נרד אל הים', אבל זה קודם כל שיר לאמא שלי".
איתי לוי אמר בתוכנית שהוא מאמין שאמא שלך גם רואה אותך וגם מקשיבה לך.
"אני מקווה. אמא תמיד הייתה גאה בי, ואם תשמע את האלבום נראה לי שהיא תהיה מבסוטית ממני, אבל אם אמא הייתה כאן היא גם הייתה מייעצת לי ומחזקת אותי. וזה מה שחסר לי".
לדבריה, היא לא התאכזבה מפרישתה המוקדמת מ"הכוכב הבא", הרבה לפני הגמר. "ידעתי שהפורמט הזה לא בדיוק מתאים לי וגם ידעתי שאני לוקחת סיכון בהחלטה לבצע שיר לא מוכר, אבל רציתי להיחשף כזמרת־יוצרת וקיבלתי חשיפה מדהימה. כמעט מיליון צפיות ביוטיוב. אנשים שבפעם הראשונה ראו בו שיר עצוב, גילו כמה שהוא מעודד. קיבלתי המון הודעות מאנשים שהתייתמו, שבכו איתי והתחזקו איתי. זו הייתה חוויה עוצמתית. למחרת, כשירדתי למכולת, כבר הסתכלו עליי ברחוב".
לא היה לה יותר מדי זמן ליהנות מתשומת הלב מפני שיאיר לפיד מונה לראש הממשלה והיא התמנתה לתפקיד היועצת של ליהיא, אשת ראש הממשלה. ככה זה כשרוקדים בשני עולמות שלא מתאמים ביניהם את לוחות הזמנים.
"המודעות החברתית הייתה קיימת בי מאז ומתמיד", היא משחזרת. "אמא סיפרה לי שכשהייתי בת ארבע וראינו ברחוב איזה הומלס פרצתי בבכי מפני שהוא בטח רעב. כשכבר הייתי חזק בתוך המוזיקה הלכתי ללמוד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב מפני שעניין אותי להבין איך דברים קורים. איך בוטלה העבדות באמריקה, איך נשים קיבלו את זכות הבחירה. וכיוון שירשתי מאמא שלי את הפרפקציוניזם סיימתי את התואר בהצטיינות יתרה. לפני שלוש שנים התחלתי להתנדב ביש עתיד מתוך אמונה בדרך של המפלגה. תליתי שלטים, דיברתי עם אנשים, ובאחת מפעילויות השטח פגשתי את מירב בן ארי שאמרה לי 'בואי לעבוד איתי'. אז באתי לראיון עבודה. אמרתי לה 'אני זמרת, אני כותבת שירים לאמנים ואני לא מפסיקה'. מירב ענתה: אל תפסיקי, למה שתפסיקי?"
חששת שהעבודה הפרלמנטרית תציב לך קווים אדומים?
"סוג־של, לא ידעתי איך יקבלו את זה במשכן, אם יראו בי עוף מוזר, אולי יחשבו שאני לא מספיק רצינית. להפתעתי, השירים שלי פוגשים שם המון פרגון, חברי הכנסת משתפים אותם, לפעמים אפילו יש מחמאות. אחרי הבחירות האחרונות יאיר שאל אם אני רוצה להצטרף ללשכה שלו ואמרתי 'כן, אבל אני לא מפסיקה עם המוזיקה' והוא אמר 'ברור'. כבר חצי שנה אני אחראית על פניות הציבור וזה כוח מדהים. יש לי יכולת לעזור לאנשים שנתקעו בבירוקרטיה, לנשים נפגעות אלימות, לאנשים עם צרכים מיוחדים. התקופה הנוכחית קשה מאוד לכולנו, הקרע גדול מאוד, אבל יש גם רצון גדול לתקן ואי־אפשר לוותר. אין הרבה זמרות על המפה. יש לנו קרן פלס אחת ואיזה מזל שהיא קיימת, היא מהממת. המאבק על השוויון הוא גם המאבק של הגברים. יאיר מחויב לזה, רוב הלשכה שלו זה נשים".
איך זה שעוד לא שילבת בין שני העולמות בשיר על מצבן של הנשים בישראל?
"לאחרונה, כשקיבלתי מענק יצירה מאקו"ם וממפעל הפיס, לצורך השלמת האלבום, ניסיתי לתאר עד כמה הכתיבה בדמי. באלבום אני שרה 'רק לא לכתוב למגירה / שרה כי אין לי ברירה'. זה לא התחביב שלי. זה אני. בימינו, גם להיות אישה שיוצרת ועורכת את הקליפים שלה ומשקיעה באלבום את כל משאביה זה סוג של אמירה. יש שירים שנכתבים מזעקה, כמו 'אם אין לך כסף', האחרון שיצא. עם כל הכבוד ליצירה, בסוף החודש צריך לשלם שכר דירה. ויש גם שירי אהבה. השמעתי ליאיר את 'לפעמים כמו בסרט' שבו כתבתי 'לפעמים אתה שואל אם אני באמת שמחה / אני אוהבת אותי כשאני אוהבת אותך', והוא אמר שזה קסום. שיר פוליטי הארד־קור עוד לא יצא לי. אם תבוא ההשראה הוא יופיע באלבום הבא".
ויש לה עוד תוכנית לאלבום הבא. "מאז שליהיא ויאיר אירחו את יעלי ואותי בליל הסדר, בא לי לבקש ממנו שיר. אולי יש לו טקסט ישן במגירה".
"כשהייתי עצובה שמעתי את 'יש אי שם' ובכיתי"
סגל, שהתייתמה משני הוריה, לא בונה על קלישאות כמו "הזמן יעשה את שלו". "השבר קיים והוא עוצמתי והוא נצחי, אבל אפשר לקום בבוקר ולחיות איתו. לחיים יש כוח חזק. למי שמתמודד עם אבל טרי, אני מייעצת להרגיש את הכאב. לא לפחד ממנו. לתת לו את המקום שלו. זה, לפחות, מה שאני עשיתי. כשהייתי עצובה שמעתי את 'יש אי שם' ובכיתי, והעובדה שבכיתי עד שנגמרו לי הדמעות לא הפכה אותי לחלשה. הייתי חזקה דקה לפני הדמעה הראשונה ואני אהיה חזקה אחרי הדמעה האחרונה. בכיתי כשכאב לי.
"אמא שלי תמיד אמרה לי 'את לא מתלוננת על הדברים הטובים שקיבלת'. זו הייתה דרכה להסביר לי שלצד הכישלון במבחן שכל כך מבאס אותי יש המון דברים שאמורים לשמח אותי. אני אומרת את המשפט הזה לעצמי כדי לראות את התמונה המלאה. את כל מה שיש וכל מה שאין.
"הגעגוע משתנה ומחליף צבעים. בהתחלה זה נורא קשה שאמא לא באה איתך לגיוס ולא מסיעה אותך לשדה התעופה, לטיול הגדול בחו"ל. עכשיו אני חושבת על כמה אמא שמחה כשהיא רואה איך יעלי ואני גרות ביחד, בדירה שכורה בתל־אביב, וכמה אמא תשמח כשתראה שהילדים של יעלי יקראו גם לי 'אמא' וכשהילדים שלי יראו ביעלי את האמא השנייה שלהם. מי יגדל את הילדים שלנו? אין לנו סבתא לבייביסיטר".
smadarshirs@gmail.com
הפקה: מיכל עמר שוורץ; סטיילינג: עומר יהב לארטבוק; איפור: ערן ישראלי; שיער: יוסי פקנייב
