1 אנחנו הולכים לשמוע הרבה השבוע על שנאת חינם. צום תשעה באב ביום חמישי, ולכאורה הכותרות מתאימות. הבית נחרב בגלל שנאת חינם, הנרטיב כבר מוכן.
אבל יצא לי לדבר השבוע עם יועצת זוגיות, שמלווה זוג שמתגרש. גם זה חורבן של בית, אמנם פרטי, אבל משפט אחד שהיא אמרה הלך איתי השבוע, גם באולפנים ובשיבושים.
"יש רגע כזה בחדר הטיפולים", היא אמרה. "שבו הזוג כבר לא עובד על ה'ביחד', כבר אין 'אנחנו'. הם כבר בכלל לא בטוחים שהעתיד שלהם משותף. ברגע הזה משהו נסדק, מתרסק, וזהו".
תשעה באב מעלה שאלה נוקבת: האם אנחנו רואים את העתיד המשותף שלנו יחד? אם כן, יש על מה לעבוד. אם לא, התשובה היא חורבן הבית.
מאז אני מקשיבה אחרת לכל מה שקורה כאן. מנסה להבחין בין קולות שרוצים כאוס מלכתחילה, שזו מטרתם, הפירוק, לבין קולות שרוצים בנייה ותיקון משותף. בין אנשים שהמצב הנוכחי עושה להם טוב, הם רוצים אש, שלא לומר רוצים דם, לבין מי שרואים אותנו יחד, כי "עדר הביביסטים" או "עדר השמאלנים" לא ייעלמו מחר בבוקר, ואנחנו באותו מרעה.
אנטואן דה סנט־אכזופרי, מחבר "הנסיך הקטן", אמר שאהבה אמיתית אינה שני בני זוג שמסתכלים זה בזה מתחת לחופה עם לבבות בעיניים. אהבה אמיתית זה שניים שמסתכלים קדימה, לעבר יעד משותף.
זה הסיפור. שנזכה להביט קדימה, לעבר יעד משותף.
2 קוראים מציפים אותי לאחרונה בסיפורי אנו־באנו. בסיפורים של חוסן ובנייה והיסטוריה ומורשת. אולי זו תגובת־נגד למצב. אפרסם פה רק אחד מהם, שמזכיר לכולנו את הסיפור הגדול שלנו, שגדול מאיתנו. גם הוא קשור, ברוח הימים, לחורבן ולבניין.
אפרים אורן מקיבוץ שעלבים שלח תמונה וכתב: "את רואה את האדם המבוגר והמזוקן משמאל? זה אבא שלי, משה אורן, יליד צרפת, קיבוצניק דתי שלא מזמן חגג יום הולדת 90. את רואה את זה שלידו, עם החולצה הירוקה? זה פיליפ אספינל. צרפתי תושב פריז. ומה הקשר העמוק ביניהם? מתברר שסבא של פיליפ, אטיין אספינל, הציל בזמן השואה את המשפחה של אבא שלי. עכשיו הוא כאן בישראל, לראשונה, כדי לקבל הוקרה מהמשפחה שלנו לדורותיה".
בחול המועד פסח, 1944, בעיר וישי שבצרפת הנאצית, יצא סבא מנחם, אבא של משה, לקניות. כאשר ראה אותו מר אטיין אספינל הוא אמר לו: "היכנס לחנות ואל תצא". אטיין הבחין במכונית של הגסטפו חונה ליד הבית של מנחם, וסיפק לו בחנות מחסה. ואכן, שוטר צרפתי וקצין גרמני עלו לבית, שם האישה, שפרה, אמרה שאינה יודעת איפה בעלה. הם הבטיחו כי ישובו בימים הקרובים, לקחת את כולם ביחד.
אטיין היה יכול להסתפק בהצלה הזמנית הזאת, אבל הוא רצה יותר. הוא לא היסס ונחלץ לעזור עוד: הוא אירגן רכב ולקח את המשפחה למקום מסתור כפרי מרוחק. לשפרה, שהייתה במצב בריאותי לא טוב, הוא אירגן אמבולנס שלקח אותה בנפרד.
במעשה חסד אצילי, תוך סיכון חייו, הציל אטיין משפחה שלמה בת חמש נפשות: משה, הוריו, אחותו ואחיו. לאחר כמה חודשים צרפת שוחררה. שפרה נפטרה. מנחם עלה לארץ, וכפי שסיפר במהלך הערב, ראה את הפסוק הבא מתגשם בו: "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל".
79 שנים חלפו, ובטקס ההוקרה השתתפו 200 צאצאים מתוך יותר מ־500(!) צאצאים שחיים כיום, כמעט כולם בישראל. "הכל בזכות הסבא של האיש הזה בחולצה הירוקה".
ואז אפרים שלח עוד תמונה, של מאות אנשים. "הנה הם כולם, על הדשא בשעלבים. מאות צאצאים של סבא מנחם וסבתא שפרה, שחיים כולם בזכות מעשה של אדם אחד, בהחלטה של רגע. בשיא הערב, בסדנת פסיפס יצירתית לכל הילדים, הוכן שם שלט: מרסי בוקו (תודה רבה), מר אספינל".
המנחה, שילה פריד, פתח ואמר: "הערב הזה הוא קיום חוב קדוש כלפי מי שלא איבד צלם אלוקים בחושך של אירופה בשנות ה־40".
ולמה המעגל ההיסטורי נסגר דווקא עכשיו? הילדים והנכדים של מנחם חיפשו את אטיין שנים, אבל הוא הסתיר את מעשהו הנפלא אפילו מילדיו. הם מצאו אותו רק לפני כשנתיים, במאמץ רב. אחרי הרבה בירוקרטיה והצגת מסמכים, לפני כשנה, הוא הוכר רשמית על ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם. אבל רק עכשיו הנכד הגיע לראשונה לארץ, לפגוש את השבט המפואר.
סבא משה היה ראשון הדוברים בערב. הילדים הקטנים, דור חמישי לסבא מנחם, היו האחרונים. כשהם עלו לבמה, המנחה סיכם: "זהו דור צעיר שכבר לא נמלט ולא מתחבא, לא מובל אל הלא־נודע אלא מגשים את הכתוב בספר זכריה: יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ".
3 עדכון דופק:
• השבוע אנחנו מתחילים את ספר דברים, החומש האחרון בתורה. כל הספר מורכב מדיבורים, מנאום הפרידה המרגש והמשמעותי של משה רבנו מעם ישראל. במובן מסוים, אנחנו מתחילים לקרוא השבוע את הצוואה של המנהיג הכי חשוב שלנו.
• השבוע ביום רביעי ציינו את ראש חודש אב, שעליו נאמר: "משנכנס אב ממעטים בשמחה". עד ליום חמישי הקרוב, צום תשעה באב, יש מנהגי אבלות רבים, בגלל חורבן בתי המקדש והריבונות היהודית, פעמיים.
• לשבת הזאת, שלפני תשעה באב, קוראים "שבת חזון", על שם ההפטרה המיוחדת שקוראים בה, אחרי הקריאה בתורה. לשבת הבאה, אחרי תשעה באב, קוראים "שבת נחמו", והיא מבשרת נחמה אחרי ימי האבל.
• חכמינו מזהירים אותנו לאורך הדורות מיחס אוטומטי, רובוטי, כלפי הימים האלה. צריך לא רק לחכות שהם ייגמרו ויעברו כבר, אלא לחשוב ברצינות איך אפשר לתקן את מצבנו הפרטי והלאומי.
שבת שלום וחודש טוב.
הסטטוס היהודי: "השעה כרגע בישראל היא קצת אחרי שש. בקרוב יסבו הישראלים לארוחה עם בני משפחה או חברים, שייתכן שעם חלקם הם חלוקים קשות. אבל הם עדיין, ותמיד יישארו, משפחה. גם ישראל וארה"ב לא יסכימו בהכרח בעניינים רבים. אבל תמיד נישאר משפחה". (הנשיא הרצוג בנאומו השבוע בקונגרס)
