ימים קשוחים עוברים על המדינה שלנו, וגם לנו לעיתים קשה לשים הכל בצד: את החרדות, את האלימות, את התחושות בחוץ, ופשוט לתת מתכון טוב. אנחנו אוהבות את הארץ ואת החיים פה, ואנחנו בוחרות בהם כמעט מדי יום. כן, אפילו עכשיו בחום יולי־אוגוסט הנורא, אנחנו מנשקות את האדמה הכנענית הלוהטת ואומרות תודה שאומת הטק במזרח התיכון השכילה להתקין מזגנים בכל מקום בשלב יחסית מוקדם של ההתחממות הגלובלית, ונערכה לעומסי הצריכה בעוד מועד. כי אירופה כרגע עולה בלהבות, לא כמטפורה, ובשום מקום אין מיזוג. היינו מתות.
זה מזכיר לנו שפעם היינו יחד בשטוקהולם בעיצומו של גל חום נוראי. בחוץ שלקו 35 מעלות ומאה אחוזי לחות את העור הוורוד והצרוב של התושבים ההמומים. הכל הזיע ולהט. ברחנו למוזיאון ולקפה שלידו. גם שם לא היה מזגן. הפשלנו את השרוולים ונתנו לווריד הישראלי לפעום לנו במצח בזעם.
"למה אתם לא מדליקים מזגן?!" צעקנו על הבריסטה המסכן. המזגן הזה שמחמם בחורף יודע להוציא אוויר קר בקיץ הסברנו בקול תקיף.
הבחור הצעיר ניגב את הזיעה מהמצח וענה בקול תקיף לא פחות: "את שואלת אותי?? אני מעיראק. לא מבין איך השוודים חיים ככה. אצלנו הכל ממוזג".
לא פראייר הבחור.
אז כן, הכל קורס, הלך הטק, הצבא, הכלכלה, הסולידריות, המחירים של הכל בשמיים ואין משילות, אבל שנייה לפני מלחמת האחים או המתקפה האיראנית, לפחות תזכרו שיש פה מזגן ומאווררי תקרה טובים.
עכשיו בואו נדבר רגע על יוקר המחיה. של פעם. בערך 1,500 שנה אחורה, בדרום ספרד, באזור אנדלוסיה האוטונומי, המציאו את האח הבכור והחתיך של הגספצ'ו - את האחו בלנקו (שום לבן בתרגום חופשי, אבל באמת שהשם עושה לו עוול).
אחו בלנקו הוא מרק שקדים ולחם קטיפתי אבל רענן ולא כבד, יש בו עוקץ עדין של שום, לא בהגזמה, חמצמצות מדויקת של חומץ שרי (מרשות גם חומץ יין לבן) ואפילו מתיקות עדינה שאפשר לקבל מנגיעה של אפרסק, ענבים או מלון. שיא הקיץ, ולכן כדאי להגיש אותו קר־קר־קר. תכינו ותחזירו למקרר עד ההגשה.
אחו בלנקו לא דומה לוישיסואז הצרפתי או לצ'אודר האמריקאי, שניהם מרקים לבנים חמים ועשירים ומבוססי שמנת. הוא יותר בן דוד ספרדי של הצזיקי הבלקני. רק שהאחו בלנקו עשוי משאריות. המחיה לפני 1,500 שנה הייתה יקרה כבר אז, האוכל לא נלקח כמובן מאליו, והלחם היה שווה חיים. האחו בלנקו שימש בראש ובראשונה להצלה ולניצול של לחם ישן ויבש. בהתחלה היו בו, למעט הלחם, חומץ, שמן, שום ומלח. אחר כך הגיעו המוסלמים לאזור והביאו איתם את השקדים שהפכו לבסיס העיקרי של המנה המופלאה הזאת. וכמו גספצ'ו, גם האח, אחו בלנקו, הוא למעשה אמולסיה: כל החומרים למעט שמן הזית מעורבלים היטב בבלנדר חזק, ואז את השמן מוסיפים בקילוח דקיק תוך כדי ערבוב (במטרפה או בבלנדר), ככה שחלקיקי השמן יעטפו את הנוזלים ויתקבל מרקם רך וחלק ואחיד.
הספרדים של פעם, וגם כמה אנשים מעיקים עם זמן פנוי בימינו אנו, הכינו את המרק עם מכתש ועלי. בבקשה הניחו לנו לנפשנו. תביאו בלנדר. הוא עושה עבודה נהדרת. גם האנדלוסים העתיקים מלפני 1,500 שנה היו מעדיפים להכין בבלנדר ושיהיה מזגן בקיץ, באחריות.
כמו הרבה מנות קלאסיות גם האחו בלנקו עושה עכשיו קאמבק היסטרי בבירות הקולינריה העולמיות. הוא מגיע עם זילופים של שמן בוטיק, עם קישוטים, עם ענבים (באופן מסורתי) ומלון. הוא משמש בגרסתו הסמיכה יותר כרוטב או כמצע לדגים נאים, מוסיפים לו אלכוהול ופרחים, אבל גם שותים אותו ככה, קר ורענן ביום קיץ לוהט, בתחילת ארוחה.
אחו בלנקו
מרק קר של שקדים, לחם, שום ושמן זית. פתיחה מושלמת לארוחה.
אה, והוא גם טבעוני!
החומרים:
300 גרם שקדים מולבנים
2־3 שיני שום
500 מ”ל מים קרים ממש
4 כפות חומץ שרי או חומץ יין לבן
מלח לפי הטעם
200 גרם לחם ישן (בגט, מחמצת, מה שיש)
1/3 כוס שמן זית איכותי ועדין
1 אפרסק בשל או 150 גרם מלון מתוק
לקישוט (לא חובה): שמן זית, ענבים חצויים, קוביות או כדורי מלון, עלים צעירים של פטרוזיליה או של כובע הנזיר
הכנה:
1. שמים בבלנדר את השקדים, המים הקרים, השום, החומץ, האפרסק/המלון והמלח וטוחנים במהירות גבוהה עד שהמרק חלק ואחיד.
2. משרים את הלחם לכמה דקות בהרבה מים עד שהוא ספוג ותפוח. סוחטים היטב ומוסיפים לבלנדר.
3. טוחנים במהירות גבוהה עד שהמרקם חלק ואחיד.
4. מורידים למהירות האיטית ביותר ומוסיפים את שמן הזית בקילוח דקיק.
5. טועמים ומתקנים תיבול: אם חריף או חמוץ, מוסיפים שמן זית, אם עדין, מוסיפים מלח.
6. מעבירים לכלי סגור ושמים במקרר עד ההגשה. המרק מחזיק גם יומיים בקלות.
7. מגישים עם זילוף של שמן זית וענבים או מה שרוצים.
קשה בגינונים, קל בשרב
ככה זה כשכל המשפחה לדורותיה משוגעת על פסיפלורה. ובכל הגינות סביבנו היא מסרבת לצמוח. רק ברחוב לידנו, כורעות הגדרות תחת הפרי. אין מצב שנגנוב, אז שתלנו. בכל מקום. וגם דישנו וטייבנו ונתנו להן משקעי קפה ונחלה קטנה שמשית ומאווררת בקצה הגינה ושום דבר לא צמח. לא מהעץ ולא מסביב. שוב שתלנו וגזמנו ועיצבנו, והשיח שלנו עקום וחשוף כרגיל.
בסוף חדלנו להשקות ולגרור לקצה הגינה צינור סרבן ומפותל כמו השיח הסתום הזה, ועסקנו בבננות שאצלנו יש להן טעם ומרקם של דבש סמיך.
לא שיערנו שגם שיחים סתומים כמו זה עם הריר הצהוב והגרעיני, מונעים על ידי קנאה תחרותית. בסיור גבולות הגזרה התגלה פתאום שהשיח כורע תחת פירות סגולים, מקומטים, בשלים, נוזליים. בטעם גן עדן מקדם.
מה נהיה? מלחמת אחים. או בשפת הימים האלה, קץ הציוויליזציה, כתישת השבט, מעיכת הלכידות.
העצה שלנו היא לשתול 20 שיחים. סטטיסטית, אולי אחד יפתיע בסוף.
עוד רעיון הוא לזלול גם את הקליפה. סתם. סתם. זה מה שקורה למוח אחרי חצי שעה ברחוב בצהרי יולי.
נגלה לכם מהר מה הדבר הנפלא ביותר שתעשו לעצמכם מפסיפלורה בשלה. פשוט הכינו כוס או כד מים או סודה עם קרח. עכשיו תחצו פסיפלורה או שתיים, תלוי בגודלן, בשיעור הקמטים ובתכולת התוך האלוהי. גרדו קלות את הדפנות והגירו ישר אל הכוס או הכד. אין עילת קמצנות. שימו כמה שיש לכם. הוסיפו מתיקות אם חמוץ לכם, התמכרו לבארטרים עם השכן בעל עץ סוכריות הליצ’י.
הפסיפלורה מכשפת כל מאכל, מלבד רגל קרושה וחריימה. סלט? פלא עולמי. לימונדה? אין כזה. גלידת וניל? שדרוג. סורבה? הצלה. גבינות צאן מלוחות? איזו שאלה?
אם צרכתם המון פסיפלורות בקוקטיילים, או עם מלון מתוק, ונותרו עוד כמה זקנות צפודות, חלצו מהן את התוך והקפיאו מהר. אחרת תחול עליהן עילת ההתייבשות. ובימים אלה למדנו בכאב מה תוצאותיה.
ביס תאילנדי מושלם
אבל לפני הכל, תעשי טובה, רותי הרעננה, ותפרשי לרגע לאמך הבשלה מדי, מה זה בדיוק ביס.
כי עם כל הרצון הטוב, כל מרכיבי מנת הטוד מאן פלה, שזה קציצות דגים, בחיים לא יצליחו להשתחל בין זוג לסתות. והבשלה כבר בלחץ עז שהכל יטפטף ויינגר מכל הצדדים. וזה כבר לא היה נהוג בלודז’.
הבשלה מחליטה להביא איתה מהבית גיגית. לכל הפרעת סדר שלא תצוץ.
הביס מתחיל בראש הפרוע של הזוג נדב ודניאל, בעלי מיזם קייטרינג בשם “נדב ודניאל”. הביס מכיל קציצות דגים, אטריות אורז רכות, עלים ארומטיים וקריספי שום והכל מלווה באורז דביק נהדר. את הערבוב מבצע הסועד או המלצר. הכל נארז בעלה חסה גמיש שמייצר ביס ענק.
הוא מוגש בגן המלון דן קיסריה ריזורט. במסעדת פופ־אפ מלהיטה שתשהה עימנו עד סוף ספטמבר, והוא חלק מתפריט שניכרת בו יד של איזון וטעם. על יצירת הטעמים אחראי השף נדב, ועל האירוח השמח והנינוח זוגתו דניאל. על התפעול והווייב המקפיץ אחראים שניהם.
אבל רגע. יש כאן עוד שחקן שאחראי לקסם. מדובר במיקום, שכולו ירק, מים ואפילו בריזה. לנעימות הזאת וגם לשירות אחראים ריזורט דן קיסריה וצוותו, מי שחייב רעש, עשן ואספלט, אולי יתעפץ מעט, אבל היתר יחיייכו מול השילוב של תיבול סוער לראש רגוע.
את התפריט המוצע במיוחד לאורחי הפופ־אפ הזה תוכלו לקרוא באתר וכדאי להתעכב על פונג פאלו, שזה הפירוש של נדב לבשר מפורק ברוטב חמישה תבלינים. בגרסת הראש הפתוח. טעים ביותר.
יש לזכור שהבשלה בינינו עשתה לצוות את המוות, עם אלרגיה לדגים ותסמונת הוושט הבוער בגין החריף. הם שינו מנות בגבורה ואף בחיוך. תוך מהלך אלגוריתמי של “בידול התמרת החרפרפות”. שאפו.
דניאל: 0545488820
“נדב ודניאל סיפור אהבה תאילנדי” או “נדב ודניאל דן קיסריה”
