רבים מנסים באופן כמעט נואש למצוא את הדבר המחבר בין כולנו. לכאורה יש דבר כזה, הרי כולנו מסכימים כי ישראל היא "מדינה יהודית ודמוקרטית". אז זהו – שלא! רוב אנשי הקואליציה הם נגד מדינה דמוקרטית. כדי להוכיח זאת יש להסביר מהי דמוקרטיה. דמוקרטיה היא התוצר החשוב של תרבות המערב. תרבות המערב החלה ביוון הקדומה ואחרי סטגנציה בת 1,500 שנה של ימי הביניים קמה באירופה תנועה חדשה – הנאורות, שהחליטה להחיות אותה. נקודת המוצא שלה הייתה אימוץ הקביעה של אפלטון ואריסטו כי האדם מסוגל בעזרת המחשבה (ולא רק בעזרת החושים), להבין את המציאות, ולכן אסור לו לקבל את הנחיות השליט והכנסייה כפי שהן אלא זכותו לבקר אותן. "העז לחשוב" הייתה הסיסמה שקבע עמנואל קאנט. המעבר לשלטון דמוקרטי היה ההישג הגדול של תנועת הנאורות, ושלטון זה מתבסס על שני אבני יסוד. ללא קבלה שלהן – אין דמוקרטיה. הראשונה היא קיומה של אמנה חברתית בין האזרחים לשלטון. האזרחים מוותרים מרצון על חלק מהחופש שלהם, על חלק ניכר מההכנסה שלהם ומוכנים לתת לשלטון "להחליט עליהם" כפי שאומרים הילדים, לרבות להורות להם לצאת למלחמה ולסכן את חייהם. השלטון בתמורה חייב רק לדבר אחד – לנצל את הכוח שניתן לו אך ורק לטובת המדינה וכל אזרחיה.
אבן היסוד השנייה היא שמירה על ששת "הזכויות הטבעיות", ובהן הזכות לחירות (ולהבעת דעה), הזכות לשוויון, הזכות למשפט הוגן ועוד. לשלטון מותר להגביל כאמור את החופש של הפרט בנושאים רבים, אך אסור לו לחצות את הקו האדום הזה. הפרט הוא כל אדם ואסור שתהיה אפליה.
האם הקואליציה הנוכחית מאמינה ומחויבת לשתי אבני יסוד אלה? ממש לא. חמש המפלגות החרדיות והחרד"ליות בזות במוצהר לתרבות המערב. מבחינתן זו התייוונות, תרבות זרה ו"עגלה ריקה". מרבים לדבר על מחסור בלימודי ליבה – מתמטיקה, אנגלית ומחשבים – אבל בקרב מנהיגי מפלגות אלה חסרה נכונות לקרוא ספר, לראות סרט או הצגה ולשמוע הרצאות המסבירות את אותם הערכים של תרבות המערב. יש כאמור ניכור מוחלט כלפי ערכים אלה, ולכן פגיעה בזכויות ערבים או נשים או להטבי"ם נראית להם ראויה, ולראיה ההסכמים הקואליציוניים ומבול החקיקה, ולאו דווקא בנושא הרפורמה.
גם בקרב הפוליטיקאים של הליכוד אנו רואים התעלמות מוחלטת מקיומה של האמנה החברתית. אמנה זו קודמת לכל חוק או חוקה, היא נקודת המוצא ההכרחית לדמוקרטיה. האם שפע ההדחות של פקידים שלא הם מינו, מינוי אנשים בלתי ראויים במקומם, ניסיון שיטתי למשוך עוד ועוד כוח על חשבון השלטון המוניציפלי, כספים קואליציוניים בהיקף חסר תקדים, נובעים באמת ובתמים מהמחויבות לפעול אך ורק לטובת המדינה ואזרחיה? בזמן ממשלת בנט־לפיד אימץ הליכוד כלל – להצביע נגד כל חוק שהממשלה מביאה אפילו אם מדובר בחוקים שהם עצמם חשבו שהם חוקים ראויים, כמו חוקי "ממדים ללימודים", אזיקים אלקטרוניים לגברים מכים, ואפילו חוק הכניסה לישראל ועוד.
התנהגות כזו רומסת את הנחת היסוד של האמנה החברתית. זו בגידה בדמוקרטיה. המשבר האמיתי של מדינת ישראל הוא אפוא עמוק מכפי שמקובל לחשוב, המשבר נובע מכך שרוב חברי הקואליציה מתנגדים לדמוקרטיה במובן הכי משמעותי שלה. בניגוד למדינות שידעו לתרגם את שני עקרונות־העל לחוקה, אצלנו הכל פרוץ, ולכן מי שיעבור על כל ההסכמים הקואליציוניים ועל כל 150 יוזמות החקיקה, לא יכול שלא להבין שישראל בדרך להפוך לדיקטטורה של ההלכה. נגד זה המחאה, לא נגד פלפול משפטי על סעיף ב"עילת הסבירות".
חמש המפלגות החרדיות והחרד"ליות בזות במוצהר לתרבות המערב. יש ניכור מוחלט כלפי ערכים אלה, ולכן פגיעה בזכויות ערבים או נשים או להטבי"ם נראית להם ראויה, ולראיה ההסכמים הקואליציוניים ומבול החקיקה, ולאו דווקא בנושא הרפורמה
