בשעות שאחרי ביטול עילת הסבירות הארץ רעשה בשורת הפגנות ועימותים אלימים בין מוחים לשוטרים. מאות חסמו את כביש בגין בירושלים, המונים יצאו להפגין מול הכנסת, נתיבי איילון נחסמו ונהג דרס מפגינים, שנפצעו קל, ליד כפר־סבא. ובדיוק באותן השעות, בכניסה לתיאטרון היהודי־ערבי ביפו, הצטופף יחד קהל לא שגרתי: צעירים יהודים במכנסיים קצרים ונשים בחולצות מחשוף, ולידם נשים מוסלמיות עם כיסויי ראש ושמלות מעטפת. קשישים וצעירים, יהודים וערבים. האירוע: ההצגה הקלאסית של חנוך לוין, "מלכת אמבטיה" (בלי ה' לפני המילה אמבטיה, כפי שנוטים לטעות), מוצגת בגרסה קצת אחרת.
הקברט הפרובוקטיבי, שהסעיר את ישראל בשנות ה־70, עולה כעת בביצוע ארבעה שחקנים ערבים, צעד שצובע את הביקורת החריפה של לוין על החברה הישראלית בגוון חדש. הביצועים של השחקנים הערבים מוסיפים ממד אירוני ומדגישים את העובדה שהיהודים לא באמת מקבלים אותם כשווים. ויש גם סצנה על ערבי מחמד בשם סמטוכה, שרק מחדדת את העניין.
"באתי בגלל הסקרנות לראות סוף־סוף את 'מלכת אמבטיה' של חנוך לוין", מסבירה עמירה לוי מתל־אביב, "בכלל לא ידעתי ששחקנים ערבים מגלמים את התפקידים הראשיים". שוש, שהגיעה ביחד איתה, דווקא ידעה שמדובר בארבעה שחקנים ערבים: "באתי מתוך סקרנות לראות איך זה יעבוד מול הטקסט העברי". אחרי ההצגה שתיהן מודיעות: "אנחנו ממשיכות לקפלן, להפגנה".
נושא ההפגנות מעסיק את חברי הקאסט לא מעט. "אנחנו לא משתתפים בהפגנות", מסביר במאי ההצגה רביע חורי. "אנחנו אומרים את מה שיש לנו לומר כאן, על הבמה, בטקסט של חנוך לוין שכל כך היטיב להבין אותנו".
מכתבי איומים
"מלכת אמבטיה" עלתה במקור ב־1970 בתיאטרון הקאמרי בתל־אביב וירדה כעבור 19 הצגות בלבד בעקבות ביקורת קשה על תוכנה, מצד הקהל ומבקרי התיאטרון. השחקנים תיקי דיין, יוסי גרבר, ישראל גוריון, ז'רמן אוניקובסקי ונחום שליט ספגו פצצות סירחון שנזרקו בתוך האולם בשתי הזדמנויות. הנהלת התיאטרון והשחקנים קיבלו מכתבי איומים. אפילו שחקני הקאמרי שלא השתתפו בהצגה, השמיעו ביקורת נוקבת נגדה.
בשיאם של ימי מלחמת ההתשה חנוך לוין בן ה־27 יצא למתוח ביקורת על החברה הישראלית. אחיו, במאי התיאטרון דוד לוין, ביים. יחלפו עוד שנים ארוכות עד שהסערה הציבורית סביב המחזה תתפוגג. חנוך לוין פירסם אז גילוי דעת ציני שבו טען כי הוא חוזר בו מכל מילה שכתב, ובמקביל חיפש (ללא הצלחה) אולם שיסכים לארח את המחזה.
"ומאז", מספר מנהל התיאטרון היהודי־ערבי ביפו יגאל עזרתי, "חנוך לוין לא הסכים שיעלו את המחזה בחייו. לפני שנתיים, אחרי שהזכויות על המחזה השתחררו, התחלתי לגלגל את הרעיון להעלות את ההצגה עם שחקנים ערבים ובמאי ערבי. לא שינינו את ההצגה המקורית כי אסור לשנות את הטקסט, אבל הוספנו קטע מההצגה 'הפטריוט', גם היא של לוין, והורדנו קטע שלא נראה לנו מתאים. וכבר מההצגה הראשונה, לפני חודשיים, הופתענו מתגובות הקהל".
גם בגרסה הנוכחית של המחזה הבעיות שהעלה בסבב הראשון לא נפתרו. לקהל הערבי, מתברר, היה קשה עם סמטוכה, המלצר הערבי בהצגה, שהיהודים - ימני ושמאלני - מתכננים להרביץ לו גם אם הוא לא מזיק ו"יודע לעמוד, כמונו, על שתי הרגליים", רק כי הוא ערבי. הצעירים הערבים, לעומת זאת, אוהבים מאוד את הקטע שבו שחקן מנגן בעוד ושר את "אבי היקר".
בשיר על עקדת יצחק מלגלג לוין באמצעות השחקנים על "שחיטת הבן בידי אביו, כמו כלב", ואז הם מקוננים על הבן שנפל במלחמה ופונה לאביו ודורש ממנו להתנצל ולבקש סליחה על שהקריב אותו, "כי מרוב מלחמות כבר אי־אפשר למות בנסיבות טבעיות, למשל מוות פתאומי ברחוב, בתאונה או בכלל, להסתלק בלי סיבה".
הבמאי רביע חורי, שגם משתתף בקטע קצר על הבמה, תוהה בקול רם מי הקורבן ומי המקרבן "כי כל מי ששולח את ילדיו למלחמה שוכח מי באמת אשם".
"לא הגענו עדיין להרבה קהל ערבי", מספר רביע הבמאי, "אבל להפתעתי האולמות מפוצצים כל ערב, יש שתי הצגות, ואני שומע על יותר ויותר ערבים, צעירים ומבוגרים, שמתכננים להגיע. בניגוד להצגה המקורית, בסבב הנוכחי ודווקא עם הצוות הערבי הביקורות חיוביות ויש ביקוש עצום לכרטיסים".
באפריל הבא תצא "מלכת אמבטיה" לפסטיבל הצגות בברלין, ובנובמבר הקרוב יגיעו מנהלי פסטיבלים מכל רחבי אירופה לראות אם ההצגה תתאים לקהל במדינותיהם.
תרגיל בהתעוררות
"הכרתי את הישראליות דרך חנוך לוין עוד בלימודי התיאטרון באוניברסיטה", מספר רביע חורי. "הוא נחשף לעיניי כמי שמבין אותנו, את הכאב שלנו כערבים. אני יודע שזה יישמע מוזר לאוזניים יהודיות, אבל ככה אני מרגיש. דרכו הכרתי את רובדי החברה היהודית. תבינו, הוא מבקש להדגיש, ההפגנות שלכם, היהודים, לא מעניינות אותנו ואין סיכוי שאני או חבריי נשתתף. לכל היותר נעמוד מרחוק ונצפה. לא נתקרב. זה לא הסיפור שלנו. אני ספגתי מספיק תחת הכיבוש הישראלי, ואני מרגיש שאין הבדל, מבחינה רגשית, ביני לבין פלסטיני בשטחים.
"יש לי מעט חברים יהודים. אחד מהם הוא מנהל התיאטרון יגאל עזרתי. אני מרגיש איתו בנוח כי אין אצלו העמדות פנים או משחקים. אצלו אדם הוא אדם והוא לא בודק זהויות. וכשיגאל הציע להעלות את 'מלכת אמבטיה' קפצתי מיד. זאת בדיוק ההזדמנות, חשבתי, להגיד לקהל הישראלי מה אני חושב, במילים של חנוך לוין. להעיר את הקהל ולשבור סטריאוטיפים. תחשבו בעצמכם, כמה ערבים אתם מכירים באמת? ואשאל אותך שאלה נוספת: אם אתקשר להתלונן במשטרה על משהו ואזדהה כערבי, את מאמינה שיתגייסו לעזור לי? אני לגמרי לא בטוח".
השחקן בסאם בירומי (46), תושב חיפה, למד משחק בסטודיו של ענת ברזילי, השתתף בהצגות ילדים, ובמקביל הקים את "חלאס", להקת הרוק הערבית הראשונה בישראל. הוא מספר שעבורו, "סמטוכה" הוא הקטע החזק של ההצגה. "שני ישראלים, שמאלני ואיש ימין, נפגשים עם מלצר ערבי במסעדה. אבל לא כל ערבי הוא רק חומוס־צ'יפס־סלט".
בסצנה הזו רואים שני פלגים של החברה הישראלית, אחד אלים והשני משכיל יותר, שמנסה להרגיע את חברו. המלצר שותק בהכנעה וצמד הישראלים מנסים לגרום לו להתפרץ כדי להגיב באלימות. "אתה יודע שאנחנו יכולים לשבור לך את העצמות?", הם מטיחים בפניו, "אנחנו גם יכולים להכות אותך כהוגן". "תראי איזה גאון חנוך לוין", אומר בירומי. "איך הוא ידע בדיוק לזהות איך אנחנו מרגישים".
ובקטע "נרות שבת", שנלקח מההצגה "הפטריוט" של לוין, מופיע בחור דתי, אולי מתנחל, שמתעקש להסביר מהי תפיסת עולמו לגבי אורח חיים יהודי נכון. והוא גם ממהר להבהיר שלעולם לא יקבל אנשים שאינם כמוהו. בירומי: "הדמות של הדתי גרמה לי בהתחלה לסלוד ממנו וממש לשנוא, אבל כשהתחלתי להתחבר לדמות מהעולם החרדי, ריחמתי עליו. אחרי הכל, מה לי ולו?"
תקופה מרתקת
ראמי סליבא (28) משפרעם משחק בתיאטרון ביפו במקביל בשתי ההצגות על כוכבי הזמר של מצרים, אום כולתום ופריד אל־אטרש. "כשהבמאי הזמין אותי לקריאה של 'מלכת אמבטיה', אמרתי מיד וואו ועוד וואו כי ידעתי שזה חנוך לוין שאני כל כך אוהב ומעריך. לא למדתי משחק בצורה מסודרת, למדתי בחוגים פה ושם ושיחקתי בסדרת טלוויזיה בערבית, 'סלמא', ואז עברתי לעבוד עם סלים דאו ועם נורמן עיסא הנהדרים. איכשהו התגלגלתי לתיאטרון היהודי־ערבי ביפו, שמעתי שמחפשים מישהו ששר ומנגן, והתקבלתי.
"דווקא הלכתי לראות מהצד את ההפגנות בקפלן. ולפעמים בדרך לשפרעם אני נתקע ומוצא את עצמי בתוך הפגנה. בשום פנים ואופן לא מפגין כי אני לא מרגיש שמץ של שייכות ולא מזדהה עם הסיבות להפגנה, אבל זאת בהחלט תקופה מרתקת. ההצגה שלנו וההפגנות בהחלט הולכות ביחד. אצלכם מפגינים ברחובות, ואנחנו עולים על הבמה, להפגנה אמנותית. תחשבי על זה, כשההצגה הזאת עולה, קפלן מתמלא. ואנחנו מקבלים תוספות רלוונטיות, והמסרים מתחדדים".
ושוב הוא חוזר ומדגיש: "שיהיה ברור: אנחנו לא חלק מהמחאה, זה עניין רק שלכם. מבחינתי, היהודים, שמאלנים או ימנים, זה אותו הדבר. אלה בכלל ההגדרות שלכם. נכון שלא כולם בן גביר או סמוטריץ', אבל עבורכם ערבי נשאר ערבי, כן שם פצצה או לא. אצלנו הנכבה מעולם לא נפסקה".
בירומי: "תפקידנו לשים מראה מול פני החברה היהודית. שמעתי מחברים שלי מהמגזר הערבי, שהגיעו להצגה, שהם מתפלאים איך יהודים מוכנים לקבל את הקטעים הקשים ועוד מוחאים לנו כפיים ומהללים את ההצגה. הערבים לא מבינים איך יהודים מוכנים לסבול את הביקורת החריפה. אני אפילו זוכר שמישהי ערבייה הזהירה אותי שהיהודים ייצאו באמצע ההצגה כי התוכן חזק ובוטה.
"ואני מסביר שכאן, בתיאטרון היהודי־ערבי ביפו, אני יכול לעמוד ולשחק את התפקידים בהצגה בלי לחשוש. אני בטוח שבבית הגפן בחיפה היו סוגרים את התיאטרון. פה אני מסתתר מאחורי חנוך לוין. הוא מגונן עליי. אני מקבל הרבה פידבקים חיוביים מהקהל היהודי שמוכן לומר 'התביישתי' על היחס של היהודים לערבים. ופתאום התחלתי להבין מה עובר עליכם".
האולמות מפוצצים
ווטן (מולדת) עבד אלגני (24) מנצרת, בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, הספיקה לשחק במסגרת לימודיה במחזות "דון ז'ואן חוזר מהמלחמה" ו"אחרי הגשם". "עכשיו קיבלתי הזדמנות מעולה, ולא יכולתי לבקש יותר, לשחק ב'מלכת אמבטיה', שאת הטקסט של ההצגה למדתי באוניברסיטה. ופתאום אני עולה על במה אמיתית מול קהל ומשחקת את חנוך לוין. זה תענוג אמיתי".
גם היא מצביעה על "סמטוכה", הסצינה עם המלצר הערבי, כקטע החזק ביותר, "ואם אני מזהה שקט בקהל כשאנחנו מעלים את 'סמטוכה' או צחוק של מבוכה, זאת הופכת להיות, מבחינתי, סצנה כואבת כי אני מרגישה שדורכים על האצבעות בשני הצדדים. יהודים אמרו לי שהיה קשה להם לצפות ב'סמטוכה' כי הצבנו להם מראה מול העיניים. הם צוחקים במבוכה גדולה. בהתחלה כשנתקלתי בתגובות האלה, רציתי לרדת מהבמה ולברוח".
אילו תגובות את מקבלת מהקהל הערבי?
"מספרים לי שנהנים, ומדגישים שאף פעם לא עברו התנסות כזאת ולא חלמו לראות הצגה שבה שחקנים ערבים מגלמים יהודים, ועוד יהודים גסים ולא נעימים".
ומה את עונה להם?
"תלכו על הצד החיובי. סוף־סוף צוות ערבי מגלם יהודים וחושף הרבה פצעים וחבלות".
את רואה אפשרות הפוכה, שיהודים ישחקו בתיאטרון ערבי?
"אל תסבכי אותי. על זה אני לא עונה".
בניגוד לסבב הקודם של "מלכת אמבטיה", הפעם אין תגובות קשות או פצצות סירחון. אחרי הכל, זה התיאטרון הקטן ביפו, לא הקאמרי שהרתיח את כל הצמרת הישראלית.
"מעניין לזהות איך החברה הישראלית השתנתה", אומר עזרתי. "היהודים מוכנים עכשיו לספוג ביקורת, ואילו הערבים מתחילים להגיע לתיאטרון שמשחק בעברית. גם זה הישג. התגובות שאני שומע נעות בין שבחים לטקסט חזק, שמחזיק מעמד שנים ארוכות, לבין אלה שטוענים שהטקסטים היו טובים לזמנם ולא עוד, גם את זה אומרים. אז שיגידו. תראי את האולמות המפוצצים ואת הקהל המעורב, זה הישג שמדבר בעד עצמו".
