אף שאני תומך ברפורמה במערכת המשפט, עבורי הערב שלאחר אישור הכנסת את הסעיף על עילת הסבירות היה ערב קשה. זאת מאחר שההחלטה התקבלה לצערי ללא הסכמה בין הצדדים.
אני סובר שמכאן אין להתקדם ללא הסכמה רחבה. את ההסכמה הרחבה יש לבנות על ידי גורמים משותפים ומתונים, ולהגישה לנשיא המדינה כהחלטה מושלמת. ואז לבקש מכבוד הנשיא ליצור תקדים שלא היה עד כה – שנשיא המדינה יגיש את ההסכמה לוועדת החוקה ויבקש שיצביעו עליה (לעניות דעתי, אין במקרה זה אפשרות לסמוך על המכון הישראלי לדמוקרטיה, שדעותיו אינן מייצגות את כלל החברה).
לצערי, הפוליטיקאים משני הצדדים נלחצים על ידי הקיצונים משני הצדדים. עכשיו יותר מתמיד, אסור שצד אחד מהחברה הציונית במדינת ישראל ינצח. זו אינה סיסמה ריקה מתוכן. אין לי ספק שאני ושכמותי זקוקים לתפיסת העולם הערכית והציונית גם של אלו שכעת חשים שחרב עליהם עולמם.
מכלול הדעות הציוניות הוא לתפיסתי לכתחילה, ולא בדיעבד. מדינת ישראל זקוקה לכל מרכיביה. אני לא מאמין בכור היתוך המחייב להגיע לדעה אחידה. מדינת ישראל צריכה את כל המאמינים בעיקרון מגילת העצמאות. רק שילוב כוחות יאפשר את עצמאותנו ואת קיום הבית הלאומי לעם היהודי במדינה דמוקרטית.
לכן בעת הזו אנו חייבים לייצר מצב שבו ישנו קובץ חוקים מוסכמים שלא ניתנים לשינוי, אלא אך ורק ברוב מיוחס בכנסת, שאם לא כן, בכל שינוי קואליציוני ישונו החוקים. למעשה, זה אומר לנסח חוקה לישראל, שכל שינוי בה יחייב רוב מיוחס משמעותי.
כמי שהייתה לו הזכות להתיישב בעפרה ולהיות שליח הציבור של המתיישבים בבנימין ובכלל יהודה ושומרון עשרות שנים, תמיד ידעתי וחזרתי ואמרתי שעתיד ההתיישבות תלוי בהסכמת העם.
מאז שיבת ציון ההתיישבות היא כלי להחלת הריבונות. כך חשב יוסף טרומפלדור באומרו: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון – שם יעבור גבולנו". כך האמינו אנשי חומה ומגדל, שכל מטרתם הייתה שבבוא העת אזורים אלו יהיו חלק מהמדינה היהודית. וזה מה שעמד בבסיס ליל אחת עשרה הנקודות בנגב במוצאי יום הכיפורים תש"ז, אוקטובר 1946. גם מטרתם הייתה הכללת אזור הנגב בתוך גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית.
למרות ההצלחה חסרת התקדים של מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, עם למעלה מ־500 אלף יהודים במרחב, עדיין לא חלה ריבונות של מדינת ישראל על חבלי מולדת אלו. והיא תחול רק אם עם ישראל ירצה בכך ויסכים לשלם מחיר על רצונו זה. ועם כל כמה שהחלטה זו גורלית עבורי, אני אהיה חלק מעם ישראל בכל תנאי, תהיה ההחלטה אשר תהיה.
על מכוניתי יש לי סרט כתום כדי שאזכור את חלקי ואחריותי במאבק כנגד עקירת היישובים בגוש קטיף וצפון השומרון, ובצידו – סמלי היישובים עפרה ונחל עוז. זאת כדי להזכיר לי יום־יום ובכל שעה שיש חלוצים המקיימים בגופם את ההגנה על המולדת, תהיה תפיסתם המפלגתית אשר תהיה, ועל זה אני מעריץ אותם ואת שכמותם.
אני מתייחס לעקירת היישובים שהתרחשה בעונה זו של השנה בשנת 2005, רק מתוך השוואה בין חלוצים שהחלטות הריבון פגעו בהם ובאמונתם. וכמי שהיה חלק מקבלת ההחלטות באותו מאבק, אני יכול להעיד שנוהל מאבק פנימי כנגד הקריאה לסירובי פקודה. גם כיום, יש אנשים כעמי איילון היוצאים כנגד הקוראים שלא להתייצב למילואים, וכך נכון וראוי. כי יש קווים אדומים למאבק שאסור לנו לחצות אותם. ההגנה על מדינת ישראל במצב מלחמה מותנית דרמטית בכוחות המילואים. להערכתי, כבר כיום, אל מול האויבים המאיימים על קיומנו, איננו יכולים לצאת למלחמת מגן (כמו מלחמת ששת הימים). לצערי, רק אם תפרוץ מלחמה שבה יהיו לנו נפגעים, אזי כולנו נתייצב בשארית כוחותינו למלחמת מגן מול כל אויב מבית או מחוץ. והמחיר יהיה כבד.
בכל חברה דמוקרטית ישנו מאבק חוץ־פרלמנטרי אשר מנסה לייצר אווירה שתמנע החלטה גורלית, כל עוד לא התקבלה חוקית. אך מרגע שההחלטה על עקירת היישובים התקבלה בבית המחוקקים, אמנם רק ברוב של 59 חברי כנסת, היה ברור לנו שמעתה המאבק יהיה על צריבה בתודעה, ואין כל אפשרות לשנות את רוע הגזירה.
כבר שנים רבות שאין לי אמון בפרקליטות ובבית המשפט ביושבו כבג"ץ. אבל המבחן האמיתי והאמוני שלי כאזרח במדינת ישראל ובמוסדותיה הוא בנכונות לקבל החלטות חלוטות, גם אם אני משוכנע שהן מוטות. כמי שרואה במדינת ישראל תהליך חסר תקדים שאין לו אח ורע, של עם שגלה ממקומו ושב למולדתו, אני סבור שהמשמעות של קבלת מרות של החלטות הריבון היא אפילו מעל ההסתכלות הדמוקרטית, שגם לה כמובן משקל רב בעיניי.
לחבריי אשר חשים שחרב עליהם העולם, אני ושכמותי זקוקים לכם, ולתפיסת עולמכם. זה הבסיס לקיומנו בארץ הזו. עם כל הקשיים, חובה עלינו לייחד חוקים שאינם ניתנים לשינוי ברוב קואליציוני מקרי. הגיעה השעה שנתלכד לבנות חוקה שתסדיר את זכויות הפרט והכלל בחברה, במהלך שלא יהיה ניתן לשינוי מרצון ממשלה זו או אחרת. אין לחכות לפוליטיקאים, יש לאחד כוחות של הציבור מרוב גווניו.
אדוני הנשיא, זו הזדמנות שאסור להחמיץ אותה.
