לא רק הילדים שלכם מתרגשים לקראת 1 בספטמבר. גם לעמית מזרחי יש פרפרים בבטן, ובצדק. לא מזמן, כשחגגה את יום הולדתה ה־23 בחיק המשפחה והחבר הכדורגלן, נחתה במייל שלה ההודעה "הרינו שמחים לבשר לך שהתקבלת ללימודים בבית הספר למשחק של לי שטרסברג". בום. תוך חודש היא ארזה מזוודה והמריאה לעיר המלאכים, הלא היא לוס־אנג'לס.
"אחלה מתנה", היא סיפרה לי ימים ספורים לפני שנפרדה משוקו, הכלב האהוב שלה, "אבל זה לא משהו שנחת עליי מהשמיים, זה תוצאה של השקעה. התנאי הבסיסי לקבלה הוא שליטה באנגלית, ובשנה האחרונה עבדתי עם מורה להיגוי, התחלתי עם פעם בשבוע ועליתי לשיעור כל יומיים. כמובן שקראתי את הספר של לי שטרסברג שמתאר את שיטת ההוראה שלו, ובמקביל אם קיבלתי המלצות על ספר בעברית שכדאי לקרוא, חיפשתי אותו באנגלית כדי להרוויח עוד משהו על הדרך. הספר האחרון שקראתי באנגלית הוא 'חוכמת האדישות' של מנסון. לראיון בזום התכוננתי מכל הבחינות. עמדתי מול הראי וחשבתי על השאלות הכי הזויות. למה את רוצה להיות שחקנית? מה הניסיון שלך? איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים? כאלה".
יש לך מושג לאן מועדות פנייך?
"כלום, בית הספר ממוקם בווסט הוליווד, אז זה האזור שבו אתחיל לחפש דירה. אני לא יודעת אם יהיה לי זמן לטיקטוק אחרי שיתחילו הלימודים, ואם הם יתנגשו זה בזה אני פשוט אפסיק, הרי אני לא עוצרת את החיים שלי בארץ ואת הקריירה שכבר הספקתי לבנות כאן רק בשביל להשתעשע מעבר לים. אבל עד שאכנס למסגרת, אעדכן את העוקבות שלי בכל מה שעובר עליי. איפה אני שותה את הקפה של הבוקר ואיפה אני מתרגלת יוגה, שהכניסה בי המון אופטימיות ושלווה. אומרים שאיך שאת על המזרן ככה את בחיים".
יותר ממשפיענית רשת
חצי מיליון עוקבים יש לה ("אני לא מכירה טיקטוקר/ית עם מספר גדול יותר"), רובן עוקבות. הגרעין הקשה הוא בנות 14-10, שיונקות את סרטוני ההדרכה לטיפול בגבות. אצל מזרחי בעלת הלוק האקזוטי ("קוקטייל של מרוקאי וארגנטינאית") כל שערת גבה עומדת זקופה. לעוקבות במדים היא צילמה סרטון ליצירת אאוטפיט מושלם שכולל את הפנינה "אני שמה נעלי חי"ר, וזה מעניין לכן את הנחיר".
המקסימום שלה הוא בנות 30 שעוד לא יודעות איך להצמיד את המגבת לגוף מבלי לחשוף את החזית, וברור שיש גם קמפיינים וקופונים, אבל התואר "משפיענית רשת" קטן עליה. היא מוכשרת אש. גם מצחיקה וגם מרגשת עד דמעות. בסרטון החמישי הפסקתי לתהות מה הפך אותה לטיקטוקרית של בנות ישראל. הייתי כותבת שעמית מזרחי יש רק אחת, אבל מתברר שיש כדורגלן בעל שם זהה.
"אין לי מושג מי זה", היא מחייכת עם גומות חן, "בן הזוג שלי קצת מכריח אותי לחבוב כדורגל, אז אני חובבת". עם בי"ת דגושה. כעבור דקה היא לובשת פוקר פייס ומבהירה שעם כל הכבוד לטיקטוק, שיממן אותה בשנה הקרובה - 20,650 דולר שכר לימוד, ללא הוצאות מחיה - היא קודם כל שחקנית.
"מהרגע שאני זוכרת את עצמי הייתי שחקנית", היא מתנצלת על הקלישאה. "בבית הגדול של סבתא, כשכל המשפחה ישבה סביב השולחן, נעמדתי במעלה גרם המדרגות, דרשתי שקט מוחלט ועשיתי הצגות. מי שלא שתק - אוי ואבוי, חראם עליו. גם אירגנתי חידונים והפעלות. תלשתי את הווילון - סליחה, סבתא - והפכתי אותו לתפאורה, או שקשרתי אותו למשהו והתנדנדתי עליו לפי הקצב, מצד לצד. ההורים שלי לא קשורים לתחום הזה בשום צורה. אמא גלית עובדת בהייטק, ואבא טל מתקין מצלמות אבטחה. הם גם לא עודדו אותי ללכת בכיוון הזה, למה שהורים יאחלו לבת שלהם מקצוע לא יציב כמו משחק? זה בא ממני".
מי הייתה האיידול שלך?
"לא הייתה מישהי ספציפית. אמא מספרת שמגיל אפס, כשלקחה אותי להצגות, במקום לשבת בכיסא שלי בשקט רציתי לעלות לבמה של 'ספר הג'ונגל' ו'סבא אליעזר והגזר'. כשהתחננתי לאמא שאני רוצה לשיר בפסטיגל היא אמרה לי שאין אודישנים לילדים. עד היום הפסטיגל הוא אחד מהחלומות שלי. תמיד היו לי מלא שאיפות, וכולן כללו במה".
בתיכון כצנלסון בכפר־סבא, היא ירדה מארבע יחידות מתמטיקה לשלוש כדי להשקיע בתיאטרון, ומנהל המגמה, שמי קלדרון, נתן לה רוח גבית. "הוא חיזק לי את הביטחון עם 'את חייבת להיכנס לסוכנות', ואיך אומרים? צריך מבוגר אחד שמאמין בך. בגיל 16 שיחקתי בסדרת הנוער 'הקלמרים'. זה לא פסיכי לקבל תפקיד באודישן השני שאת עושה בחייך? בצילומים רעדתי, אבל התיאבון נפתח".
אוהבת להיזרק
ערב גיוסה היא החליטה להרים לעצמה תמרור סטופ. "פאוזה", היא מדייקת. "הודעתי שאני לא רוצה לשרת במשהו שקשור למשחק, כי זו ההזדמנות שלי לטעום משהו אחר, לנסות את העולם הטכנולוגי שאני מאוד טובה בו. היה לי שירות מעניין כמדריכה בבית הספר למקצועות המחשב, ולמרות זאת לא יכולתי לדמיין את עצמי בלי משחק. יש מצב שבעתיד אלמד מקצוע אחר, אבל אני נותנת את כל כולי עד שאתחיל לשחק בסדרות הגדולות בעולם. לשם אני מכוונת. חוץ מעברית ואנגלית אני מדברת ספרדית ברמה של שפת אם שנייה בזכות סבתא שלי מצד אבא, ארגנטינאית שהתחתנה עם ישראלי. פעמיים בשנה אני טסה לספרד לקורס של חודש".
לא עדיף להירשם לבית ספר למשחק?
"אני לא שוללת, אבל כשהשתחררתי, לא ראיתי את עצמי עוברת ממסגרת למסגרת. רציתי לחיות ולחוות, הגישה שלי לחיים היא 'אנחנו פה כדי ליהנות'. אז זרקתי את עצמי למים החמים של לימודי משחק בחו"ל, בתרבות שונה. אני אוהבת להיזרק. בשיעור משחק בספרד ביקשתי מהבמאי לעשות בעברית את המונולוג שהוא כתב. סיפרתי שאבא שלי נהרג כשניקה את הנשק, ושאחרי מותו אמא שלי התאבדה מצער. היה קסם בזה שאף אחד לא הבין מה אמרתי, ולמרות זאת המשחק שלי גרם להם לחשוב שאני יתומה".
גם אני לא העליתי בדעתי שזה מונולוג מזויף.
"700 אלף צפיות. זה הרבה, אבל זה הרבה פחות מהסרטון שעשה 1.6 מיליון צפיות. פשוט סיפרתי בו על משהו שקרה לי מזמן, כשעבדתי בגלידרייה ופירגנתי לתיירת מספרד מלא רוטב שוקולד מעל הכדורים. לא רמזתי לה שאני מבינה ספרדית עד שהיא אמרה לחברה שלה 'כמה שוקולד היא שמה לי, איזו מטומטמת'. מטומטמת? אני?"
את הטיקטוק היא גילתה רק לפני שלוש שנים, בתקופת הקורונה. עדי, אחותה הקטנה, שהייתה אז בת תשע אמרה לה "עמית, את חייבת לפתוח טיקטוק, זה תפור עלייך" והיא הגיבה ב"שחררי ממני, מספיק לי האינסטגרם" עד שהסגר דחף אותה לנסות את האפליקציה שהייתה אז חדשה. "צילמתי ריקוד, למחרת עוד ריקוד ובסרטון השלישי פתאום קיבלתי 80 אלף צפיות. משבוע לשבוע הבנתי שכדי להתערבב בעולם המשחק אני חייבת לשלוט בטיקטוק שמעביר אותי נטו, בלי מסכות. אני יושבת ומדברת על מה שבא לי, כמו על חרם שחוויתי בכיתה, ויש כאלה שעוברות מהטיקטוק לאינסטגרם כדי לשלוח לי הודעה. אפליקציית טיקטוק שינתה את עולם האמנות, מפני שהיא פותחת לך את הדלת הכי גדולה ורחבה. את כבר לא צריכה לחכות שבמאי או מלהק יגידו לך 'כן'. את זו שחושבת על רעיון, מצלמת, עורכת ויאללה, הוא עף לכל העולם".
היא נוכחה בכך כשהעלתה סרטון שמשחזר את סיפור ההיכרות שלה עם גיא וילמובסקי, בן זוגה מאז שהיו בני 14. "בעצם, נדלקתי עליו כשהייתי בת 11, אבל זה היה בסוד. בכיתה ט' המחנכת העבירה אותו לשבת לידי והתרגזתי כי היה לי כיף לשבת לבד ולשים את התיק על הכיסא. ביקשתי ממנה להעביר אותו, היא לא הסכימה, ומפה לשם נשארנו לשבת יחד ובכל השיעורים דיברנו וצחקנו. וזה מה שאנחנו ממשיכים לעשות".
שמונה שנים!
"כן, כן. גם גיא ארגנטינאי, אצלם הכדורגל זורם בדם, ובמקביל הוא לומד מדעי המחשב וניהול באוניברסיטה הפתוחה. אני לא חושבת שהייתי רוצה זוגיות עם מישהו מהמקצוע שלי, בזכות העובדה שיש לנו עולמות תוכן שונים אנחנו מפרים האחד את השני. גיא יודע לשבת איתי, לזרוק לי רעיונות לסרטונים ולחוות דעה. עד עכשיו גרנו אצל הוריי, והוא יבוא איתי ללוס־אנג'לס ויעבוד כמאבטח בשגרירות".
חתונה?
"לא דחוף לי. אני יודעת שזה הוא, שנינו יודעים שמתישהו נתחתן, ועד אז אנחנו גדלים ביחד ונהנים מהחיים".
בעבר היא העלתה חמישה סרטים ביממה, "הייתי ברבאק עמוק, הארד קור, עד שהרגשתי שמרוב עבודה לא נשאר לי זמן ליהנות מהדרך. היום אני מסתפקת בפעמיים-שלוש בשבוע, ובתור פרפקציוניסטית אני מדייקת שוב ושוב את העריכה. עם כל הכבוד לגופי השידור, סרטון שצובר מיליון צפיות מקבל חשיפה זהה להשתתפות בסדרות הכי נחשבות".
והיא מתארחת במסך הקטן בסדרה "סובייצקה" (כאן 11) קומדיה על רוסים. "לא האמנתי בפן הקומי שלי", היא מודה, "אבל התקבלתי לתפקיד מצחיק, למדתי המון מיבגניה דודינה והייתי היחידה בקאסט שלא מדברת רוסית". מיני דרמה התחוללה כשפורסם שגיורא חמיצר מתכוון לחדש את "השמינייה" עם צוות חדש ומזרחי, כך הודלף, נכנסה לנעליה של דון לני גבאי, שהגיבה בסרטון מחאה ודמעות.
"איך זה נגמר?" היא צוחקת. "גיורא הביא את 'השמינייה' לזירת הטיקטוק עם רעיון גאוני - עלילת הסדרה היא הקהל ותגובותיו. לא קיבלנו טקסטים, זייפנו מופע וגרמנו לכולם לדון בשאלה אם זה מוסרי ללהק לסדרת נוער כוכבי טיקטוק במקום אנשים שהשקיעו שנים בלימודי משחק".
ואין צורך לברר מה עמדתה כלפי האפליקציה שעשתה אותה. "עוד לא קלטתי שאני מחזיקה את הטלפון, חושבת, מצלמת ועורכת, ויש כל כך הרבה אנשים שמכירים ואוהבים את זה. כשהייתי בגיל של העוקבות שלי, הייתי חוזרת מבית ספר ופותחת 'גאליס'. היום הן חוזרות מבית ספר ופותחות אותי. זה כוח אדיר".
למה שלא תנצלי את הכוח האדיר הזה להביע עמדות בשאלות קצת יותר הרות גורל?
"אין לי שום קשר לפוליטיקה. לא הייתי באף הפגנה, אני אפילו לא יודעת על מה מפגינים. כשאנחנו בתקופה פחות טובה, כמו פיגועים, אני מתנתקת מהחדשות, זה לא עושה לי טוב".
אז בעצם את מנפיקה לחצי מיליון העוקבות שלך מודל של ראש כפית.
"לא הייתי מגדירה את עצמי כראש קטן. אני פשוט נמנעת מלהיכנס לנושא חשוב כמו פוליטיקה שבו אני לא מבינה דבר". *
smadarshirs@gmail.com
טיפים לטיקטוקרית מתחילה
תחקרי טוב־טוב את האפליקציה. יש לה אופי שונה לגמרי מהאינסטגרם.
תקפצי למים ותלמדי תוך כדי תנועה. כדאי לך לנסות סרטונים מסוגים שונים, לראות מה אנשים הכי אוהבים לקבל ממך וזה יהיה הקו שלך, שבו תמשיכי להמציא את עצמך מחדש.
תהיי את. באפליקציה הזאת האותנטיות מנצחת. מי שאת זה הכי מעניין בעולם.
שימי לעצמך קווים אדומים. אני, למשל, לא מרבה להראות את הוריי מפני שזכותם לשמור על הפרטיות שלהם. הם, בניגוד אליי, לא בחרו להיות דמות ציבורית. האחיות שלי, עדי (12) ולירון (18), דווקא שמחות לככב.
תזכרי שהסבלנות משתלמת. את לא תקומי מחר בבוקר לקהל ענקי של עוקבים, וגם לא כל הסרטונים שלך יצליחו. תמשיכי להתמיד ולעבוד קשה ותראי שזה יביא תוצאות.
בצד השני יש גם כאלה שהיד שלהם קלה מאוד על המקלדת. כותבים כל מה שעולה להם בראש, ברכות, קללות, חופשי. אני, למזלי, לא כל כך מתרגשת.
בתגובות השליליות יש גם משהו טוב. אם בריוני המקלדת השקיעו מזמנם כדי להגיב כנראה שהסרטון שלך עיניין אותם, הרגיז אותם, הזיז להם. וזה סימן שאת בדרך הנכונה.
חליפה: Stradivarius בשער: טופ: שירה רזניקוב,,ג'ינס: אליזבטה פרנקי, הפקה: מיכל עמר שוורץ; סטיילינג: אלכס גדרון; שיער: ליאור גבריאלוב; איפור: אלי חורי
