מה הקשר בין הרפורמה המשפטית לבריאות שלך? תתפלאי, אבל הדוק מאוד. חוקים שעוברים ופוגעים במוסדות ובגופים שאמורים להגן על נשים, פוגעים גם במצב הנפשי והגופני של נשים ומכרסמים בתחושת החוסן והערך העצמי שלנו, לא חשוב מאיזה צד של המצב אנחנו. כי כאשר אנחנו מבינות שמוסדות ומנגנונים שבעבר הגנו עלינו - כמו בתי המשפט, כמו הרשות לקידום מעמד האישה, כמו האקדמיה, כמו הרשות למעמד האישה הדתית והחרדית - מתערערים או מתבטלים, הדבר יוצר פגיעה בשכבת ההגנה שהייתה עד היום לנשים, וכבר לא קיימת.
"וזו הסיבה שבעיניי אנחנו לא מתמודדות פה עם רשימת חוקים כאלה ואחרים, אלא עם תפיסה רחבה שאומרת שזה הגיוני שגברים ישלטו בכלכלה ובפוליטיקה. תפיסה שלצערי מקובלת גם על נשים שנמצאות היום בעמדה של קבלת החלטות. הנשים האלה, לא משרתות את עצמן, לא את הבנות שלהן ולא את החברות שלהן, אלא משרתות שיטה שמעבירה את הבעלות על חייהן - לגברים. כמובן את הבעלות על הכסף ועל קבלת ההחלטות, אבל גם את הבעלות על גוף האישה, על הרחם שלה, על הלידות וההפלות שאולי תעבור, על הדרך שבה תהיה אמא, על המזונות שתקבל, ועוד", אומרת ד"ר מיה טבת־דיין, מחברת הספר "פמיניזם כפי שסיפרתי לבנותיי".
"בעקבות החלשת המנגנונים שעד כה הגנו במידה כזו או אחרת על נשים, אנחנו בהחלט רואים שמפלס החרדה של נשים עולה", אומרת עו"ד קרן הורוביץ, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן. לדבריה, השיחות שמתקבלות בימים האחרונים בקו הסיוע של המרכז מתאפיינות בבלבול וחרדה כתוצאה מהשינויים המשפטיים שחלקם רק מדוברים וחלקם כבר קרו. למשל, עניין העברת פסיקת המזונות לבית הדין הרבני גרם לתחושת חוסר אונים ואי־ודאות אצל נשים משני הצדדים באשר לעתידן ועתיד ילדיהן.
"בתי הדין הרבניים מדברים כל הזמן על הגדלת הסמכויות שלהם, וזה יוצר סטרס גדול מאוד אצל נשים שמרגישות כעת חשופות ופגיעות במערכת דינים לא שוויונית. נשים שואלות מה יהא עליהן. הן רוצות לדעת שכל מה שקשור לבתי הדין הרבניים לא יפגע בהן, ואנחנו מרגישות את הלחץ. הן שואלות 'איך אני מגינה על עצמי מעליית כוחם של בתי הדין הרבניים' או 'האם יש לי דרך להתגרש מהרבנות'", אומרת עו"ד הורוביץ.
"זה כמובן משפיע על החוסן הנפשי, על ריסוק תחושת הביטחון הקיומי ויוצר השלכות על הבריאות הפיזית והנפשית. כי ברגע שאישה לא בטוחה שהיא תקבל את הזכויות שלה, ולא בטוחה שיש לה אוכל וקורת גג לילדים, ברור לגמרי שזה מייצר מצוקה וסטרס שפוגעים בבריאות".
"פגיעה דומה בבריאות, במוגנות ובחוסן של נשים, ראינו גם כשנפלו טילים בדרום הארץ, וזיהינו שם יותר מקרים של רעלת היריון לעומת מקומות אחרים בארץ, או כאשר בזמן הקורונה התגברה במדינה האלימות כנגד נשים, בגלל מתח ומצוקה כלכלית", אומרת חוקרת המגדר ענת טהון־אשכנזי, מנהלת המרכז לערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה.
פרופסור גבריאלה שלו, משפטנית ולשעבר שגרירת ישראל באו"ם, מזהה את התקופה הזו כקשה לכולם: "היא קשה מבחינת כל מה שקשור לשינויים הגיאו־פוליטיים, להתחממות הגלובלית, למנהיגות, להשפעה שחווינו בקורונה, והיא קשה עכשיו במיוחד לנשים בישראל. נשים שגדלו על ערכים של מדינת ישראל דמוקרטית ויהודית, ומתעוררות למדינה משוסעת שהיא לא מה שקיווינו וייחלנו, ולמציאות חוקית שכבר היום פוגעת אנושות בזכויות שלנו".
לדבריה, את הכוח הנשי גילתה כשהייתה שגרירת ישראל באו"ם: "כשהבנתי שצריך לעזור לנשים, ושזה לא מובן מאליו שאישה מוצלחת ומוכשרת לא פחות ממני תמצא את דרכה ללא עזרה מנשים אחרות. היום הבת שלי, בשנות החמישים לחייה, ונכדותיי בשנות העשרה, העשרים והשלושים, הן נשים הרבה יותר משוחררות, בני הזוג שלהן הרבה יותר עם תודעה פמיניסטית ובשבילן זה מובן מאליו שבן הזוג נוטל חלק מלא בחיים המשותפים. זה משהו שלא היה קיים בזמן הוריי, וגם לא בזמני, כשהייתי סטודנטית צעירה בשנות השישים. היום לשמחתי יש תמיכה וחברות בין נשים בכל הגילים, שמבינות את עוצמתן. תפקידנו לתת להן כתף ועוגן כדי שיהיו חזקות דיין לסייע בעיצוב מחדש של דמות המדינה", אומרת פרופסור שלו.
וזה יצליח?
"מטבעי אני בן אדם אופטימי, וגם בימים האפלים הללו לא איבדתי את תקוותי לחידוש פני המדינה ולשיבה לערכים של דמוקרטיה ושוויון. יש התעוררות עצומה, תראי את הנוכחות הנשית בכל הגילים. יש אפילו מחאת סבתות, תראי מה עושות הנשים של תנועת 'בונות אלטרנטיבה'", אומרת פרופסור שלו.
ומה קורה עם נשים שלא חושבות שהרפורמה המשפטית פוגעת בזכויות שלנו, אלא מצדדות בצעדים של חברות הקואליציה?
טהון־אשכנזי: "גם אצלן עצם הערעור על מוסכמות יסוד, והחשש ממלחמת אזרחים והפגיעה בחוסן - פוגעים בתחושות היציבות החברתית והלכידות ויוצרים חשש מפני העתיד. משיחות שקיימתי עם נשים מכל הקצוות של העמדות והזהויות - כולן מדברות על דאגה, מתח, תחושה שדברים שחשבנו שהם מוסכמים מתערערים. התפיסה הפמיניסטית של חופש הבחירה של כל אישה לעשות מה שהיא חושבת ומאמינה - מתערערת גם".
בהקשר הזה אקוטי לבדוק מה קורה עם הנשים הערביות, שמתמודדות עם עלייה דרמטית וקיצונית של אלימות בחברה הערבית. והן גם מי שהחקיקה תפגע בהן באופן ישיר, בגלל קיצוץ דרמטי בתוכנית החומש לחברה הערבית.
טהון־אשכנזי, שבעברה כיהנה כמנכ"לית עמותת "איתך - מעכי, משפטניות למען צדק חברתי", אכן מודה שמדובר בבעיה כפולה ומעוררת דאגה קשה: "החשש והמצוקה בקרב הנשים הערביות גדול במיוחד, גם מהחשש המיידי והכפול גם של פגיעה בזכויות נשים בישראל, וגם בהיבט של התמודדות מול התופעה של אלימות ופשיעה גואה בחברה הערבית. וכיוון שהן בצומת של שתי קבוצות מוחלשות ומופלות, הפגיעה אצלן עמוקה יותר".
אחד הדברים שהחלו להיות מדוברים וגם מורגשים במציאות שלנו הוא ההפרדה המגדרית.
"להפרדה מגדרית במרחבים הציבוריים יש השלכות שאנחנו בכלל לא מודעים להן. עצם ההפרדה משדרת מסר חברתי מאוד חזק וברור: גברים ונשים שייכים למרחבים שונים, ולכן גם הגיוני שיקבלו יחס שונה. כלומר עצם ההפרדה מכשירה בלבבות יחס שונה כלפי נשים וגברים, על בסיס מין ביולוגי", אומרת פרופסור תמר שגיא, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת רייכמן. "אם הפרדה היא המציאות, אז זה בסדר והגיוני שנשים יקודמו בתחומים שנחשבים נשיים, וגברים יקודמו בתחומים שנחשבים גבריים. ומכאן הדרך לשימור אפליה מגדרית מאוד קצרה".
שעכשיו הולכת להחריף עם ההכרזות של הממשלה המיזוגנית ביותר בתולדות המדינה.
"וזו בעיה כי יש המון מה לתקן. נשים לא מקודמות לעמדות מפתח. פערי השכר בארץ מאוד בולטים. בנות צעירות עדיין לא משתלבות במדעים כמו שצריך. ויש המון אתגרים בשילוב נשים בצה"ל ובכלל בהשתלבותנו בתחומים גבריים, כמו למשל החרדה שיש לבנות בחטיבה מפני לימודי מדעים. הפרדה מגדרית רק תחזק את הסטריאוטיפים שמשמרים את הקשיים", טוענת פרופסור שגיא.
"ולכן המאבק שלנו הוא לא על כמה נשים אנחנו נכניס לכנסת, אלא נשים בעלות איזו תפיסה נכניס לכנסת, האם זו תפיסה של שוויון והוגנות מגדרית, או תפיסה שמרנית? יש הרבה גברים פמיניסטים שגם הם לא נמצאים בכנסת. זה לא עניין של מספר הגברים מול מספר הנשים, אלא השאלה מה הם מייצגים", מסכמת ד"ר טבת־דיין.
כן, גבירתי השגרירה
פרופסור גבריאלה שלו, משפטנית ולשעבר שגרירת ישראל באו"ם למדה דבר או שניים על מקומן של נשים בליבן של מהפכות ומשברים גלובאליים, ומציעה מניסיונה: "כדאי לזכור שנשים, בארץ ובעולם, משלמות מחיר כבד על מלחמות ועל פגיעה בזכויות בכלל ובזכות לשוויון בפרט, והן ראויות וזכאיות להשמיע את קולן בכל מה שקשור לערכים ולחוקים שלאורם אנו חיים. ולכן, כל מי שמשמיעות קולות של דיכאון וייאוש מהמצב: צאו לרחובות, אל תשבו בבית. המפגש עם אנשים בכל הגילים, והאנרגיות הנפלאות והסולידריות בהפגנות מייצרים אנרגיה חיובית ומזכירים לנו את כוחנו ואת ערכינו".
