בעקבות אישור התוספת לחוק יסוד המגבילה את השימוש במבחן הסבירות כעילה משפטית לביטול החלטות של שרי הממשלה, מיהרה הסוכנות לדירוג אשראי מודי'ס לפרסם את התייחסותה ל"מצב בישראל". פרוצדורה חריגה: מודי'ס לא בישרה על שינוי בדירוג או על שינוי בתחזית הדירוג. היא אפילו לא עסקה בתחזיות למשק הישראלי. הודעתה הקצרה לא כוללת שום מידע חדש או מקורי. רובה ככולה מפרטת את דאגות כלכלניה מהנעשה בארץ. דאגה מתוכניות הקואליציה לרפורמה משפטית וליוזמות חקיקה חד־צדדיות נוספות. דאגה מתגובות הכעס והכאב השוטפות ומסעירות את המרחב הציבורי כאן. דאגה מחוסר יציבות שלטונית מתמשכת, שהרי הממשלה הנוכחית הוקמה אחרי ארבע מערכות בחירות צמודות. דאגה מהחלשת ענפי המשק המובילים, במיוחד טכנולוגיית הידע והמידע. דאגה ממשבר ביחסי ישראל־ארה"ב ואירופה. ומעל לכל דאגה מהעמקה והרחבה של הסדקים שכבר נחשפו בחזית המשק.
מקור הדאגה הגורפת של מודי'ס הוא לא בפיסת החקיקה האקטואלית מהשבוע. מקורה במקום המרכזי ליד שולחן הממשלה שתפסו שרים משיחיים, קיצונים, קנאים וסיפוחיסטיים. הם עלולים, כך חוששים במודי'ס, לדחוק הצידה את הימין המתון, לקרוע במעשיהם את העם, להעצים את הפחדים של הציבור הרחב, להפוך את ישראל למדינת סף הלכתית מחוץ לגדר קהיליית הדמוקרטיות, להסלים את העימותים עם הפלסטינים ולגרור אותנו למעגל דמים שיגרום להקפאת הסכמי אברהם החשובים ולפגיעה אנושה בעוצמתנו הכלכלית והגיאופוליטית.
שאו ברכה כלכלני מודי'ס על המסר העולה מהמסמך שמצאתם לנכון לפרסם, בניגוד למקובל; מסר כן של אזהרה ודאגה לעתיד ישראל – אף שלא חידשתם דבר. כבר בנובמבר 2022 נכתב ב"ממון": "אסור שתיק האוצר יימסר לסמוטריץ'. לא בגלל האידיאולוגיה הכלכלית שלו, בגלל האידיאולוגיה הכללית שלו. נרמול וטיהור הכהניזם, ולו בצורתו המתונה כביכול, מסוכן לישראל כמדינה יהודית דמוקרטית ומסוכן מאוד לכלכלתה ורווחתה". ובהמשך, עוד במארס 2023, נכתב שוב ב"ממון": "שר האוצר והאידיאולוגיה המשיחית הקיצונית שלו הם הסיכון בה' הידיעה לכלכלה".
למסתייגים מהרפורמה המשפטית (ואני ביניהם) ההודעה הבהולה של מודי'ס מספקת תחמושת מקצועית חשובה. עם זאת יש להודות על האמת: הג'וב של סוכנות לדירוג אשראי הוא להעריך את היכולת של מדינה לפרוע את חובותיה במטבע חוץ ולא את מידת הליברליות של ממשלתה ואת יחסיה כלפי מערכת המשפט. ובעניין קריטי זה לא חל, גם לפי מודי'ס, שום שינוי לרעה במצבה של ישראל. יכולתה לשרת את חובותיה מושלמת.
גם במחקרים שנערכו במכון הישראלי לדמוקרטיה לא נמצא קשר מיידי בין הפגיעה בסמכויות המערכת המשפטית במדינה לבין דירוג האשראי שלה, בטח לא לפני שהפגיעה הופכת למכה במשק ובחברה, בהשקעות ובצמיחה, תהליך שעשוי להימשך (למזלנו) עשור ויותר. ומכאן זו לא גזירת גורל שיתממשו כאן תרחישי האימה על משטר דורסני אנטי־דמוקרטי ועל כלכלה נסוגה ומתפרקת.
נוגדי דיכאון
באווירת הנכאים הזו, יורשה לי לכן להיות יותר אופטימי. עובדתית, אין בנמצא מדינה אחת על פני הגלובוס מחוץ למפרץ הפרסי שבה התוצר המקומי לנפש גבוה מ־40 אלף דולר לשנה ושהיא שאינה דמוקרטית־ליברלית. התוצר לנפש בפולין ובהונגריה, לדוגמה, הוא כ־20,000 דולר, בטורקיה ורוסיה כ־12,500 דולר. ישראל, בה התוצר עולה על 50 אלף דולר, בהחלט לא נידונה להיות היוצאת לרעה מהכלל הזה. למה לא? הנה נימוקיי:
• בגלל ענף טכנולוגיית המידע הגדול, שחלקו בתוצר המקומי הישראלי הכי משמעותי בעולם, כ־15%. חלקו ביצוא: 54%. ענף זה, שהכניס למדינה בממוצע 100 מיליארד דולר בשנה בשנים האחרונות, שהמועסקים בו נהנים משכר גבוה, מתמורה גבוהה ליצירתיות ולמקוריות ומגישה יומיומית לשווקים בינלאומיים, מודע מאוד לתנאי בל יעבור להמשך צמיחתו: שמירה על יסודות של משטר דמוקרטי־ליברלי. בכוחם של מובילי הענף להבהיר בלי כחל וסרק לפוליטיקאים מקבלי ההחלטות: ייעצר ההייטק, תיעצר ישראל.
• בגלל מגזר עסקים חזק, תחרותי, לא תלוי בממשלה וליברלי בהשקפת עולמו. לנכונות של פורום העסקים בארץ להכריז על השבתה בתגובה לחקיקה המגבילה את סמכויות בתי המשפט אין תקדים באף מדינה מפותחת. המעורבות הפוליטית של מובילי המגזר העסקי התחדשה כעת למרות שהשיח התקשורתי הפך אותם למונופוליסטים, קרטליסטים, טייקונים וחזירים קפיטליסטיים. לפתע התברר שתמיכתם חיונית לניצחון במאבק על הדמוקרטיה.
• בגלל צבא המילואים הערב לעוצמתה הביטחונית של ישראל כשזו מבוססת על חוק, צדק וזכויות אדם.
• בגלל מאות אלפי עובדי המגזר הציבורי, המאוגדים בהסתדרות ומהווים את רוב חבריה. יו"ר ההסתדרות הבהיר את עמדתה: ניסיון הקואליציה להמשיך ברפורמה החד־צדדית ולהשתלט על הוועדה למינוי שופטים תוביל לפרוץ שביתה מקיפה - ובשיתוף המגזר העסקי לשביתה כללית. איום משמעותי מאין כמותו.
• בגלל תלותנו באמריקה. אפשר לעשות מולה שריר קצר, אפשר לפעמים לחלוק עליה, אי־אפשר להיות איתה במשבר של ממש. בטח לא במשבר על ערכים. גם מנופחי החזה שבינינו הפנימו זאת.
• בגלל מעמד הביניים העוצמתי, המבוסס, המגוון, הפטריוטי והמבין שהגיע לנחלתו בזכות המשטר הדמוקרטי השומר על זכויות הפרט, זכויות הקניין וזכויות למשפט הוגן. המעמד הזה לא יוותר.
• בגלל היעדר מתח בין־דורי במחאה האזרחית נגד יוזמות החקיקה הממשלתית, מתח המאפיין הפגנות אנטי־ממסדיות במערב ומכשיל אותן תמיד. בקפלן בת"א ובקפלן בירושלים מפגינות כתף אל תכף בנות 17 ובנות 71.
• בגלל הלקח ההיסטורי. בסתיו 1966, בימי מיתון ואבטלה המונית תחת ממשלת אשכול, נפוצה האמירה "שהאחרון העוזב את המדינה יסגור אחריו את האור". בחורף 1986, מול סימנים ראשונים להתקוממות פלסטינית ובקיעים בממשלת הרוטציה פרס־שמיר, שר לנו אריק איינשטיין "אוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן, את כבר מתמוטטת". בנובמבר 2006, בעת כהונת ממשלת אולמרט ובתום מלחמת לבנון השנייה, נישאו בהפגנות מחאה בת"א נאומים לפיהם "ההנהגה הצבאית והמדינית שלנו חלולה" ו"ישראל שקועה במשבר עמוק בכל מערכות חיינו".
פעם ב־20 שנה לערך עולות ממעמקי הבטן הישראלית המתהפכת הזמירות על סוף המדינה. זמירות שקר, מסתבר; שרדנו והתגברנו, נשרוד ונתגבר.
היה מכרז?
לפני חודש משכה את תשומת ליבי מודעה ממשלתית. חברת נת"ע, המנהלת את פרויקט הרכבת הקלה במטרופולין ת"א, פירסמה מכרז למתן שירותי ניהול "בשלב ההפעלה של הקו האדום". הפרסום נראה משונה, בהתחשב בעובדה שהקו אמור היה להיפתח בשעה שבחירת החברה הזוכה במכרז למתן "שירותי ניהול" צפויה להימשך חודשים על גבי חודשים על גבי חודשים.
פניתי לבכיר בנת"ע וביקשתי הסבר. נאמר לי שהמכרז יצא "על מנת לסייע בידי חטיבת ההפעלה". בו ביום הופיעו גם ברשתות החברתיות רמזים ממקורות מהימנים על פתיחת הקו האדום "במהלך יולי". בהמשך התפרסמה מודעה נוספת של נת"ע המבטלת כליל את המכרז לשירותי הניהול בהפעלת הקו האדום. הנימוק: "נוכח בחינה מחודשת של הצרכים המקצועיים הנדרשים החליטה ועדת המכרזים של נת"ע לבטל את המכרז שבנדון". אני תוהה: האם יעלה על הדעת שחברה ממלכתית האחראית על הפרויקט התחבורתי הגדול במדינה מבטלת מכרז לניהול מפני שעינו של עיתונאי לכדה את הפרסום? בינתיים יולי נגמר והמדרגות הנעות בכניסות לתחנות התת־קרקעיות של הקו האדום עולות ויורדות בלי נוסעים, בבדידות מזהירה.
