ת"ז: בת 59, מרצה לביולוגיה מולקולרית ולגנטיקה, בזוגיות עם ד"ר אתי כוכבי, מתגוררת בהרצליה.
רזומה: מחברת הספר "יוון על הזמן – להבין, לטייל, לאהוב".
ד"ר ענת שיוביץ התאהבה ביוון כבר לפני 20 שנה, הרבה לפני שזו הפכה להיות כוס האוזו של כל ישראלי שני. זה קרה אחרי שחרשה את קובה ואת סין, את יפן ואת ניו־זילנד, וחיפשה יעד קרוב להניח בו את הגוף ואת הנפש.
מה סוד הקסם? מדוע רבים כל כך קונים בתים ביוון?
"החיים בישראל מעייפים ומתישים. האופי של יוון מאוד איטי, 'יהיה טוב', 'יהיה בסדר'. לא צריך להתרוצץ כל הזמן. אם יש לך עסק, סבבה שתסגור אותו בצהריים ותלך לנוח. לא הכל זה עשייה והישגים. הכל מתנהל בנועם וברוגע". את התאהבותה ביוון תיעדה בספר שראה אור אחרי תחקיר וכתיבה של 17 שנה, "אבל לא כדי לעודד הגירה של ישראלים ליוון, אלא רק כדי לגרום לנו לנסוע לטייל בה ולחזור", היא מבהירה.
מעצבן אותך שישראלים עוזבים ליוון?
"אני לא מאושרת מזה, אבל מבינה שהתעייפנו מלחצים. ביוון אלה לא הלחצים שלנו, אלא של אחרים, ולכן קל לנו יותר להתמודד איתם".
את מטיילת ביוון כבר 20 שנה. מה נשתנה?
"בזמנו אתונה הייתה מוזנחת, מלאת עשן, בכל מקום עישנו סיגריות, המטבע היה דרכמות ואף אחד לא דיבר על הקסם של יוון. כולם אמרו לי 'מה את נוסעת לאתונה, זו עיר מלוכלכת וצפופה'. אבל אני התאהבתי, נסעתי עוד ועוד, ועם השנים המדינה התקדמה".
הספר שלה מבוסס על לימודים מעמיקים של התרבות היוונית, ההיסטוריה, הארכיאולוגיה, הספרות והפילוסופיה. הוא לא ספר תיירות רגיל, אלא כזה שמביא את יוון לישראלים דרך האינטלקט, ואפילו באמצעות השפה היוונית והשפעתה על העברית. הוא מעניק הצצה לסרטים תיעודיים וגם אמנותיים, שמראים את הקירות הסדוקים שמאחורי הפוסטרים של לשכת התיירות. "ביוון יש אבטלה ועוני ומהגרים", היא מסבירה, "אבל גם אנשים מלאי יצרים וחיים, שאוכלים ורוקדים ושמחים, והכל סיגה־סיגה".
והישראלים שעוברים לשם מצליחים לבסוף לסגל את הסיגה־סיגה, הלאט־לאט היווני?
"הבעיה היא שרבים חיים בחמולות של ישראלים, אז הם לא באמת מתנתקים מהחדשות בארץ. מי שכן מצליחים להתנתק אלה יותר פנסיונרים, שלא עובדים. הצעירים עובדים בחברות ישראליות, אז הקצב שלהם נשאר ישראלי".
