באולפן של משפחת כהן פועלת שושלת דיבוב: אלברט, בנו שרון והנכדה לני. הם עובדים יחד ימים באולפן על הסרטים הכי חמים, דואגים שהגרסה העברית תהיה נאמנה כמה שיותר למקור. אחרי שהסרט "הנסיך וסינדרדלה" יצא לבתי הקולנוע, הם חושפים את סודות המקצוע ומספרים על ההנאה שלהם מהעשייה המשותפת, שלושה דורות יחד.
שרון, בן 54, גדל מאחורי הקלעים של סרטים, הצגות ומחזות זמר, שבהם השתתף אביו אלברט כהן, שחקן אגדי שאת קולו הייחודי יזהו גם ילדי שנות ה־70 וה־80 ללא קושי גם בזכות דמויות רבות שדיבב. שרון נדבק מאביו בחיידק הדיבוב והעביר אותו לבתו לני, שמנהלת איתו כיום את האולפן המשפחתי.
"גדלתי בבית שכולו תיאטרון ומוזיקה", מספר שרון, כשלצידו אלברט ולני. "מצד אבא היה התיאטרון. הוא שיחק בהבימה עוד לפני שנולדתי ואז התחיל לדבב את הסדרות הכי מוכרות. אמא רות, שנפטרה לפני 36 שנה, הייתה פסנתרנית של הפילהרמונית. ספגתי משני העולמות, אבל אהבתי יותר תיאטרון. ישבתי שם שעות. החיים האלה הובילו לדיבוב, ואז החלטתי ללמוד סאונד. דיבוב הוא חיבור של כל העולמות: תיאטרון, מוזיקה והקלטות. ככה פגשתי את השחקנים והזמרים שהערצתי, ועכשיו אני יכול לעבוד איתם, כולל עם אבא. עם השנים נהיו לי ממש אולפנים משלי. פה אנחנו מדבבים את הסרטים הכי גדולים".
גם לני נולדה לתוך הביזנס של אביה והחלה לדבב כבר בגיל ארבע. "בדיוק כמוני, לא היה לה מפלט מהעולם הזה", שרון אומר. "היא מכירה את המקצוע בצורה שאי־אפשר ללמד אותו, מכל כיוון. החיבור שלה אליו טבעי ממש. העבודה הזו משאירה אותי עם המשפחה, זה כיף, אין לזה תחליף".
לני, בת 30, עובדת כאמור צמוד לאבא וסבא. לפני שנים קולה נשמע כמגי ב"מגי והמפלץ", וגם בדמות הראשית בסרט זוכה האוסקר "המסע המופלא". עכשיו הגיע אלינו הסרט "הנסיך וסינדרלה", לייב־אקשן המוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בהפצת סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג. קולה נמצא גם שם, כמובן לצד אבא וסבא.
"גם אני הייתי מגיעה אל אחורי הקלעים להצגות של סבא, וחווה את כל מה שאבא סיפר לי", לני מחייכת. "התחלתי לדבב עוד לפני שידעתי לקרוא. כשהייתי צריכה לצחוק ב'מגי והמפלץ', בתור מגי, סבא ואבא היו מדגדגים אותי, הייתי ממש ילדה. סבא ואני עשינו המון סרטים במשותף. כאשר הייתי בת 15 שיחקנו יחד בתיאטרון, במחזמר 'אוליבר טוויסט'. לפני שבע שנים אבא פתח אולפן משלו. הייתי אז בלימודי קולנוע, חיפשתי עבודה, והתחלתי ללמוד את המקצוע מהצד השני שלו. לתרגם, לעבוד על מחשב. למדתי המון כיוצרת מעבר לעולם הדיבוב. התחלתי לעבוד עם שחקנים גדולים בסרטים גדולים, למשל 'צעצוע של סיפור', 'ספיידרמן' ו'לשבור את הקרח'".
שרון מספר ש"בפעם הראשונה שהשארתי אותה לבד עם שחקנים, התנצלתי בפניהם כי לא ידעתי איך הם יגיבו שהבת שלי מלמדת אותם, ולא אני. הם גם חששו. אבל אחרי ההקלטה הראשונה הם ביקשו שלא אבוא שוב". אלברט: "גם לי אמרו ככה כאשר השארתי אותך לבד והלכתי - 'הבן שלך יותר טוב ממך'". לני: "מאז ועד היום אנחנו עושים ביחד הכל, סבא, אבא ואני. מבלים, טסים לחו"ל. וגם נשארים לעבוד עד מאוחר, מתרגלים את כל המשפטים הקטנים כדי שייצא הכי טוב".
דיקציה מעל הכל
בסרט החדש, "הנסיך וסינדרלה", לני כבר עמדה ממש בפרונט וביימה אותו. "אבא וסבא היו לצידי וזה נתן לי הרבה ביטחון", היא אומרת. "העבודה עם אליאנה תדהר, שמדבבת את סינדרלה, הייתה כיפית. היינו יחד בצבא רגע לפני שהיא התפרסמה. ואז ראיתי את הסרט בקולנוע. חוויה לראות את זה על מסך ענק".
אלברט כהן, בן 91, שמנצח על כל האירוע, יושב בצד, מקשיב לבנו ולנכדתו ומתרגש. לשושלת כזו הוא לא ציפה. "כששמעתי שהקטנה הזו שלי, לני, הנכדה שלי, גם רוצה להמשיך בדרכי, אמרתי אוי ואבוי, עכשיו כולנו בתוך הקלחת הזו", הוא מספר. "הם עשו הרבה סרטים שהיו אהובים על הקהל, אבל 'הנסיך וסינדרלה' הוא אחד הנפלאים והנעימים ביותר, וגם מקצועי מאוד, אולי משום שכולנו היינו שם יחד. בכלל, הכי חשוב במקצוע זה דיקציה. פה בארץ כשאתה הולך לתיאטרון אתה שומע כל מיני שטויות. מדברים מהר, לא מבינים כלום. לא שמעת ולא למדת דבר מהסרט או מההצגה. עם דיקציה טובה צריך לשמוע בדיוק כל מילה ומילה, וזה מה שמלמד אותך הדיבוב. אני שקט כי יש לי ממשיכים, בן ונכדה, שיודעים את העבודה".
אלברט בעסק הזה כבר עשורים. "ב'רחוב סומסום' דיבבתי 220 פרקים", הוא מספר. "הייתי גם מלכוש המופלא – 'אכלת פלפל? שתה מיץ!'. שם התאהבתי לראשונה במקצוע. ראיתי שאפשר לעשות משהו דומה לתיאטרון ולשחק דמויות שחלמתי להיכנס אליהן. בבית שלי אמרו שאם אעשה את כל הדברים האלה – הצגות, דיבוב, אפילו בלי ללמוד בבית הספר – אהיה תלמיד טוב מאוד, כי הכל נמצא בתוך הדיבוב. לא צריך גם ללמוד הכל בעל פה, כי מקליטים אותך. לא רואים אותך, אתה מתלבש כמו שאתה רוצה. אתה נכנס למשך שלוש שעות לעולמות מופלאים".
שרון אומר ש"זה לא מובן מאליו לצפות בסרט מדובב, כי ישראל היא מדינה שלא רוצה דיבוב. אנחנו מכירים את הסרט המקורי, את השחקנים המקוריים, סינית בסינית, איטלקית באיטלקית. אבל בצרפת ובגרמניה לא שמעו את אל פצ'ינו ומרילין מונרו, הם מכירים בעיקר מדבבים".
לני: "אנחנו רגילים לקרוא כתוביות. כשאתה רואה סרט ומזהה את בראד פיט ושומע אותו מדבר עברית, זה מוזר. יש את המקרה של 'ספייס ג'אם' עם לברון ג'יימס. היה קשה למצוא שחקן ישראלי שהקול שלו יישמע הגיוני, והליהוק הוא הדבר הכי קריטי. אתה מביט באדם וצריך להאמין שהקול הזה יוצא מהפה שלו".
שרון מסביר ש"דיבוב רע יכול להרוס סרט טוב, ודיבוב טוב לא יכול להציל סרט רע. תמיד מתחילים בנקודה נמוכה, רק יכולים להרוס. אנחנו מראש רוצים לא להרוס את הסרט, לשמר אותו, לא לפגוע בו, מכבדים את המקור. החוויה צריכה להיות הכי קרובה לשפת האם". לני: "כל מי שיודע מה אנחנו עושים, מתלהב. מצד שני, תגיד להם לראות סרט מדובב, לא רוצים. אבל כשמגיע הקול של סבא בסרט, כל הקהל מזהה אותו כי יש לו קול מפורסם, עוד מימי הסבא של 'סדריק'. זה רץ בטלוויזיה ונכנס לתודעה".
שמות לא משחקים
הדיבוב הפך לאחרונה לטרנד לוהט. בתי ספר להכרת המקצוע נפתחים בזה אחר זה. מלמדים שם איך לעשות את הקולות של הסרטים הכי נצפים בקולנוע, ויש מי שטוען שאפילו מתפרנסים מזה לא רע. "אני גם מלמד את אמנות הדיבוב", שרון מספר. "פנו אליי בוגרים של בתי ספר למשחק וביקשו שאלמד אותם את התחום. הבנתי שיש צורך רב ללמוד טכניקה של עבודה באולפן. מגיעה קבוצה של 12 אנשים, הם יושבים פה ואתה רואה שכולם חולמים להיות דמויות של דיסני. אנשים יוצאים עם חיוך על הפנים".
שחקנים מפורסמים שמדבבים דמויות מסייעים גם ליחצי הציבור של הסרט. בארה"ב עשו זאת למשל רובי וויליאמס ואדי מרפי. "אני 32 שנה במקצוע", שרון אומר. "כבר מתחילת הדרך לא הסכמתי לקחת מישהו רק בגלל השם שלו. אנחנו כן מזמינים שחקנים וזמרים, אבל עושים קודם כל אודישן בדיבוב, בודקים התאמה, ואז שולחים את השחקן לאישור בחו"ל. שם לא מכירים אותו. הם בודקים התאמה על בסיס כישרון וליהוק נכון בלבד". אלברט מוסיף: "אתה חייב כישרון משחק ושמיעה מוזיקלית. מי שיש לו את זה, יכול לעשות דיבוב גם בלי הבסיס של המקצוע".
לעיתים העבודה מזמנת הפתעות נעימות. נחמה ריבלין ז"ל, רעייתו של הנשיא רובי ריבלין, התארחה בסרט "פדינגטון 2". "היא מאוד רצתה וזה היה רגע מרגש", שרון נזכר. "עשתה שני משפטים, זה היה מקסים, אבל היא לא הייתה מצליחה לעשות תפקיד שלם. עשינו גם את הסרטים של 'אנגרי בירדס'. בגרסה האנגלית יש דמויות של ילדים קטנים. גילמו אותם בחו"ל ילדי מפורסמות כמו ניקול קידמן וריס וית'רספון. קיבלנו את הסרט ונכנסנו לתהליך הליהוק. יום אחד בדרך לאולפן אני עומד בתור לקנות קפה ומקבל שיחת טלפון, 'שלום שרון, מדברת גל גדות'. ואני טוב, טוב, בסדר, נגיד. והיא אומרת – 'לא יודעת אם אתה יודע, אבל הבת שלי משתתפת בגרסת המקור של 'אנגרי בירדס' באנגלית ואנחנו נמצאים בארץ. אלמה תהיה מוכנה להשתתף בגרסה העברית, אם זה מתאים לך'. אמרתי סבבה, חשבתי שעובדים עליי. אחרי שבועיים הייתה פה גל גדות, בלי סוכן ובלי אף אחד, היא והבת שלה, והקלטנו. היא מקסימה, בלי אגו. הייתי בטוח שתבוא עם פמליה, אבל הגיעו רק שתיהן, ישבו והקליטו. הילדה התחצפה ברגע כלשהו וגל אמרה לה: 'שרון הוא הבמאי ואנחנו מקשיבים למה שהבמאי אומר, הוא קובע'".
