בית המשפט העליון דחה לפני כשבוע ערעור שהגישו ילדיו של אדם שנפטר, שביקשו להתנגד למתן צו ירושה המזכה את הכלה הטרייה שהתחתנה עם אביהם כחודש לפני שנפטר במחצית מהזכויות בעיזבון אביהם המנוח. זאת אף על פי שהסכם ממון שנחתם בין המנוח לכלתו קבע הפרדה רכושית מוחלטת בין בני הזוג בהתאם לעיקרון "מה ששלי יישאר שלי, ומה ששלך יישאר שלך", תוך כדי שמפורטים בו רכושו של המנוח מזה ורכושה של הכלה מזה. אולם, מאחר שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, נפסק כי אשתו הטרייה זכאית לחלקה בעיזבון בכושרה כאחת מיורשי המנוח מכוח הדין.
ילדיו של המנוח טענו כי הסכם הממון מהווה הוראה ירושתית אשר מדירה את האישה של המנוח מכל הזכויות בעיזבון המנוח שכן נקבע בו שההפרדה תחול במקרה של סיום הנישואים מכל סיבה שהיא. כמו כן טענו ילדי המנוח כי המנוח ממילא לא התכוון להוריש לאשתו, שעימה התחתן 25 ימים לפני שנפטר, אפילו חלק קטן מרכושו, אולם בית המשפט העליון דחה את ערעורם.
עו"ד אוהד הופמן, שותף במשרד הופמן & פרידנברג, המתמחה בענייני משפחה וירושה, שלא ייצג בתיק, מסביר כי "הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית מלאה, לא מונע מבן או בת הזוג לזכות בחלקים מאותו רכוש נפרד כיורש/ת במקרה של פטירה. כדי למנוע אפשרות כזו - יש להותיר צוואה מתאימה. ההפרדה הרכושית של הסכם הממון טובה לתקופת החיים, ואיננה שוללת זכויות בירושה - שאותן ניתן לקבוע רק במסגרת צוואה.
