די מדהים להיזכר, אבל עונת הבכורה המצוינת של 'הטבח' עלתה כשהיה נדמה שהעולם שאותו היא חוגגת עומד להיכחד. דורי, האלפא־שף שמגלם האלפא של המדינה, גל תורן, נראה כמו אחרון תושבי פומפיי להבין שהר הגעש של הקורונה, מי־טו, האינפלציה ועוד כמה תהליכים עומד להפוך אותו ואת סביבתו לרוטב פסטה.
אבל דורי והתרבות שהוא מייצג יותר חזקים ממה שנדמה. תשמעו את שרון כהן ממסעדת 'שילה' מכריז שלא יארח שרי ממשלה, עם חשיבות עצמית של מינימום מפקד חיל האוויר. אייל שני מסתער על פאקינג לונדון. ואפילו ב'כאן' השיקו לאחרונה תוכנית עם שף שמבשל "ארוחה של החיים" לסלבס.
כמו 'הדוב' המעולה שבדיוק חזרה לעונה שנייה בדיסני פלוס, גם 'הטבח' שתשוב בחודשים הקרובים ל־yes תימדד ביכולת שלה להמחיש את המרחק בין הפנטזיה הקולינרית למציאות של לעיסת חצץ. ובמקרה של דורי, שיצא בשן ועין מהבור שהוא חפר לעצמו, זה אומר להיוולד מחדש דרך האוכל ולא דרך הרייטינג, ולשם כך הוא זקוק לנמרוד (גורי אלפי) ולמערכת היחסים הביזארית שלהם שמורכבת מהערצה ומסלידה. למעגל מצטרפת גם דנה פרידר, בתפקיד יזמית שאמורה להגשים את החלומות של דורי, אבל גם להגיש לו בסוף את החשבון. וכמו שיודע כל מי שדרך לאחרונה במסעדות ברחבי הארץ: זה תמיד יוצא יקר. מאוד.
