כשנדב זלצברגר (28), סטודנט באוניברסיטה העברית, יצא להפגנה הראשונה של המחאה, הוא הבחין בצעירה נמרצת וכריזמטית. "שאלתי חבר מי זאת, הוא אמר ששמה עמית מלמד, היא בת 24, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת תל־אביב – ושהיא 'תפוסה'", מספר נדב.
זלצברגר המשיך להיתקל במלמד בהפגנות נוספות, ובשלב כלשהו מישהו הציע לו להכיר ביניהם, אך הוא העדיף לשמור מרחק כי חשב שיש לה חבר. לאחר שראה אותה מנחה את אירוע המחאה ברחוב קפלן הוא בכלל נדלק עליה, אך חשב שאין לו סיכוי. אולם הגורל החליט לפעול באופן לא סביר לגמרי, ובשיחה בין הסטודנטים במקום התברר ששניהם מתכננים לנסוע למחרת לירושלים כדי להפגין בדיון של ועדת החוקה, והיא הציעה לו טרמפ. "נסענו יחד ודיברנו כל הדרך לכנסת: על המחאה, על החיים האישיים, ממש שיחה ראשונית של היכרות", מספר נדב, "במהלך הדיון בוועדה היא קמה והתפרצה לדבריו של רוטמן, ואני צילמתי אותה. הורחקנו יחד מהכנסת, ואז היא הציעה שנלך לאכול. אז גם גיליתי שהחבר לכאורה הוא פייק ניוז: מישהו שהיא בקושי יצאה איתו, וזה נגמר. לאחר מכן היא החזירה אותי הביתה. הייתי מצונן, אז אמרתי לה שאם לא הייתי חולה הייתי מבקש לנשק אותה. היא ענתה שאם לא הייתי חולה היא גם הייתה מסכימה. למחרת יצאנו לדייט".
מאז, כבר חצי שנה, הם יחד: "כמעט בכל הפגנה אנחנו מובילים ביחד את הצעדה של הסטודנטים עם המגפון", מספרת עמית, "הייתה הפגנה שבה החזקנו יחד ידיים מול המכת"זית וקיבלנו את הזרם לפנים. גם היינו בשלושת הימים של המאהל בכנסת. אבל אנחנו משתדלים כמובן לעשות דייטים גם מחוץ למחאה".
נדב מוסיף ש"קורים דברים במדינה שגורמים לנו לדכדוך, הרבה פחד ודאגה מהעתיד, אבל בזכות הקשר הזה אנחנו מצליחים להרים האחד את השני".
אגב עתיד, אתם רואים את עצמכם ביחד לנצח?
"למה לא? ואם נתחתן – נבקש מרוטמן לחתן אותנו. סגירת מעגל", צוחקים השניים.
אצל ישי פולברמכר (27) ויעל ארז (26) זה קרה ביום שיבוש באיילון. "אני עובד ליד קפלן וירדתי לשם לכמה שעות במהלך יום העבודה", הוא מספר, "יעל גם הגיעה לשם ופגשה במקרה חבר טוב שלה – שהוא גם חבר שלי".
יעל, סטודנטית לרפואה, מודיעה: "בעיניי היה קליק. החברים המשותפים התפזרו די מהר, וכשגם אנחנו עמדנו ללכת אמרתי לו שייקח את המספר שלי וניפגש בערב". ישי מודה שלא קלט את הרמז. "היא חד־משמעית עשתה את המוב", הוא אומר, "אני הייתי מבולבל ולא הבנתי אם היא התחילה איתי או שאני מדמיין. הפעם הבאה שנפגשנו הייתה כמה ימים אחר כך, בקפלן, במוצ"ש. היינו שוב עם אותו חבר משותף כל הערב. אני לא הגעתי עם איזה כוונות, אבל מצאתי את עצמי שקוע בה וחיכיתי שהוא ילך כבר".
ביום שלישי הם נפגשו לקפה, והתנשקו. גם זה היה אירוע יוצא דופן. "לאורך כל החודש הראשון של מערכת היחסים נפגשנו פעמיים בשבוע: בימי שיבוש, ובמוצ"ש בקפלן. רק אחרי חודש וחצי, כשהיינו באיילון עד שלוש לפנות בוקר, אמרתי לה: רוצה ללכת לבר?", מספר ישי.
השבוע עברו השניים לדירה משותפת. "הבילוי הרומנטי שלנו הוא עדיין קפלן", מספר ישי. יעל מוסיפה: "להפגין במשך חצי שנה ברציפות זה משהו מאוד מתיש, וכשאנחנו תומכים האחד בשני - בתסכול ובתקווה – זה מאוד מחזק. אנחנו לא נהנים מההפגנות. היינו מעדיפים לראות 'חתונמי' או לבשל ביחד, אבל אנחנו מבינים את החשיבות של המלחמה על עתיד המדינה".
נועה (25) ויהונתן (25) הכירו בשבוע ה־20 של המחאה. "הלכתי להפגנה עם ידידה ובגלל שידענו שנגיע מוקדם לקחנו איתנו בקבוק יין וכוסות. הידידה סיפרה שהיא קבעה להפגין עם חברה משנת השירות, ושהיא תצטרף. הגענו לדשא בשרונה ופגשנו את נועה. היה לנו חיבור ממש טוב, דיברנו הרבה, הקשבנו לנאומים ועפתי על האנרגיה שלה. היה ברור שיש מכנה משותף גם ברמת הערכים וגם בחיבור האנושי. היא לקחה את המספר שלי כדי לשלוח לי תמונה של כלב עטוף בדגל ישראל, ששנינו התלהבנו ממנו, ויצאנו לדייט אחרי שבוע".
מאז הם יחד בכל הפגנה. "הקשר מדרבן אותנו לצאת יותר להפגין", מספרת נועה, "זה לא קל, עוד הפגנה ועוד הפגנה, אבל הוא עוזר לי לא להרגיש לבד בדבר הזה. כשאנחנו מחזיקים ידיים, הכל מרגיש אחרת".
