לפני כשלושה שבועות, אחרי שהחוק לצמצום עילת הסבירות אושר לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה של הכנסת, איתי צחובוי ירד לרחוב. הוא תושב תל־אביב, בן 29, בחור בעל מבנה גוף עדין שזה עתה חזר מטיול ארוך בחו"ל ועדיין "מתאפס על עצמו". "הייתה צעדה מכיכר הבימה לכיוון איילון", הוא מספר השבוע. "אני הספקתי אולי להניח רגל על הכביש, לפני שפינו אותנו משם".
צחובוי, יחד עם עוד אלפי מפגינים, נותב בידי המשטרה אל צומת קפלן. הוא מצא עצמו עומד, זועם, מול מחסום משטרתי מאויש בשוטרי יס"מ. לדבריו בשלב מסוים הותז אל עבר המחסום גז פלפל, שפגע בחלק מהמפגינים והשוטרים, שניצבו משני צידי המתרס. לא ברור מי התיז את הגז, אבל מה שבטוח הוא שבעקבות כך פרצה מהומה. "ואז", אומר צחובוי, "החליטו לעצור אותי".
לצחובוי אין טענות כלפי השוטרים על עצם המעצר. "לא התנגדתי וגם לא הפעילו עליי לחץ בלתי סביר", הוא אומר. אלא שבדרך הקצרה לניידת, כשהוא כבר אזוק, אחד משני השוטרים החסונים שאחזו בצחובוי משני צדדיו הכה אותו בעוצמה בצלעות. "שאלתי את השוטר למה הוא נתן לי אגרוף", מתאר צחובוי. "השוטר השני הסתכל עליי בחיוך סרקסטי מופגן ואמר 'הוא לא נתן לך אגרוף'. המשפט הזה היה בשבילי כמו אגרוף שני, אפילו כואב יותר מהאגרוף הראשון. שם הבנתי עד כמה תרבות השקר מושרשת במשטרה".
צחובוי החבול נלקח לתחנת המשטרה ולבסוף שוחרר לביתו. בבית החולים התברר שהוא סובל מחבלה בצלעות. אם צילום המכה שספג מאותו שוטר לא היה מופץ בטוויטר ובאמצעי התקשורת, סביר להניח שהטענות שלו על אלימות משטרתית היו נעלמות ברוח.
אלא שבעקבות התיעוד המטריד קיבל צחובוי טלפון מהמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), הגוף בפרקליטות המדינה האמון על חקירת האשמות בדבר ביצוען של עבירות פליליות על ידי אנשי משטרת ישראל. "כבר למחרת השחרור שלי מהמעצר זומנתי להגיש עדות במח"ש", מספר צחובוי. "אפילו נערך לי עימות עם השוטר, שטען כמובן שתקפתי אותו, שקר מוחלט".
המקרה של צחובוי הוא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. ב"מערך עוטף העצורים של המחאה", המעניק למפגינים תמיכה משפטית בהתנדבות, טוענים כי עד השבוע צחובוי היה המפגין היחיד שזומן ביוזמתה המלאה של מח"ש, למתן עדות בדבר אלימות משטרתית. ביתר המקרים, מח"ש התערבה בנעשה רק לאחר שהוגשו אליה תלונות ביוזמת המפגינים עצמם, וגם אז היא פעלה, כך לדברי אנשי המחאה, בחוסר התלהבות משווע.
גם ההצעה שתפסה תאוצה בימים האחרונים בקרב אנשי המחאה, שאנשי מח"ש יירדו לשטח עם מצלמות או יתחזו למפגינים על מנת לתפוס על חם שוטרים אלימים, ממש לא נמצאת על הפרק. במח"ש בראשות עו"ד קרן בר־מנחם, כך מתברר משיחות עם גורמים המעורים בפרטים, החליטו להיצמד לפרשנות המצומצמת של הגדרת תפקידם, ולפתוח בחקירות רק לאחר שעולה חשד לביצוע עבירה פלילית. במילים אחרות, במח"ש לא סבורים שהם צריכים לעסוק בהרתעה של שוטרים אלימים, אלא רק באכיפה שלאחר מעשה.
בתפקיד השוטר הרע
ואולם עם כל הכבוד למקרה של צחובוי, המאבק של המפגינים באלימות המשטרתית קיבל רוח גבית בעיקר בזכות מעצר אלים אחר, שגם הוא זכה לתיעוד יוצא דופן. "השוטר הרע", במקרה הזה, הוא מפקד יס''מ תל־אביב, סנ''צ יאיר חנונה, שבשבועיים האחרונים, הפך לשם נרדף לאלימות משטרתית.
בתמונה שהכתה גלים, נראה חנונה כשאגרופו מונח בחוזקה על לחיו של אמיתי עבודי, בן 18.5 מתל־אביב, שפיו מדמם. לדברי אמו של הנער, גם לאחר שהתמונה צולמה המשיך בנה לספוג מכות ובעיטות מהשוטרים, בעודו אזוק ושכוב על הכביש. הנער אובחן עם זעזוע מוח וחשש לסדק בצלעות, וחבלות יבשות בכל חלקי גופו. בימים שלאחר מכן התקשה לנשום, תוצאה מחניקה שנעשתה באמצעות שרשרת שענד.
4 צפייה בגלריה
חנונה מגיע לחקירה, שלשום. "משפט שדה" | הכרזות עם שמות השוטרים. בתגובה, פתחה המשטרה בחקירה "בחשד להעלבת עובד ציבור"
(צילומים:יריב כץ, יואב דודקביץ', דנה קופל)
מכאן הדברים התגלגלו במהירות – בכל מקום, חוץ מבמח"ש. עבודי הגיש תלונה למח"ש נגד חנונה ושני שוטרי יס"מ אחרים, ובמקביל פרסום התמונה גרם לעוד שני מפגינים – אחד מהם טוען כי חנונה חנק אותו עד כמעט אובדן הכרה והשני טוען כי חנונה שבר את אפו – להתלונן נגד הקצין. ומה לגבי מח"ש? רק ביום רביעי, שבוע וחצי לאחר ההתרחשויות האלימות באיילון, זומנו חנונה ועוד ארבעה שוטרי יס"מ שנגדם הוגשו תלונות בגין אירועי אותה הפגנה, לחקירה במחלקה. במח"ש טוענים כי הזמן שחלף נדרש כדי לבסס את התיק, על מנת שזה לא יקרוס בבית המשפט (ר' מסגרת).
במקביל עבודי עצמו נחקר עד כה שלוש פעמים במשטרה, בחשד להעלבת שוטר ואחזקת סם – מה שגרם לאנשי המחאה לטעון שהמשטרה מציקה לו ומנסה להרתיע אותו ומפגינים אחרים מלהתלונן.
הצדדים הלוחמים התייצבו משני צידי שדה הקרב: אנשי המחאה הציבו ברחבי תל־אביב כרזות ועליהן תמונות של חמישה שוטרים, שלגביהם יש תיעוד, לכאורה, כי נהגו באלימות כלפי מפגינים. השוטר שסדק באגרופו את הצלע של צחובוי, דקל לזימי, מופיע באחת הכרזות האלה. בתגובה, הכריזה המשטרה כי היא פותחת בחקירה משלה סביב הקמפיין "בחשד להעלבת עובד ציבור, הוצאת לשון הרע והסתה לאלימות".
כחלק מהמאבק נגד האלימות המשטרתית ובמה שאנשי המחאה מגדירים כחוסר היעילות של מח"ש, מעודדים עורכי דין את המפגינים להגיש תלונות במח"ש כנגד שוטרים שנקטו באלימות. עד כה הוגשו לפחות 20 תלונות כאלה, שרובן מבוססות גם על תיעוד ויזואלי, עניין כמעט הכרחי בכדי להצדיק פתיחת חקירה בידי מח"ש. השאיפה שלהם היא להגיש בימים הקרובים לפחות 50 תלונות מבוססות, במטרה להרתיע את השוטרים מלנקוט באלימות.
לאחרונה אף החלו מפגינים להתחמש במצלמות גוף משלהם. "אני ממש רואה שזה מוריד את האלימות מצד השוטרים", אומר אחד מהם, ג'וש מינץ. "למשל בהפגנה הראשונה בנתב"ג הייתה שורה של מג"בניקים שהתחילו לדחוף את כולם, ואז אחד הקצינים ראה את המצלמה שלי. הוא נתן מרפק לשוטר שלידו ואז הם עצרו. אין לי ספק שזה בגלל המצלמה שלי".
ובעוד חנונה נקרא למח"ש, התייצב לצידו השר לביטחון לאומי בן גביר, בטענה ש"מח"ש מנסה להלך אימים על קצין מצטיין, רק משום שפעל לאכיפת החוק בנחישות". השר גם אירח את אנשי היס"מ – כולל שניים מהשוטרים שנחקרו – למפגש גיבוי מיוחד וקרא להם: "גיבורים שלנו, שמח"ש לא תרתיע אתכם. ההתנהלות של מח"ש תמוהה בעיניי". בזמן החקירה התייצבו מחוץ למשרדי מח"ש עשרות אנשי יס"מ תל־אביב, חסמו את הכביש, מחאו כפיים לנחקרים וקיבלו את פני מפקדם בקריאות: "חנונה המלך".
חנונה נחקר במשך שעות ארוכות וטען כי "שוטר ראה את עבודי מנסה לדחוף פח מתחת למכת"זית ועצר אותו. הוא צרח על החבר שלי וזה נראה היה כאילו הוא מנסה לנגוח בו, או לירוק עליו. החזקתי לנער את הפנים כדי שלא יירק עליי. היה לו ריח חריף של אלכוהול. לא נתתי לו שום מכה". הוא גם הוסיף שנעשה לו משפט שדה בתקשורת וברשתות "בגלל תמונה אחת". שוטר אחר שנחקר במח"ש התלונן באוזני השר: "קיבלנו יחס כאחרוני העבריינים. עשו תרגילי חקירה בזויים, צעקו עלינו, השפילו אותנו".
לא מזמן היה דווקא בן גביר בצד השני של המתרס. זה היה כשמפקד משטרת "לב הבירה" בירושלים, נצ"מ שמעון מרציאנו, תועד כשהוא דוחף בחוזקה ילד בן 12 ואף סוטר לו, ובהמשך דוחף בחוזקה אדם שתיעד את המעשים, במהלך הפגנת חרדים בירושלים. שלושה חודשים לאחר המקרה הגישה מח"ש כתב אישום נגד מרציאנו בגין תקיפה, אך הוא זוכה בידי בית משפט השלום בירושלים, שקבע כי "מעשיו בוצעו בתנאי שטח קשים, כשהוא נאלץ להתמודד עם מאות מפגינים שהשליכו אבנים וחפצים וקראו קריאות נאצה קשות".
מי שביקר את החלטת בית המשפט היה בן גביר, שכעורך דין ייצג את הילד החרדי. "מדובר בהחלטה שמכשירה תקיפת מפגינים. השופטת שהגיעה מהפרקליטות נותנת הבוקר לשוטרים רישיון להמשיך להרביץ", אמר אז.
"להיזהר ממח"ש? בדיחה"
טענות העבר של בן גביר, שהיום מעניק גיבוי מוחלט לשוטרים שמעורבים באירועי אלימות, ממחישות לא רק את הגמישות והתועלתנות הערכית שלו, אלא גם את העובדה שלאורך השנים, ההאשמות כלפי מח"ש הגיעו מצד מפגינים מכל קצוות המפה הפוליטית, ללא תועלת רבה. כך, למשל, במקרה של סנ"צ ניסו גואטה, שהואשם בידי מח"ש בתקיפת צלם עיתונות ומפגין בהפגנות בלפור, וזוכה לבסוף; ומן העבר השני המקרה של אהוביה סנדק, צעיר מהשומרון שנהרג בתום מרדף משטרתי. בעקבות הפרשה התנהלו הפגנות רבות, חלקן אלימות, בדרישה שמח"ש תעמיד לדין את השוטרים שהיו מעורבים באירוע, אך התיק נגדם נסגר.
גם במהלך המחאה הנוכחית נפתחו כבר לפחות שתי חקירות מח"ש כנגד שוטרים שנהגו באלימות: רפ"ק מאיר סוויסה, שנחקר לאחר שתועד זורק רימוני הלם לעבר מפגינים במהלך אחד מ"ימי השיבוש" בתל־אביב, ומאז ממשיך בעבודתו במשטרה ואף קיבל תעודת הצטיינות ממפקדיו; ופרש משטרה שתועד מצליף במפגינה יעל ראובני. בשני המקרים, שהתרחשו לפני יותר מארבעה חודשים, טרם הוגש כתב אישום.
חשוב להדגיש כי אלימות משטרתית כנגד מפגינים היא תופעת שוליים. רובם המוחלט של השוטרים אינו נוקט באלימות מיותרת ופועל במסגרת החוק. "לפעמים דברים יוצאים משליטה, אבל מי שחושב ששוטרים מקבלים הנחיה להרביץ למפגינים לא מכיר בכלל את משטרת ישראל", אומר קצין משטרה שעובד שנים רבות בשטח ונכח בעשרות הפגנות.
לדברי אותו קצין, "יש גם שחיקה. מי שלא היה כל מוצ"ש במשך 30 שבתות בהפגנות בשטח לא יבין מה אנחנו חווים. השוטרים שמאבטחים את ההפגנות מגיעים כמה שעות טובות לפני שמתחילה ההפגנה, מכינים וסורקים את המקום כדי לאפשר מקום בטוח למוחים ובסוף צריכים לשמור על הסדר הציבורי מול עשרות האלפים. זו עבודה קשה שמוציאה ממך הרבה אנרגיות, וזה בלי קשר לעבודה השוטפת של השוטרים במהלך השבוע.
"אנחנו סופגים קללות ונאצות, לפעמים גם אלימות של ממש, זרקו לעברנו בקבוקי פלסטיק וזכוכית, מפגינים משליכים חפצים על הכביש בשביל לעכב ולהכשיל את העבודה שלנו כשוטרים. אנחנו שומרים על איפוק אבל גם אנחנו בני אדם".
מה לגבי התפקוד של מח"ש? יש דיבור בין השוטרים בסגנון "תיזהר, מח"ש יעלו עליך"?
"יש דיבור כזה שהוא בעיקר כבדיחה. מי שבעיקר חושש ממח"ש זה השוטרים הזוטרים, שם מח"ש מורגשת יותר אבל בכל מה שקשור לקצונה הבכירה, מח"ש לא מרתיעה אף אחד. פעם קצינים היו מעבירים מכתבים אנונימיים למח"ש עם מידע על עבירות שעשו בכירים שבסוף היו מובילים לחקירות, היום זה כבר לא קורה. מח"ש לא חוקרת קצינים בכירים וגם אם כן זה נדיר ובחוסר ברירה. שם אין הרבה הרתעה".
יש תופעה של תיאום עדויות בין שוטרים?
"כשאנשים עובדים ביחד באופן צמוד הם הופכים להיות אחים למשימה, מתפתחת רעות מסוימת. אבל צריך להבין, אין כאן עבריינות של תיאום עדויות. הרבה פעמים שוטרים מנסים לנתח לאחור את הסיטואציה ומה קרה ומדברים עם החברים שלהם לצוות".
האם ברגע שמוגשת תלונה למח"ש, או שנפתחת חקירה, יש גיבוי מצד המפקדים לשוטר?
"זה מאוד תלוי במפקד. אני יכול להגיד לך שבמחוז תל־אביב יש גיבוי מלא לשוטרים. וידיאו של כמה שניות שרץ ברשתות לא מספר את הסיפור כולו. זה מגמתי ומסוכן, בסוף שוטרים לא יסכימו לעבוד ככה ולכן חשוב לנו לתת גיבוי".
אלפי תיקים נגנזים
השיחה עם קצין המשטרה מבהירה היטב את מעמדה הבעייתי של מח"ש, המשויכת לפרקליטות המדינה: מצד אחד, תפקידה לחקור ולהעמיד לדין שוטרים שסרחו, ומצד שני היא מקבלת חוקרים ואמצעים מהמשטרה עצמה – אותו גוף שעליו היא אמורה לפקח.
המצב הזה מקשה מאוד על מח"ש לתפקד כראוי ולהתייעל. בדוח של מבקר המדינה, שפורסם בחודש מאי השנה ובדק את התנהלות המחלקה בשנים 2019־2021, נמצא למשל כי ב־2021 התקבלו 4,401 תלונות למח"ש. מתוך סך התלונות, רק ב־12 אחוז מהתיקים נחקרו שוטרים, ובסך הכל הוגשו 68 כתבי אישום – 1.2 אחוז בלבד מכלל התיקים. "אלפי תיקים שנפתחו עקב טענות בדבר התנהגות פסולה של שוטרים, בדרגות חומרה שונות, נגנזו למעשה", נכתב בדוח.
לשם השוואה, ב־2017, נחקרו שוטרים ב־640 תיקי מח"ש ונתקבלו החלטות על העמדה לדין ב־39 אחוז מהתיקים. מתוכם למעלה ממחצית מהתיקים (136) נותבו לדין פלילי. מיצוי החקירה (קרי: פיצוח האירוע והגעה לחקר האמת) בתיקים שנחקרו, עמד על 71 אחוז.
עוד עולה מדוח המבקר ש"לחוקרי מח"ש גישה חלקית ומוגבלת לסרטונים ממצלמות גוף של השוטרים, ובשש מתוך שמונה שלוחות החקירות של מח"ש ברחבי הארץ לא קיימות עמדות להורדה ולצריבה של סרטונים אלו... כל עוד אין לחוקרי מח"ש הרשאות לגישה לכלל המערכות המשטרתיות הדרושות להם ולצפייה בהן, תהליך העבודה של חוקרי מח"ש עלול להיפגע באופן מהותי".
באופן אבסורדי, מתברר מהדוח גם כי מח"ש תלויה במשטרה להכשרת החוקרים שלה, אותם חוקרים שאמורים לחקור את אנשי המשטרה. "למשל מי שמארגן את קורס התשאול לחוקרים, שהוא קורס יוקרתי בעולמות החקירות, היא המשטרה", אומרת עו"ד עינת וסל, סגנית מנהלת אגף במשרד מבקר המדינה, שחיברה את הדוח על מח"ש.
"הבעיה היא שהמשטרה לא הקציבה מקום בקורס לחוקרי מח"ש, כאשר זה המקום היחיד שבו חוקרי מח"ש יכולים לקבל הכשרה כזו. המשטרה אמרה 'אני קודם מכשירה את החבר'ה שלי, לפני שאני מקציבה מקום לכם'. זו דוגמה לנחיתות בהכשרה. מההתרשמות שלי חוקרי מח"ש מסורים ומוכשרים, אבל נמצאים ביחסי תלות עם המשטרה".
גם וסל מסכימה שהדוח על מח"ש הוא אחד הנוקבים והחריפים יותר שגובשו בשנים האחרונות במשרדי המבקר. "דבר נוסף שמצאנו נוגע ליכולת של מח"ש לבסס תיקים מבחינה ראייתית, בגלל החולשה המבצעית שלה. תיקים שהיו יכולים להתגבש עם עוד השלמה חקירה או פעולות נוספות, נסגרים ללא טיפול", היא אומרת.
סנ"צ בדימוס דובי שרצר היה מבכירי מח"ש בשנים האחרונות, ובתפקידו האחרון שימש ראש אגף חקירות במח"ש. במהלך כהונתו, שהסתיימה בנובמבר 2020, מח"ש הייתה בשיאה מבחינת כמות החקירות שנפתחו וכתבי האישום נגד קצינים ושוטרים, בהם גם קצינים בכירים. "לעומת זאת, היום אין מח"ש", אומר שרצר. "לא רוצים שם חיכוך ועימות עם המשטרה. כבר כמה שנים שוררת אידיליה בין מח"ש למשטרת ישראל".
לדברי שרצר, ראש מח"ש בחמש השנים האחרונות, עו"ד קרן בר־מנחם, "לא מבינה את תפקידה כשומרת סף. מח"ש צריכה להיות גוף חזק שלא מפחד לשחות נגד הזרם. חוקרים של מח"ש ואנשי מודיעין צריכים להיות יותר בשטח ופחות במשרד, להגיע למוקדי ההפגנות ולבצע שם תיעוד סמוי בשטח, ואם צריך אז גם לעכב שוטרים שהפעילו אלימות נגד מפגינים לחקירה במקום, למען יראו ויראו. לחוקרים צריכה להיות עצמאות בלי לערב שיקולים של יחסים עם המשטרה. לא יכול להיות שככה הגוף שחוקר את המשטרה מתנהל. סירסו את מח"ש לגמרי".
"יש חוסר תפקוד של מח"ש", אומרת עו"ד שירה קידר, שייצגה את צחובוי בבית המשפט."להגיד לך שהם בודקים תלונות לעומק? שהם מסתכלים בסרטונים של מצלמות הגוף של השוטרים? זה לא דבר שקורה. מלכתחילה זה גוף קטן ומצומק, אח חורג של הפרקליטות, כבשה שחורה. ההתייחסות שלהם לשוטרים היא בכפפות של משי, ולכן השוטרים מרשים לעצמם.
"בגלל שמח"ש מיובשת ואין לנו המון ציפיות ממנה, אנחנו נאלץ לתבוע אישית שוטרים אלימים. לא רצינו להגיע לכך אבל אין ברירה. אגב, את הפרקטיקה של תביעות אישיות נגד שוטרים הוביל בשעתו בן גביר. ממנו למדנו".
"אני מקווה שלאור האלימות החייתית שהופעלה נגד המפגינים, ולאור העובדה שהתלונות שלנו מבוססות ומתועדות, לא ימסמסו את החקירה", אומר עו"ד רן תגר, שמייצג את עבודי ומתלונן נוסף נגד חנונה. גם לדבריו, מח"ש צריכה להיות אקטיבית יותר ביצירת הרתעה כלפי השוטרים. "ברגע שאנשי מח"ש יסתובבו בשטח, רף האלימות יירד. אף שוטר לא יסכן את הקריירה שלו רק כדי לרצות את בן גביר".
"מח"ש היא גוף כושל כבר כמה שנים", מצטרפת עורכת דין נוספת במערך ה"עוטף", חברת הכנסת לשעבר גבי לסקי (מרצ). גם ללסקי יש ביקורת על ראשת מח"ש. "דווקא בזמנים כאלה הייתי מצפה ממנה לתת גז ולנסות לתקן את המערכת שלה. היא צריכה להסתכל איך נשים אחרות במערכת – כמו הנשיאה אסתר חיות והיועמ"שית גלי בהרב מיארה – מרימות ראש בלי פחד ועושות את עבודתן".
ואחרי כל זה, יש לומר שני דברים לזכותה של מח"ש: מפגינים עימם שוחחנו, ואשר זומנו למתן עדות במשרדי היחידה, סיפרו כי נתקלו בחוקרים מקצועיים, סבלניים ואדיבים. ביומיים האחרונים זומנו כעשרה מפגינים לתת עדות במח"ש, מהם אחד שהוזמן ביוזמת המחלקה מבלי שהגיש תלונה.
בנוסף, מח"ש מעודדת אזרחים להגיש תלונות כנגד שוטרים באמצעות אתר מקוון. השבוע הגשנו תלונה כזו, כביכול בגין שוטר אלים שתקף מפגין. אנשי מח"ש חזרו אלינו בתוך פחות מ־48 שעות וזימנו אותנו למתן עדות.
"אישה טובה, לא חוקרת"
המסקנה החשובה ביותר של דוח מבקר המדינה נוגעת למעמדה הארגוני של מח"ש. כפי שקובע הדוח, "כפיפות מח"ש לפרקליטות המדינה ושיתוף הפעולה ההדוק בין הפרקליטות והמשטרה טומן בחובו ניגוד אינטרסים מבני".
אחד האנשים שמטיפים מזה שנים להוצאת מח"ש מתוך הפרקליטות הוא סגן ראש היחידה לשעבר וחבר הכנסת בהווה, משה סעדה (ליכוד). "מח"ש היום לא מרתיעה שוטרים, לצערי כתפיסת עולם", אומר סעדה. "לעומת זאת, כשאני הייתי במח"ש טענתי שאתה חייב לייצר הרתעה בכל הנוגע לשוטרים אלימים כלפי מפגינים.
"אפשר לעשות את זה לא רק באמצעות סוכנים סמויים אלא גם על ידי התקנת מצלמות במקומות המועדים לפורענות, כי הרי כולם יודעים איפה מתרחשות ההפגנות. בתקופתי במח"ש מימשתי את זה בהפגנות החרדים, שם הייתה אלימות קשה". לדברי סעדה, במקרים בהם לא היה תיעוד לאלימות השוטרים, הוא השתמש בפוליגרף בכדי לאמת את עדות המתלונן.
במשטרה לא אהבו את הפעילות היזומה של מח"ש. המפכ"ל דאז, רוני אלשיך, דרש מפרקליט המדינה דאז, שי ניצן, כי הפעלת סוכנים סמויים של מח"ש בהפגנות תופסק לאלתר, כפי שאכן נעשה. "ניצן לא רצה משבר מול אלשיך", מסביר סעדה. "הוא טען שזה לא לגיטימי שאנשי מח"ש יתחזו למפגינים. אבל בעיניי, כששוטר יודע שהוא מפוקח הוא יחשוש הרבה יותר, וככה ניתן לחסוך את האלימות בפועל. אם ראש מח"ש הוא עצמאי הוא לא צריך אישור של אף אחד, ועושה מה שנכון כדי לתפוס שוטרים עבריינים".
עוד קודם לפנייתו של אלשיך לשי ניצן, במהלך 2017, שלח ראש מח"ש דאז אורי כרמל מכתב חריף למשנה לפרקליט המדינה שלמה למברגר, שאחראי באופן ישיר על ראש מח"ש. במסמך, שמתפרסם לראשונה, כתב כרמל שהמשטרה מתייחסת למח"ש כ"ארגון עוין שראוי לפרקו". לדבריו, נוצרה "אווירה לעומתית במשטרה המעודדת תלונות נגד אנשי מח"ש. בעידן אלשיך נעשה ניסיון חסר תקדים להרחיב את סמכות התחקיר הפנימי על חשבון אינטרסים חקירתיים של מח"ש תוך שנמוך מעמדה של המחלקה".
כרמל הוחלף זמן קצר לאחר מכן בידי ראשת מח"ש הנוכחית, בר־מנחם. "קרן אישה טובה, אבל היא לא גדלה במערכת והיא לא אשת חקירות", אומר על כך בכיר לשעבר במח"ש. "היא לא מכירה את האירוע, היא פקידה. בנוסף היא מפחדת להתעמת מול המשטרה, כי הבוס שלה זה פרקליט המדינה, שצריך את משטרת ישראל על כל צעד ושעל".
סעדה פעל על מנת להעביר בחקיקה את שינוי מעמדה של מח"ש, אך נבלם בידי ועדת האתיקה של הכנסת שקבעה כי הוא מצוי בניגוד עניינים. אבל לדבריו, החוק יעבור בסופו של דבר, אם ביוזמת ח"כ אחר ואם בעקבות החלטתה של הוועדה שמינה מנכ"ל משרד המשפטים לבחינת מעמדה של מח"ש.
מעניין לגלות שביחס שלהם למח"ש ולמשטרה, תומך הרפורמה המשפטית סעדה ואנשי המחאה נגדה מוצאים את עצמם באותה עמדה. "ליבי יוצא למפגינים האלה, אני מבין אותם", הוא אומר. "אני מעריך אותם על זה שהם יוצאים מאזור הנוחות שלהם ובאים למחות, והם לא אמורים לחטוף מכות. מצד שני אני גם מבין את השוטרים. התפקיד של מח"ש זה לעשות סדר במגרש הזה".
האג'נדה שלך, להפיכת מח"ש לעצמאית, עומדת בניגוד לאג'נדה הכללית של הממשלה הנוכחית, שמנסה לנכס לעצמה כמה שיותר שליטה בגופי השלטון.
"יש לי את הקול שלי. הכי גרוע זה שראש מח"ש יהיה פקיד חסר שיניים. אני אומר את הדברים האלה במשך שנים, אבל עד עכשיו אנשי השמאל לא היו מוכנים להקשיב, כי מי שחטף את המכות זה ערבים ואתיופים. עכשיו, כשגם בשמאל התחילו לחטוף מכות, הם מבינים את העמדה שלי. מסתבר, שאין הנחות: כולם מקבלים מכות משוטרים".
