צפון־קוריאה כבר כאן, כתב איש רציני, טייס לשעבר. הונגריה ופולין כבר לא מספיקות לו. דיקטטורה, אומרים בלי הפסקה כמעט כל מובילי המחאה. זה עצוב, משום שלמחאה יש טענות מצוינות. טענות מופרכות רק מזיקות לה. מחאה נחמדה לא תשפיע, עונים לי תומכי המחאה. עדיין, אני עונה, יש הרבה מקום בין סרבנות לבין נחמדוּת. והצהרות על מרי מסים, על אי־ציות, וכמובן על ירידה, בנוסף לסרבנות - רק מחזקות את תומכי הדורסנות, שמבקשים לפגוע בשלטון החוק. פה ושם יש הצהרות, כמו זו של אחד ממנהיגי המחאה, משה רדמן־אבוטבול, על הפגיעה בכלכלה. ועצם העובדה שהוא נאלץ להסביר למה התכוון רק פגעה במחאה. לגופו של עניין, אין ספק שהממשלה, רק הממשלה, נושאת באחריות להשמדת הערך בכלכלה, בביטחון, בחוסן הלאומי. דא עקא, שבקרב הרדיקלים במחאה יש מי שיוצרים את הרושם שלא רק הממשלה יודעת לפגוע. גם הם יודעים. אם זו לא איוולת אז לא ברור מהי איוולת.
אנשי השררה, מוסיפים חלק מתומכי המחאה, "מבינים רק כוח". מעניין. בדרך כלל זו טענה שמושמעת על ידי גזענים מהימין בנוגע לערבים. והנה היא עושה סיבוב פרסה, והיא מושמעת על ידי תומכי המחאה. מדובר בהבל. הערבים לא מבינים רק כוח. גם לא חברי הכנסת מהקואליציה. כנראה להפך. דווקא התגברות זרם ההצהרות על "הפסקת התנדבות", בשלושת הימים שלפני ההצבעה, דחפו את כל חברי הקואליציה לזרועות יריב לוין. כניעה לקצינים סרבנים, הם אמרו שוב ושוב, היא פגיעה בדמוקרטיה.
המחאה מוצדקת. הרי מדובר בהפקרת הביטחון, בהפקרת הכלכלה, בהפקרת החוסן החברתי - לרעת תקציבי עתק למגזרים שמתחייבים מראש לא לתרום שום דבר למדינה. השתמטות כדרך חיים. עוד תקציב לאלף רבנים, משום שמדובר בממשלת שחיתות וביזה. עוד מאחזים, כדי לחסל את הסיכוי למדינה יהודית. על חשבון מי? בעיקר על חשבון אלה שנושאים בנטל, שמשלמים מסים, שבנו כאן תעשייה אדירה ואת אומת ההייטק. ועכשיו שוב רומסים אותם. והם, בעיקר הם, גם אם לא רק הם, צריכים לממן את הביזה. הם ישלמו, האחרים יחגגו. ועוד חקיקה, כמו אונס לאומני, עם ניחוח גזעני. זו הציונות? זו מדינה יהודית ודמוקרטית? אז נמאס. פשוט נמאס.
ועדיין, השאלה היא לא אם המחאה מוצדקת. השאלה היא מהי הדרך הנכונה לעצור את השחיתות והביזה. סרבנות, מרי מסים, אי־ציות - הם בומרנג. הם מרחיקים מהמחאה אנשי מרכז וימין. גם כל הופעה של אהוד אולמרט, על תקן של תומך במחאה, הופכת את המחאה למגוחכת. אם הוא רוצה לסייע למחאה ולמדינה - יתכבד ויישב בביתו.
ועוד משהו. נשיא המדינה, יצחק הרצוג, עשה מאמץ אדיר כדי להגיע להסכמה לאומית. הבעיה היא שבקרב חברי ברית הקנאים, המילה "פשרה" הפכה למילת גנאי. מה הם בדיוק רוצים? לרמוס את הצד השני? זו הגישה של איתמר בן גביר, שגם ברגע האחרון התנגד לכל פשרה. אבל גם המחאה? הפגנה מול ביתו הפרטי של הרצוג? על מה ולמה? מי שחוטף משני הצדדים - כך אומרים - עשה כנראה משהו טוב. לא תמיד זה נכון. אבל מי שחוטף מחברי ברית הקנאים משני הצדדים - כנראה באמת עשה משהו טוב.
פירסט ווי טייק ברלין
ב־19 באוקטובר 2021 הכריז שר הביטחון דאז, בני גנץ, על שישה ארגונים פלסטיניים כארגוני טרור שקשורים לחזית העממית לשחרור פלסטין. מדינות אירופה, שמממנות את הארגונים הללו, טענו שישראל לא סיפקה מספיק הוכחות, וביולי 2022 הן אף הודיעו על חידוש המימון. מאמר מערכת ב"הארץ" קבע שמדובר ב"ארגונים אזרחיים שכל חברה דמוקרטית הייתה מתגאה בהם".
ובכן, יש תפנית בעלילה. מאחורי הקלעים פעלו משרד החוץ ו־NGO Monitor כדי לספק את ההוכחות. המאמץ הצליח. השבוע פירסם "דר שפיגל" הגרמני כותרת כהאי לישנא: "האם התקפות שבוצעו בישראל מומנו על ידי משלמי המסים בגרמניה?" ובכותרת המשנה מבשר העיתון, שמשרד הפנים הגרמני קובע שישראל סיפקה הוכחות חותכות. מתברר גם שגורמי ביטחון מישראל חשפו בפני עמיתיהם בגרמניה חומרים חסויים. אולגה דויטש מ־NGO Monitor הציגה לחברי בונדסטג דוח מקיף של 80 עמודים. ההוכחות שם. למאמץ המשותף התגייס גם חבר פרלמנט לשעבר, פולקר בק, ממפלגת הירוקים, העומד בראש DIG ("החברה הישראלית־גרמנית").
מכאן ואילך הוויכוח הוא פוליטי. שרת החוץ, אנאלנה ברבוק ממפלגת הירוקים, מתקשה להשתכנע. אבל העובדה שמשרד הפנים וגורמי הביטחון השתכנעו שמדובר בארגונים שקשורים לטרור היא הישג. עכשיו רק נותר לתרגם את ההישג הזה להפסקת המימון. ונותר גם לתהות אם "הארץ" ימשיך להתגאות בגופים הללו.
החסד שבדחיית השלום
יו"ר הרשות הפלסטינית גינה השבוע את "הטבח המתועב והרצח הטרוריסטי" שהתבצע במחנה פליטים. הוא לא דיבר על ג'נין, אלא על מה שמתרחש בימים האחרונים במחנה הפליטים הגדול ביותר בלבנון, עין אל־חילווה, ליד צידון. התנאים שם, מאז ומתמיד, היו קשים מנשוא. הפליטים בלבנון סובלים כבר 75 שנים מאפרטהייד לכל דבר ועניין. והעולם שותק. קשה מאוד במחנה הפליטים בג'נין. קשה הרבה יותר בכל מחנה פליטים בלבנון. אונר"א פתחה את בתי הספר במחנה, אבל לא לתלמידים, אלא למשפחות שמחפשות מחסה מחילופי האש.
יום אחד, אולי, תקום מדינה פלסטינית. כל זמן שאיראן והג'יהאד ברקע - מה שקרה ברצועת עזה ומה שקורה בעין אל־חילווה ומה שקורה באפגניסטן - יקרה גם בישות החדשה. אבל ההנהגה הפלסטינית, כידוע, דחתה כל הצעת שלום בעשורים האחרונים. ייתכן שהיא רק עשתה חסד עם בני חסותה. רע להם תחת שלטון ישראל. אבל מדינה פלסטינית תהיה חלום בלהות. לא שקט, לא ביטחון, לא שגשוג ולא שחרור הם יחוו שם. מלחמת כנופיות, ג'יהאד, פתח, חמאס, תהיה לחם חוקם.
כל זה לא אומר שיש צורך בהקמת מדינה אחת גדולה מהים עד הירדן. משום שאם חלילה זה יקרה - מרחץ הדמים יהיה הרבה יותר רחב. זה בדיוק המקום שאליו מובילים אותנו סמוטריץ' ובן גביר. זו לא הפיכה משטרית. זו הפיכה לאומנית. והיא הרבה יותר מסוכנת.
תירוצים לטרור
בעקבות פיגועי השבוע, שאל עופר חדד בערוץ 12 את אלוף (מיל') ניצן אלון, לשעבר מפקד פיקוד המרכז, על המשך ההסלמה. "אין אינסנטיב כלכלי ואופק מדיני", ענה אלון. סליחה?! הטרור נאבק למען שיפור כלכלי? למען אופק מדיני? וכי כאשר היה אופק מדיני, וישראל הציעה לפלסטינים מדינה, כמו בימי אוסלו, או אהוד ברק או הצעת קלינטון, הטרור נפסק? לא. הוא רק התגבר. ולמרות זאת, אלוף פיקוד לשעבר מעניק תירוצים לטרור, שאף פעם לא נאבק למען מדינה פלסטינית, אלא נגד עצם קיומה של ישראל. עצוב ומביך.
bdyemini@gmail.com
