מצטערת, אין דרך מנומסת לומר את הדברים הבאים: הקואליציה הנוכחית, סליחה על השימוש בביטוי עממי – התחרפנה על כל הראש. עד כדי כך שנדמה שחבריה פתחו בריצת אמוק מטורפת אל הצוק, נוסח הלמינגים השוודים, במטרה לזנק ממנו לתוך הים הסוער. (יודעי דבר אל תקפצו, גם אני מכירה את ההשגות המחקריות על התופעה). וכל זה לא היה צריך להדאיג אותנו - רוצים לקפוץ, שיקפצו - אלמלא העובדה שהם מאגפים וגורפים את כולנו להתאבדות ההמונית.
זה כבר מזמן לא ההפיכה המשפטית שהקואליציה הזו מובילה, זו ההתנפלות חסרת הרסן על משאבי המדינה, חמדנות שאי־אפשר להגזים בחומרתה, במטרה לנכס לעצמם, לעצמם ולקהל בוחריהם בלבד - והדגש הוא על בלבד - כסף, הטבות ושליטה. למשל התוכנית האחרונה, בשלה מכנס רוטמן את הוועדה, שהוא עומד בראשה גם בימי הפגרה, במטרה למנות עכשיו אלף ומשהו רבני ערים ויישובים. זה לא כי, חלילה, אין שירותי דת באותם מקומות.
זה כי הם יכולים, כי הם רוצים, כי זה אומר עוד מאות מיליונים לקופת החברים שלהם. אטומים לגמרי לקולות העולים מהשטח, מסיכון ביטחונה של מדינת ישראל, למשל, או קריסת מערכת הבריאות, הקואליציה הזו מקדמת השתלטות על שטחים והרחבת התנחלויות; מגלה לפתע עניין בטבע ונוף בשטחי הרשות הפלסטינית במטרה להגדירם כשמורות טבע - כאילו ענו כבר על הצרכים בתוך הקו הירוק; מקדמים את ההתיישבות בחומש, בניגוד לדעת המערכת הצבאית, שגם ככה מתמודדת עם עומס בלתי נסבל של משימות וירידה משמעותית בהיקף ובאיכות כוח האדם, ואגב כך דורשים שזכויות לומדי התורה יושוו לתנאי החיילים המשתחררים. כאילו אין גבול. והרשימה, כידוע לכל מי שעוד נותר בו כוח לעקוב אחר הפרסומים בעניין - היא חלקית בלבד. בקיצור, מוצאים, כל בוקר מחדש, מה עוד אפשר לעשות מהמקפצה.
ועוד קודם למסקנה העולה מכל זה, כמה משפטים על סרטון שרץ בימים האחרונים ברשת. שמונה דקות משיחה שקיים אהוד ברק עם אנשי 555, קבוצה של אנשי חיל האוויר, שהתקיימה לפני שלוש שנים בדיוק, ביולי 2020. ומה שמעניין הם דווקא הדברים בסוף, באחריותם של מפרסמי הסרטון. "אותם האנשים", נכתב שם, "אותה המחאה, אותן הסיסמאות, אותה האסטרטגיה, אותו הכסף". והמסקנה, באותיות אדומות על רקע שחור, "זו לא הרפורמה טמבל זה רל"ב".
אז יכול מאוד להיות שאכן הגיעה השעה לצאת מהארון. להתחבר לדברים האלו שנכתבו באותיות אדומות על רקע שחור. זו אכן כבר לא ההפיכה המשפטית, זה גם לא רק רל"ב, זו הקואליציה הנוראית שאותה צריך להעיף. לפרק. זו הממשלה שכל שריה, כולם יחד וכל אחד מהם לחוד, הם חכמים להרע. להפנים ולהודות שהפסקת החקיקה לא תפתור את הבעיה. המהפכה היא רק סימפטום, אבל הגוף הזה, שנקרא ממשלת ישראל, נמצא בבעיה קשה, שלא לומר חולה, כי זה ביטוי מעליב. לפרק את החיבור האטום הזה, הנצלן, חסר העכבות, שכבר נמאס למנות בשם חבריו. לצעוק את זה מעל לבמות, להציג את זה בשלטי הרחוב, לפרסם ברשתות, ולומר בפה מלא, נכון, זה בדיוק מה שהמחאה הזו צריכה לעשות, להפיל את הממשלה הנוכחית. אגב, מה שממילא מאשימים את המחאה בו. לומר שזו המטרה, ואז לחפש איך לממש אותה.
