רגעים איקוניים מתחלקים לאלה שהפכו לנצחיים מיד או כאלה שקיבלו את הגושפנקה בדיעבד. די ברור לאיזה סוג שייכת התמונה של השר איתמר בן גביר במדי היחידה הטקטית של מג"ב. כשצופים גם בסרטון הביזארי שהופץ על ידי דוברות מג"ב, משל הייתה יחידת תעמולה (ולא מהסוג המוכשר) של השר, אין אלא לקבוע שזאת לא סתם אנקדוטה בשוליים של תקופה מסוכנת ואידיוטית בו־זמנית, אלא סמל מובהק שלה.
ומכיוון שהמחזה באמת יוצא דופן בכל קנה מידה, כולל בקריטריונים הבלתי אפשריים של הימים הללו, גם הסיקור נע בתזזיתיות על הספקטרום של תדהמה, מבוכה ומאמצים כבירים לא לפרוץ בצחוק מיואש של הורים שלא ישנו שנתיים. משה נוסבאום אפילו התבלבל באחת התוכניות של חדשות "קשת" - במקרה הנ"ל באמת לא חשוב איזה - ואמר שבן גביר נראה כמו יניב ביטון ב"ארץ נהדרת". הכתב היה כנראה כל כך בשוק, שהוא הפקיע משחר חסון את החיקוי, שלא פעם נופל במלכודת החמידות שמאפיינת דמויות כמו בן גביר.
למעשה, גם התחפושת שהונפקה לבן גביר טומנת בחובה את אותו דיסוננס: מחד, צריך להיות נטול חוש הומור כדי להיתקל בבגדי הבן גביר החדשים ולא להתפקע. מדים אמורים לשדר תכונות כמו סמכותיות ופיקודיות, אבל בן גביר נראה בהם כמו דיקטטור מעלי אקספרס. על פניו, די בכך כדי להפקיע מהתמונה את המשמעות המפחידה שלה: אם זה הפרזנטור של הפאשיזם, אולי ניתן להיות יותר רגועים.
אלא שזאת גם האשליה הנוחה שהביאה אישיות רדיקלית כמו בן גביר עד הלום, בין השאר כי גם הטלוויזיה אהבה מאוד את הפער בין האג'נדה הקיצונית וההופעה המרושלת. עכשיו בן גביר כבר מספיק חזק ותקשורת ההמונים מספיק השתנתה כדי שהוא יוכל להמשיך בשלו: אנחנו כבר לא בבחירות לנשיאות ארה"ב ב־1988, למשל, אז המועמד הדמוקרטי מייקל דוקאקיס הפסיד איזשהו סיכוי לנצח בגלל תיעוד מגוחך על טנק. גם אם בן גביר ימצא דרך להתעלות על הפארסה אתמול - ויותר קל להוריד את הירח עם מזלג - ספק אם זה יחולל תמורות בדעת הקהל כמו בעבר.
לכן מכל הדילוגים אמש בערוצים המרכזיים בין בעתה כנה לדאחקות, נותרה בעיקר תחושה עמוקה של חידלון. הרי בזמן שחבטו בו והסתלבטו עליו, בן גביר קיבל מבועז גולן והפאנל שלו בערוץ 14 ראיון כל כך חנפני, שאפילו המפכ"ל בטח רשם הערות. "כבר כמה חודשים טובים אתה עובר ממש טרור", אמר לו המגיש והוכיח שזה לא משנה מה בן גביר לובש, הליקוק הנכון תמיד ימצא את דרכו פנימה.
בקטנה
ב"חדשות סוף השבוע" של "קשת" שודרה כתבה של עמרי מניב ומלך זילברשלג על הפרויקט לייבוא "פרות אדומות", וממנה השתמע כי הממשלה תכף מוציאה מכרזים להקמת בית מקדש. בפועל, פרויקט הפרות החל תחת הממשלה הקודמת, כפי שנאמר אמש באייטם משעשע של "מהצד השני" ב"כאן" (גיא זהר: "יכול להיות שהמשיח אדיש לחילופי שלטון"). "מהצד השני" נוהגת להתמקד בפערים עובדתיים, לכן חשוב להוסיף שמכלול הכתבה (הפרומו, ההצגה של דנה ויס, המסגור ובעיקר הניפוח של כמה פרטים לכדי מאמץ מאורגן) היה שיעור באריזת חלקי מידע והצגתם כמבוא לדיסטופיה. ובכן, אין צורך: המציאות עצמה מטרידה מספיק.
