אירופה משתנה: מדינות שבעבר נחשבו למעוז של חופש, מתמודדות היום עם פוליטיקאים וציבורים שהופכים קיצוניים יותר ויותר. בגרמניה, למשל, ממש לאחרונה הצהיר מנהיג מפלגת השמרנים פרידריך מרץ שישקול לשתף פעולה עם "אלטרנטיבה לגרמניה", ובכך הסיר חרם על מפלגות ימין קיצוני לראשונה מאז תום עידן הנאצים. בפולין ובהונגריה עלו משטרים סמכותניים, המובילים "רפורמות" הפוגעות בזכויות אדם. ברוסיה המצב מורכב הרבה יותר, במיוחד מאז הפלישה לאוקראינה, וגם באיטליה קמה לאחרונה ממשלה בראשות הימין הקיצוני.
לצד נשים, בני רומה (צוענים), מהגרים ומיעוטים אחרים, מי שנפגעים מתהליכים אלה הם בני ובנות הקהילה הגאה. במקומות מסוימים הם סובלים מאלימות פיזית. במקומות אחרים מדובר באפליה במשרדי ממשלה, למשל היעדר הכרה בהורות על ילדים – וכמעט כולם מרגישים את הפחד מהלא נודע שצופן עידן הקיצוניות.
ד"ר פלוריש רולנד באלטה הוא וטרינר שחי בבודפשט, הונגריה. הוא אוהב מאוד את המקצוע שלו, אך אינו יכול לעסוק בו משום שהוא טרנסג'נדר. "אנשים טרנסים הם עכשיו המטרה העיקרית של הממשלה", הוא אומר. "ב־2020 ביטלו את ההכרה בשינויי מגדר ומאז נדרשנו לשנות מסמכים, כולל שמות. לפי החוק ההונגרי, אדם לא יכול להחזיק בשם שלא תואם את המין שלו, מה שאומר שבתעודות הרשמיות שלי צריך להופיע שם נשי ומין של אישה. כווטרינר אתה למשל צריך לחתום בשמך. כואב לי שאני לא יכול לעבוד, כי אדרש לעשות זאת תחת שם נשי. נאלצתי להחליף עבודות, כמו תכנות והוראה".
ובהוראה זה אפשרי?
"כמורה התמודדתי עם חוק הפרופגנדה, שלא מאפשר לדבר על מגדר או על מיניות עם קטינים. האמת שלא היו בטוחים אם מותר לי בכלל ללמד אותם. חוק הפרופגנדה עוסק בעיקר בצנזורה. למשל שתי חנויות ספרים נדרשו לשלם קנסות של מיליונים כי פירסמו ספרים להט"ביים בלי ל'עטוף אותם'" (בצורה שמסתירה את הספר – ע"צ). "אלה אפילו לא ספרים בנושא להט"בי, פשוט יש בהם דמויות גאות. כשהייתי מורה היה לי קולגה שלא היה בטוח אם מותר לו להגן על תלמיד להט"ב מהצקות. אמרתי לו שזו חובתו, אבל הוא פחד ממה שיקרה אם יגן עליו. החוק נוגע גם בתקשורת: לא ניתן למשל לדווח על מצעד הגאווה בבודפשט".
אין הגנה
הונגריה, כאמור, לא לבד. פולין עוברת תהליכים דומים, כפי שפורסם לא פעם בישראל בחודשים האחרונים על רקע המהפכה המשפטית כאן. מז'יק סנדיס (33) הוא פעיל במפלגה הליברלית EPP בפולין. לדבריו, מצב הקהילה הגאה בארצו מידרדר כבר שמונה שנים. "זה קורה בגלל המדיניות של מפלגת חוק וצדק שנמצאת בשלטון", הוא אומר, "כשדווקא החברה הפולנית נהיית יותר סובלנית. זו מפלגה מאוד קיצונית והומופובית. החקיקה לא נותנת לנו שום הגנה. אני לא יכול להתחתן עם בן הזוג שלי, אפילו בחו"ל, כי הממשלה לא תכיר בנו. אנחנו צוחקים שהשלטון מחשיב אותנו כיהודים. פעם בפולין האדם הכי גרוע היה היהודי. היום זה הלהט"ב. זו ממשלה מושחתת שהרסה את מערכת החוק שלנו, את בית המשפט החוקתי, שזה בערך מה שקורה עכשיו בישראל. הם חיפשו אויב ומצאו את הלהט"ב. טוענים שהם מסוכנים כי הם רוצים להרוס את המשפחה המסורתית. הכנסייה הקתולית אומרת אותו דבר".
כחלק מההקצנה הודיעו בשנת 2020 רשויות שונות בדרום־מזרח פולין, בשטח של כשליש מהמדינה כי הן "אזור חופשי מלהט"ב". כלומר, עיריות שלא רוצות בשטחן חברים בקהילה הגאה. "אם אתה חי בוורשה למשל, ואתה מחוץ לארון, זה בסדר", סנדיס מסביר. "בפרברים, במזרח או בדרום פולין, אתה תחיה עמוק בארון, כי החברה שם שמרנית ודתית. אם הייתי עדיין חי במקום שבו גדלתי, במרכז המדינה, הייתי צריך לחיות בהיחבא. באזורים כאלה אסור שיידעו שאתה גיי. יכולים לפטר אותך מהעבודה. במקביל, שיח השנאה, במיוחד ברשתות, נמצא תמיד בעלייה".
איזו אפליה מעשית יש מצד המדינה?
"בן הזוג שלי חלה מאוד, היה חודשיים בבית החולים. למזלנו מצבו השתפר אבל אם הוא היה נפטר לא היו לי שום זכויות. גם במקרה של קומה לא הייתי יכול לקבל החלטות בעניינו. לפני כמה שנים שר המשפטים ביקש מהנשיא לבטל מעצר של גבר ואישה שתקפו אדם שנשא תיק עם דגל הגאווה. הוא אמר שהאקט שלהם היה הרואי. אותו גבר היה חבר במפלגה הניאו־נאצית הפולנית".
פרופ' תומאש קונצביץ' מכיר היטב את מצב הקהילה הגאה בפולין. כתובע בבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, הוא ייצג שתי נשים פולניות שהמדינה סירבה לתת לבנן אזרחות, למרות זכאותו הברורה. "זה מקרה שמדגים את הבעיה של הלהט"ב בפולין", הוא מסביר. "הם אפילו לא אזרחים סוג ב', הם פשוט לא רצויים".
מה קרה בפולין בשנים האחרונות?
"השתלטות עוינת על המוסדות העצמאיים. 'אם אתה לא איתנו - אתה נגדנו'. פופוליסטים חייבים אויב. הלהט"ב הם חלק מנרטיב האויב. בכלל, המוסדות צריכים לשרת את האג'נדה הפוליטית של השלטון. בפולין אין היום תקשורת חופשית, אין תביעה חופשית. זו מדינת מאפיה. לכן המאבק שלכם בישראל על בית המשפט העליון כל כך חשוב. בלעדיו, הכל יתפרק".
אין מודעות
אריאל הלר עובד בארגון להט"בי באיטליה. ההתמודדות שלו היא כפולה משום שהוא גם להט"ב וגם יהודי, שחי תחת הממשלה החדשה בראשות ג'ורג'ה מלוני שנחשבת קיצונית. "הרגע חזרתי מהפגנה נגד חוק הפונדקאות", הלר מספר. "החוק יאפשר למדינה לכלוא למשך שלושה חודשים עד שנתיים זוגות שבחרו בהליך פונדקאות, גם הטרוסקסואלים, וכאלה שכבר מגדלים ילדים. זו מתקפה על הקהילה שלנו. אני מפחד כי הם מפזרים דלק על האש. לפני כמה שבועות, כשיצאתי ממסיבה, צעקו לעברנו 'הומואים, הומואים', ופחדתי שגם יתקפו אותנו. אבל למרות זאת, חשוב לציין שאנחנו קהילה חזקה".
האנטישמיות משתלבת בשנאת להט"ב?
"במצעד הגאווה במילאנו בשנה שעברה הצטרפנו עם דגל בצבעי הקשת שעליו מגן דוד. ברשתות כתבו ש'כל זה באשמת הציונים, הם הורסים את כל אומות העולם'. יש כאלה ששונאים אותנו לא כי אנחנו להט"בים ולא כי אנחנו יהודים, אלא כי אנחנו להט"בים יהודים".
אריאל מתנדב ב"קשת", ארגון להט"בי יהודי שפועל ברחבי אירופה. מנכ"ל הארגון באיטליה, ד"ר מאיר ברואנר, שוחח איתנו ביחד עם ג', תושבת רומא שמגדלת ילדה עם בת זוגה. "אם תהיה תאונה וחלילה יקרה לי משהו, הילדה צריכה להיות עם בת זוגי", ג' מספרת. לפי החוק האיטלקי, בת הזוג הייתה חייבת לאמץ את בתם המשותפת. אם חוק האימוץ האיטלקי יבוטל – ויקרה משהו לג' - הבת תיחשב יתומה, גם אם יש לה עוד אמא: "אני מפחדת שבמקרה כזה יפרידו ביניהן והיא תישלח לבית יתומים".
ד"ר בראונר מוסיף: "אנחנו בשקט שלפני הסערה. כשאני הייתי צעיר לא יכולנו להגיד שאנחנו זוג כי פחדנו ממה שיגידו השכנים. הצעירים לא מכירים את זה, הם לא יודעים מה אנחנו חווינו. אני מודאג מזה שהם לא נלחמים. אין ספרי היסטוריה על הומואים ולא מלמדים אותם מה היה".
אנסטסיה ביאפנג היא פעילה להט"בית מוכרת בגרמניה בשל היותה הקצינה הטרנסג'נדרית הראשונה בצבא של ארצה. גם היא מעידה על דאגה גדולה: "לא מזמן היה סקר בחירות. מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה קיבלה 22%. אלטרנטיבה לגרמניה הם לא סתם ימין - הם ימין מאוד קיצוני. לפתע יש אמירות מצד פוליטיקאים שחשבתי שאנחנו אחריהן כבר. מעולם לא חוויתי שנאה, צעקות, ופתאום זה קורה. יש אצלנו עלייה של 15% בשנאה כלפי להט"ב. בשנה שעברה אישה טרנסית נרצחה במצעד הגאווה. במרחבים בברלין שחשבנו שהם בטוחים יש יותר ויותר שיח שנאה".
ביאפנג חוששת גם מצעדים מעשיים נגד הקהילה בהובלת הימין הקיצוני: "כל זכות שלא רשומה בחוקה ניתן לקחת בקלות", הוא מסבירה. "ולגרמנים יש היסטוריה. זה קורה בכל אירופה, מה שקרה באיטליה מזעזע. בכל מקרה, אסור לנו להתעלם, אסור להגיד 'זכויות טרנסים זה מורכב, צריך לתת לזה זמן שיתרגלו' – לא, לא צריך לתת זמן לזה שאנשים יקבלו זכויות אדם בסיסיות".
אין עתיד
מכל המדינות שצוינו כאן, רוסיה היא כנראה המקום הגרוע ביותר עבור להט"בים. גלב, צעיר בן 23 ממוסקבה, אומר שחברי הקהילה הגאה חשופים לגמרי. "אם קורה לך משהו ותתלונן במשטרה – תהיה בצרות גדולות עוד יותר", הוא אומר. "אם יתקפו אותך ברחוב ותתלונן – לא סביר שתלך למשטרה. משרתים שם גם הומופובים ועלולים לתקוף אותך חזק יותר".
מה השתנה מאז הפלישה לאוקראינה?
"זה נהיה גרוע יותר ויותר, כי מאשרים עוד ועוד חוקים נגד להט"ב. למשל החוק נגד פרופגנדה. אסור לתקשורת לסקר באופן חיובי את הקהילה. זה כך גם בספרים ובקולנוע. אישה נקנסה ב־200,000 רובל בגלל קעקוע של דגל הגאווה. אסור להעלות תמונות עם בני זוג ברשתות החברתיות, אסור להביע דעה בהקשרי להט"ב. זו צנזורה. החוק המקורי מ־2014 היה נגד פרופגנדה להט"בית בקרב ילדים. אם היית עם דגל גאווה בפומבי, וקטין היה רואה אותך – זה היה נחשב פרופגנדה להט"בית לקטינים. עכשיו אישרו חוק שנוגע לכולם. גם אישרו לאחרונה חוק שאוסר על טיפולים להתאמה מגדרית לטרנסג'נדרים: לא ניתוחים, לא הורמונים".
איך מתמודדים?
"החוקים ברוסיה עובדים בדרכים מסתוריות. הם יכולים לאשר חוק אבל להשתמש בו כרצונם נגד אנשים ספציפיים שמפריעים לשלטון. בעמוד האינסטגרם שלי אפשר לראות פוסטים שלי לובש שמלות. יש סיכוי שאהיה בצרות בגלל זה, אבל כנראה שאני לא מעניין אף אחד. כן הייתי פעם עם עקבים ואיפור באוטובוס אחרי מסיבה ובחור ניסה להרביץ לי. גם צעקו לי כמה פעמים 'הומו' ברחוב".
אתה חושב לברוח?
"מאז המלחמה אני חושב על זה כל יום. למרבה הצער, אני לא אדם שייצא אל הלא נודע. להתפרנס במדינות אחרות זה מאוד קשה, לא רק ללהט"ב. אבל רוב חבריי כבר עזבו את רוסיה. חודש אחרי חודש החיים של הקהילה הגאה כאן נהיים קשים יותר, ואני מפחד שיהיה אף יותר גרוע. עכשיו רוצים שבכל בית חולים ממשלתי יהיה אגף מיוחד לסקסולוגים שיעבירו לנו 'טיפולי המרה'. רשמו שיוכלו לעשות לאנשים דברים גם נגד רצונם". •
