"אני מאמין שניתן להציל כמעט כל עסק וכל חברה", אומר אבי קמינסקי (54), מייסד חברת KCR שמתמחה בהצלת והבראת חברות במשבר. השם של קמינסקי אולי לא מוכר לציבור, אבל בעולם הבראת חברות הוא מוכר היטב וצבר מוניטין רב. KCR מטפלת בחברות פרטיות, ציבוריות ורב־לאומיות ממחזור שנתי של 70 מיליון שקל ועד מיליארדי שקלים. המטרה היא לסייע לחברות שנמצאות במצוקה כלכלית להבריא לצד ליווי של חברות שמעוניינות לשפר ביצועים. זאת, תוך עבודה מול בנקים, נושים, ספקים, בעלי מניות וכל מי שקשור להבראת החברה. בשורה התחתונה, המטרה היא לא להגיע לבית משפט להליך של חדלות פירעון. "ברגע שמגיעים לבית משפט זו אופרה אחרת", מסביר קמינסקי ,"הכל נהיה קשה יותר. המלצה שלי: תעשו הכל כדי לא להגיע לבית משפט. אנחנו מדברים על עולמות תוכן שונים לחלוטין. הכללים בבית משפט הם משפטיים ולא עסקיים. כשאתה נכנס לבית משפט בעולם חדלות הפירעון אתה יודע איך אתה נכנס, אתה לא יודע אף פעם איך אתה יוצא".
הוא נוהג להתרחק מפרסום, ממעט להתראיין, אבל לאור המצב הנוכחי במשק ועלייה במספר החברות שפונות לבית משפט לאחר שנקלעו לקשיים, וכן אנשים פרטיים שפונים בבקשות לחדלות פירעון (בעבר נקראו בקשות לפשיטת רגל), חשוב לו לספק כמה עצות על מנת למנוע את הקריסה הבאה. "חייבים לייצר אמינות מול הגופים המממנים, לא צריך לחשוש. בעלי עסקים חושבים שככל שהם מסתירים יותר אז יתנו להם עוד אשראים, זה בדיוק הפוך. אם אתה נכנס להסתרות, אתה נכנס לאירוע מתגלגל, והאירוע הזה בסוף מתגלגל עליך. עוד לא ישבתי בחברה במשבר שבה לא אמרו לי: 'ברגע שאני אקבל את הסכום הזה והזה כל הבעיות שלי יפתרו'. כולם משוכנעים שכסף הוא הפתרון, כסף הוא אף פעם לא הפתרון. חשוב לייצר פתרון אמיתי. אם תסתיר ולא תעשה תהליכים אמיתיים להתייעלות, זה יתפוצץ, אם לא עכשיו אז עוד שנה".
"אנחנו גאים בה"
קמינסקי יודע מניסיונו שכסף לא יכול לפתור הכל בחיים, ומבין דבר או שניים על פרופורציות בחיים. הוא אף דוגל בשקיפות בחייו הפרטיים. הוא נשוי לנורית המשמשת כאחראית ומנהלת ב־KCR, אבא לרותם, 26, שמסיים עתה תואר במינהל עסקים ואלה בת ה־22, עם צרכים מיוחדים. "מאלה אנחנו לומדים המון", הוא מדבר בגאווה על בתו, "המאמץ שלה להצליח גדול פי שלושה ממאמץ שצריך להקדיש אדם אחר. ההתמודדות שלה היא אדירה, חסרת גבולות כמעט. אנחנו אוהבים אותה מאוד וגאים בה. אנשים מתבלבלים בעולם הכספי, חושבים שאם אין כסף זו הצרה, אבל אתה מקבל פרופורציות ואיזון כשאתה מבין שבסופו של יום הבריאות היא המהות. נורית אשתי כחלק מעמותה, ובשיתוף של מועצת כוכב יאיר־צור יגאל, מקימים מרכז יום לבוגרים עם צרכים מיוחדים מגיל 21. מדובר במרכז ייחודי ואיכותי שאמור להתחיל לפעול בשנה הבאה".
קמינסקי מתגורר בכוכב יאיר, אך גדל בקריית־ביאליק. אביו, זאביק ז"ל עסק בחיי הלילה בצפון (מועדונים ומסעדות) ומאוחר יותר הוריו עסקו במסחר. "אבא שלי תמיד היה אומר לי: 'רוץ קדימה, יש לך גב'. הוא הקנה לי המון ביטחון בילדות, אבל צריך להיזהר מעודף ביטחון, וכאן נכנס לתמונה אבא של אשתי נורית, אל"מ במיל' בחיל האוויר נסים אשכנזי, כיום בן 85. הוא היה טייס, והיה בשבי המצרי. כשהתחתנו גיליתי עולם חדש, הייתי יושב עם חמי חודשים אצלו בבית ברמת־השרון ולמדתי ממנו המון. זה בדיוק העולם ההפוך ממה שקיבלתי בבית, שם קיבלתי את העולם היזמי ואת הרצון לגדול ולהתרחב. אצל אבא של נורית למדתי את מתודת העבודה וחשיבות הניהול המסודר. איך חמי אמר לי: 'תמיד תחפש את הטעויות ותלמד אותן. כך תדע לתחקר את האירוע ולעשות זאת להבא יותר טוב'. השילוב של היזמות ותהליכי העבודה והבקרה יצר את הבסיס למה שאנחנו עושים".
את חברת KCR הקים קמינסקי בשנת 1999. "בתחילת הדרך רכשתי חברה במשבר עמוק שהייתה אז הבעלים של מגזין בתחום המשפחה. הבראתי אותה והיא נמכרה כחברה טובה, וכך המשכתי למספר חברות נוספות שכולן היו חברות במשבר ששוקמו ונמכרו. לפני כעשר שנים שונה המודל, והיום אנחנו לא רוכשים, אנחנו מבריאים ומשביחים עבור בעלי החברות".
KCR הייתה מעורבת בין השאר בהליך ההבראה של רשת יינות ביתן ובליווי של נחום ביתן עצמו, בהבראה של סולתם רדד שנמכרה בסופו של דבר במסגרת הליך בבית משפט. כמו כן קמינסקי נשכר על מנת לקדם את עסקת ההשקעה והרכישה של זאפה ישראל על ידי חברת הבידור הגרמנית Eventim CTS (עסקה שטרם הסתיימה), תהליך דומה נעשה על ידי החברה מול קבוצת מעברות ברכישת חברת אניפט שכלל גם ליווי של החברה עד לסגירת העסקה ממש לאחרונה. KCR הייתה גם חלק מתהליך ההבראה של קבוצת סקאל, שבמסגרתו צומצמו החובות של הקבוצה ונמכרו חלקים מפעילותה. כמו כן נאמנת חברת התעופה וטייסת הכיבוי כים־ניר שכרה בשנת 2018 את חברת KCR על מנת לספק סל שירותים שכלל גיבוש תוכנית הפעלה ועוד.
KCR כוללת קבוצה של מומחים בכירים עתירי ניסיון בתחום של הבראה ושיפור עסקים. הצוות כולל בנקאים, מנהלים, רואי חשבון, אנליסטים ואנשי מערכות מידע. "אני מדמה את מה שאנחנו עושים למציל ששוחה במים סוערים בדרך להציל טובעת או טובע. על המציל להתמודד עם אדם במצוקה, כמעט היסטרי, ולמצוא את השיטה ואת הדרך הנכונה לשכנע את הטובע להפסיק להתנגד ולהתחיל לשתף פעולה".
אגב, לקמינסקי עצמו אין תואר אקדמי." אני מאמין ומכיר בחשיבות הלימודים. מכורח מציאות חיי בתקופה הרלוונטית, מצאתי את עצמי אז עובד כדי להתפרנס ולהתקיים. התחלתי ללמוד מינהל עסקים תוך כדי כך שהייתי סמנכ"ל בחברה ציבורית, בשנה השלישית פרשתי כי הרגשתי צורך לשים יותר דגש על הקריירה ולצבור ניסיון. אין ספק שיש פער בין הלימודים לבין המציאות, אך אני מאמין שלימודים הם הדרך הנכונה להתחיל בה".
השתתפת בתחרות איש הברזל. כיצד תחרות איש ברזל קשורה להבראת חברה בקשיים?
"אני מאמין שתחרויות למרחקים ארוכים מלמדות אותנו מספר דברים: תכנון, משמעת, בקרה והתמודדות עם משברים. מי שלא מכיר את איש הברזל יכול לחשוב שזו תחרות ספורטיבית שמסתכמת בשחייה של 3.8 ק"מ, רכיבה של 180 ק"מ וריצה של 42.2 ק"מ. לדעתי כל אדם בריא שיפנה מספיק זמן ויתאמן בקבוצה איכותית — יוכל לסיים את התחרות. בהבראת חברות אתה משתמש באותם כלים. כשאתה במהלך התחרות כל הזמן יש בעיות, שום דבר לא עובר חלק. אתה עסוק כל הזמן לא לפרוץ את המגבלות, אתה עסוק בתזונה שלך, זו בעצם משמעת. אין הבדל בין זה לבין עולם הבראת חברות. אנחנו מלמדים תכנון, משמעת, בקרה, התמודדות עם משברים ומודעות. אגב, בהרבה מאד עסקים שטיפלנו בהם, גיליתי שהבעיה אינה 'עודף משקל', כלומר הבעיה אינה מלאי מטורף ומיותר, או הוצאות חסרות היגיון, או השקעה בשטחים חסרי עתיד, אלא חוסר מידע ואי־ידיעה שהבעיה הזו קיימת בכלל. אנשים מנהלים עסק כאשר למעשה בגלל התעלמות או חוסר מידע וביקורת, העסק מידרדר לשפל".
אתה באמת בטוח שכל חברה שנמצאת במשבר ניתן להציל?
"את רובן ניתן להציל. צ'רצ'יל כתב ש'פסימיסט רואה בעיה בכל הזדמנות ואופטימיסט מוצא הזדמנות בכל בעיה'. אני אופטימיסט. אני מאמין שניתן להשביח כמעט כל חברה, כל עוד שומרים על מספר עקרונות בסיסיים. אנחנו מצליחים להחזיר עשרות עד מאות מיליוני שקלים בשנה לבנקים ולבעלי חוב בחברות שהיו בקשיים והפכו לחברות טובות. את הרוב המוחלט של החברות אנו מצליחים להבריא או להשביח".
מתי לא תטפלו בחברה?
"כאשר מתגלה חוסר שקיפות או נוצר חוסר אמון או אי־הסכמה על ההליך הנכון לטיפול. היה לנו מקרה של חברה תעשייתית מוכרת שהייתה בקשיים ופנתה אלינו, ולא הסכמנו להיכנס פנימה. הצענו תוכנית הבראה, אך אשתו של אחד הבעלים סירבה ללכת עם התוכנית שהצענו. החלטנו לסגת, וכמה חודשים לאחר מכן הם נכנסו לחדלות פירעון ופירקו להם את העסק. לפעמים בעלי עסקים אומרים לעצמם, 'מי הם שיגידו לי איך לנהל את העסק שלי'. אם אתה כבעל עסק במצב משברי לא יכול לקבל עצה ממומחה אתה בבעיה. אני מבין שזה לא פשוט, אבל מי שצפוי להצליח זה אותו בעל עסק שלמרות הניסיון הרב שלו כן יכול להיות קשוב ולקבל שינוי בגישה".
עלייה של 31%
מנתונים רשמיים של הממונה על חדלות פירעון שפורסמו במוסף "ממון" החודש עולה כי במחצית הראשונה של שנת 2023 נרשמה עלייה חדה של כ־31% במספר הבקשות של חברות שפנו השנה לבית המשפט בבקשה למנות להן בעל תפקיד באופן מיידי לאחר שנקלעו לחובות. כמו כן נרשמה עלייה של כ־4% גם במספר הבקשות בתחום חדלות פירעון שהגישו אנשים פרטיים. לדברי קמינסקי "הנתונים הרשמיים של הממונה על חדלות פירעון מהווים אינדיקציה על תהליכים כלכליים במדינה. אם כלכלת ישראל תשקע במיתון, אני מעריך שנראה גידול מתמשך בפנייה לבית משפט. אף על פי כן, כדאי לציין שהמדינה פעלה בעניין וחוקקה חוק בעניין חדלות פירעון שבפועל דורש מחברות לשים אצבע על הדופק העסקי שלהם הרבה לפני חדלות פירעון. החוק קובע, בין היתר, שישנה אחריות אישית, שלא הייתה בעבר, של הנהלה או דירקטורים לחובות החברה ולנזקים שייגרמו לנושים אם הם לא עשו פעולות אקטיביות לצמצום היקף החוב. אגב, אחת מהפעולות שהחוק מציין כפעולה שמסירה את האחריות האישית — היא לפנות לעזרה".
לזה אפשר לצרף את הדוח השלילי של חברת דירוג האשראי מודי'ס ואת הדאגה לגבי כלכלת ישראל שמביעים בנקים עולמיים וסוכנויות דירוג נוספות.
"מבלי להיכנס לפוליטיקה של החקיקה עצמה, אין ספק שהיא מכניסה מידה לא מבוטלת של אי־ודאות לשוק הישראלי, ובכך מגדילה את הסיכויים שמשקיעים יצמצמו או יימנעו מהשקעות בישראל. למגמות כאלה יש השפעות רוחב כלכליות שבסופו של דבר משפיעות על כלל המגזר העסקי. מתעלמים מעוד נתון משמעותי - חברות משלמות כבר תקופה את הלוואות הקורונה שמשפיעות על תזרים המזומנים. אם תוסיפו לזה את עלויות המימון, מדובר בסיכון משמעותי. הראשונות להרגיש את זה הן חברות בקשיים. לא כל חברה מסוגלת לשרוד תקופה של צמצום וחסר. עדיף להתחיל לטפל בתהליכי השינוי והשיפור מוקדם ככל האפשר ולא להיכנס למשבר שמחייב 'טיפול נמרץ'.
"אני חושב שצריך להפריד בין המחאה לקורונה. לקורונה הייתה השפעה עמוקה על מגזרים עסקיים שלמים. המדינה נחלצה במגוון דרכים על מנת לסייע לאותן חברות לצלוח את התקופה הקשה. היא נתנה כלים שונים להתמודד. בפועל, לחלק מהחברות זה פשוט לא מספיק. הקורונה, כמו אירועים אחרים, היא עוד אתגר בחייה הכלכליים של חברה. היו גם עסקים שהמציאו את עצמם מחדש. למחאה בפני עצמה, להפגנות, יש השפעה ישירה מועטה על פעילות כלכלית. ההשפעה המשמעותית יותר היא האווירה הכלכלית שנוצרה בעקבותיה".
בעל חברה הנמצאת בקשיים או אדם פרטי שנמצא בחובות קורא עכשיו את הכתבה הזו. תן להם עצה אחת שעשויה להציל אותם מקריסה.
"העצה המרכזית היא לשים את האגו בצד ולקבל עזרה ממומחה מתאים. חשוב להתעקש על עזרה מקצועית ולא לנסות לטפל בקשיים לבד או, יותר גרוע, להתעלם מהם. ברבים מהמקרים שמנהלים מתעקשים להתמודד לבד, הם מחמירים את המצב ומאיצים את תהליך הקריסה. אדם שחש שהעסק שלו נחלש, בנסיגה או אפילו בתחושת אי־נוחות נוכח תוצאות עסקיות מאכזבות, מן הראוי שיפנה לקבל את הייעוץ מיד כשהוא חש את הקושי הראשוני. כמו בתהליך רפואי - לסימנים הראשונים חשיבות עצומה".
עברו אצלך לאורך השנים מאות חברות בקשיים. מה הסיבה המרכזית לכניסה לקשיים שמאפיינת את מרבית החברות שפגשת?
"בדרך כלל מדובר באשכול של בעיות אשר חלקן רציונליות וחלקן רגשיות. בחברות בסדר גודל של עשרות ומאות מיליוני דולרים, קיימת גם בעיה של מידע: אי־זרימת מידע, בעיות של עיבוד מידע ובעיות של הבנה וביקורת. ברוב המקרים מדובר בהבנה לא נכונה של המצב האמיתי של העסק, אבל בתוספת של התנהלות פיננסית לקויה. זה יכול להיות ניהול תזרים בעייתי, תהליכי עבודה ותפעול בעייתיים, מימון שגוי, התנהלות לחוצה מול ספקים ובעלי חוב. לפעמים אנחנו נתקלים בסכסוכים בין בעלי עניין בחברה שתוקעים את העסק ומביאים אותו למצב של מצוקה".
יש חברות בקשיים שבוחרות ללכת לבית משפט ולעשות תספורת לנושים. עמדתך?
"אם אין ברירה אז אין ברירה, אבל לתפיסתי תספורת לנושים היא לא הפתרון. תעבוד כמה שצריך ותחזיר את החובות. מישהו מסתכל על אותם נושים לא מובטחים? (נושים רגילים כמו ספקים שאין בטוחות לחוב שלהם - ל"ד) מדובר בנושים שמניעים את גלגלי המשק, אלו אותם בעלי עסקים שסיפקו מוצרים ושירותים. אותם בעלי עסקים שלא מקבלים את הכסף שלהם או מקבלים את הכסף שנים אחרי באחוזים בודדים, מה קורה איתם? אנשים לא מסתכלים על הספק הבודד שסיפק את הסחורה ולא יקבל את הכסף.
משמעת עצמית חובה
אם שואלים את קמינסקי — יציאה מאירוע משברי מצריכה משמעת עצמית והתמדה. "בראש ובראשונה, חברה צריכה מנהיגות ושקיפות. מנהיגות כזו שיכולה לקבל החלטות באופן אסרטיבי ומהיר, מתוך חשיבה כלכלית מגובשת בלי שליפות מהמותן. לאחר מכן, כשיש בידי ההנהלה תוכנית הבראה, היא צריכה להיות מסוגלת ליישם אותה. הבראה היא מבוססת שכל, היגיון וניסיון. אנחנו מדברים על חשיבה אסטרטגית, תכנון טוב, ניהול משאבים ותפעול. זו התנהלות מאוד רציונלית. הרגש יכול להיות מצפן, אבל ההחלטות צריכות לבוא מהשכל".
ספר לי על כמה מקרים של הבראה שהצליחה?
"מעורבותה של KCR בפעילות חברת נען דן ג'יין, חברה רב־לאומית המתמחה בפתרונות השקיה, התחילה בשנת 2020 כשנדרשנו לבחון היתכנות להבריא ולהשביח את החברה. הצלחנו להפוך אותה לרווחית ולהוציא אותה ביחד עם הנהלת החברה ממצב של קטסטרופה כלכלית למכירה/מיזוג עם חברת ריווליס בעסקת ענק שהחזירה 100% מהחוב לכל בעלי החוב. במקרה אחר, חברה מוכרת בישראל נכנסה לקשיים וחדלות פירעון, הבעלים קרא לי ורצה הבראה אמיתית. לאחר התהליך, החברה הזו נרכשה בכמה עשרות מיליוני שקלים ונמכרה לאחר חמש שנים בשווי של 200 מיליון ש"ח.
עוד מקרה מוצלח של הבראה היה של חברת "כל יכול" שהעסיקה עובדים, מרביתם עם מוגבלויות, במוקד טלפוני המספק שירות לחברות שונות. לבעלים של החברה היה חזון שאנשים עם צרכים מיוחדים יקבלו שכר רגיל ולא מותאם. לפני כעשר שנים החברה נקלעה לקשיים ופנתה לבית משפט שמינה שני בעלי תפקיד ששכרו את השירותים שלנו. בסופו של יום, יחד עם האוצר, החברה הזו ניצלה, עברה תהליך הבראה מוצלח ונשארה בידי הבעלים והחובות שולמו. החברה פועלת כיום כסדרה. הבראנו עוד עשרות חברות שהיו בחדלות פירעון במסגרת הליך בבית המשפט. אני מציין את החברה הזו בגלל החיבור החברתי. אגב, לפני כשנתיים זימנו אותי לאירוע עשר שנים לכל יכול, אני נכנס פנימה ועומדת על הבמה אישה שסיפרה את סיפור חייה. היא חיה בזנות, היא סיפרה איך פעם ראשונה אספו אותה מהרחוב ולקחו אותה לעבוד בכל יכול. היא סיפרה שכשהיא קיבלה את תלוש השכר הראשון היא מיסגרה אותו מעל המיטה כחלק מתהליך שיקום שבמסגרתו ביקשה להחזיר את ילדיה אליה. אתה יושב שם ומבין את משמעות העשייה. לעומת זאת, טיפלנו במפעל מוכר שהיה שרוי בחובות אדירים. בהליך מסודר תוך שקיפות מול המערכת המממנת הצלחנו להגיע לרווחיות חודשית משמעותית (כמה מאות אלפי ש"ח לחודש), הסדר מול המערכת המממנת ודרך טיפול מסודרת בבעיות ההון חוזר והחוב. ברגע של חוסר ביטחון החליטו הבעלים לפנות להליך משפטי, ובסופו של יום נוצרה קריסה מוחלטת בהליך ההפעלה תחת בית המשפט ונמכרו נכסים במהירות כדי לנסות להציל 'משהו' מהחוב. חד־משמעית זו לא הדרך להינצל".
אתם מקבלים כל חברה שמגיעה להבראה?
"אנחנו משתדלים לעזור ולתמוך בכמה חברות שאנו מסוגלים, אבל אין לנו את האפשרות לקבל כל חברה שפונה אלינו. תהליכי הבראה יכולים להיות מורכבים ומאתגרים. אם אנחנו לא מרגישים שיש לנו מה לתרום ברמה העסקית אנחנו נסביר בנימוס שלא נוכל לסייע. אנחנו מקבלים רק חברות שניתן להבריא או להשביח ונמצאים בהן שלוש שנים או עד למימוש, לפי החלטת בעלי החברה. תהליך ההבראה לוקח כשלושה עד שישה חודשים, ואחריו נוצר הליך הליווי השוטף הכולל בקרות, שדרוגים ושיפורים".
"תילחמו, אל תיעלמו"
בית משפט המחוזי בתל־אביב אישר באפריל הסדר חוב לחברת האשראי החוץ בנקאי יונט קרדיט, שיו"ר הדירקטוריון שלה לתקופה קצרה היה שר האוצר לשעבר משה כחלון. החברה נזקקה להסדר אחרי שנקלעה לחובות של כ־120 מיליון שקל ובעקבות טענה לאי־סדרים שנתגלו בה כביכול. רשות ני"ע חקרה בעניין ונמסר מהרשות כי תיק החקירה לקראת השלמתו, ובסיום החקירה יעבור לפרקליטות. בפן האזרחי, הסדר החוב של החברה גובש באמצעות צוות מטעם החברה ובאמצעות קמינסקי ואנשיו.
למה היה חשוב פה לאשר הסדר במקום ללכת לפירוק?
"פירוק זו הבחירה הקלה, אבל לא בהכרח המיטבית. בשורה התחתונה, אם מה שמנחה אותך זה להחזיר כמה שיותר מהחוב, אתה רוצה להשאיר את העסק חי ומתפקד. לפירוק יש גם השפעות חברתיות כמו אובדן מקומות עבודה, אובדן חוב לבעלי החוב וכיו"ב. יונט היא דוגמא מצוינת שגם חברה שתקשורתית נראית במצב נואש, ניתן לשקם אותה. ברגע שאושר ההסדר, נכנסה הנהלה חדשה ואנו סיימנו את עבודתנו. אנחנו לא גוף חקירתי. אנחנו לא מסתכלים אחורה אלא קדימה. התפקיד שלנו לתקן".
בפרשת יונט קרדיט אמרת בעבר כי "כשחברה במשבר היו"ר שלה לא צריך ללכת – גם אם קוראים לו משה כחלון". הסבר.
"לדעתי עדיף להישאר ולהתמודד תוך כדי משבר. כשיש אירוע משברי, יציאה לא תפתור את הבעיה. עדיף להתמודד ולקחת את האנשים המתאימים לעזור לך לצאת מהמשבר. צריך לזכור שיש בעלי חוב ושהמטרה היא להחזיר להם כסף. אגב, ברוב המקרים אצלנו כשהבראנו חברות לא החלפנו הנהלות".
אתה מטפל אמנם בהבראת חברות, אבל יש לך טיפ ל"אזרח הקטן" שנקלע לחובות שגדולים עליו?
צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להימנע מהליך של חדלות פירעון. ישנם קווי דמיון בחלק מהאספקטים של משברים בחברות גדולות לבין משברים ברמת האזרח. גם ברמת האזרח בדרך כלל הייתה התנהלות עקבית שהובילה למשבר, וגם שם היו דגלים שהתעלמו מהם. כמו בשיקום תאגידי, גם כל אחד מאיתנו בפרטי צריך שתהיה לו תמונה ותוכנית פעולה שהוא דבק בה. חדלות פירעון צריכה להיות המוצא האחרון. יש הרבה מה לעשות לפני כן, אבל בהרבה מקרים אנשים פשוט לא מודעים לאופציות שלהם, וזה חבל".
עשה ואל תעשה: טיפים של קמינסקי למנהלי חברות בקשיים
- המטרה היא לא להגיע לבית משפט להליך של חדלות פירעון: "הכללים בבית משפט הם משפטיים ולא עסקיים. כשאתה נכנס לבית משפט בעולם חדלות הפירעון אתה יודע איך אתה נכנס, אתה אף פעם לא יודע איך תצא".
- חייבים ליצור שקיפות ואמינות מול הבנקים והגופים המממנים ולא להסתיר מהם מידע. "בעלי עסקים חושבים שככל שהם מסתירים יותר אז יתנו להם עוד אשראים, זה בדיוק הפוך".
- אל תהססו לקבל עזרה ממומחים חיצוניים: "לפעמים בעלי עסקים אומרים לעצמם, 'מי הם שיגידו לי איך לנהל את העסק שלי'. אם אתה לא יכול לקבל עצה, אתה בבעיה".
- תספורת לנושים היא לא הפתרון: "אנשים מתפתים לזה. אם אין ברירה אז אין ברירה, אבל לתפיסתי תעבוד כמה שצריך ותחזיר את החובות".
- להשאיר את הרגשות והאגו בצד: "הבראה היא מבוססת שכל, היגיון וניסיון. הרגש יכול להיות מצפן, אבל ההחלטות צריכות להיות רציונליות ולבוא מהשכל".
