"בר, אני רוצה לבקש סליחה, אולי לא עשיתי מספיק, אולי לא צרחתי מספיק, לא הרמתי שולחנות". במילים האלה נפרדה ביום שישי כוכבה ערבה מבנה, בר כלף ז"ל, יומיים לאחר שתהומות של ייאוש וכאב הובילו אותו להצית את עצמו. "שאלוהים ישמור עליך אם אני לא הצלחתי לשמור עליך", ספדה לו בבכי, "אם החברה לא הצליחה לשמור עליך, אם המדינה לא הצליחה לשמור עליך, אם משרד הביטחון לא הצליח לשמור עליך. אבל אתה כן שמרת. על האחים שלך, עליי, על המדינה".
אי־אפשר לשאת את המציאות בה אמא קוברת את בנה. את המציאות בה אמא עומדת על סף קברו ומרגישה צורך להתנצל. התחושה שלא עשתה מספיק כנראה תלווה אותה עד סוף ימיה, זהו טבען של אמהות. אבל מי שצריך להתנצל זו המערכת שהפקירה אותו. ממשרד הביטחון ועד מערכת בריאות הנפש. כל מי שהוא הושיט לעברו יד בבקשה לעזרה - וסירב. כל מי שאטם את אוזניו לקריאות זעקתו. כל מי שחתום על גסיסת מערכת בריאות הנפש. כל מי שלקח חלק בייבוש התקציבי המתמשך שלה. כל שר בריאות שכיהן ולא נלחם על תקנים, מיטות וכוח אדם. כל שר ביטחון שלא נאבק על כך שלכל חייל משוחרר יהיה מקום בו יוכל לטפל בפצעים שהותיר השירות הצבאי בנפשו.
מערכת בריאות הנפש קורסת. התורים לפסיכולוגים ופסיכיאטרים ציבוריים בקהילה עומדים כיום על חודשים ארוכים בכל רחבי הארץ. חודשים שבהם מתרחקת מהם היכולת לשוב ולנהל חיים נורמליים. וככל שזולגים ממרכז הארץ, זמני ההמתנה מתארכים ומגיעים לשנה ואף יותר. המחלקות ובתי החולים הפסיכיאטריים מלאים עד אפס מקום. צוותים משחררים מטופלים בטרם עת כדי לפנות מיטות. בכל יום הם נאלצים לבחור במי לטפל, למי לתת סיוע, בידיעה שהם מפקירים מאחור רבים אחרים.
תמונת המצב הזו היא תוצר ישיר של הזנחה ארוכת שנים שהפקירה את מערך בריאות הנפש. הטרגדיה היא שהממשלה הנוכחית, בדיוק כמו קודמותיה, ממשיכה להרעיב אותו. להפוך אותו לפריבילגיה לעשירים בלבד, כאלה שיכולים לשלם סכומים אסטרונומיים בשוק הפרטי.
אמש, בעודי כותבת את שורות אלו, הותר לפרסום שאור דוניו, לוחם כפיר נוסף שסבל מטראומה, התאבד, ככל הנראה בזמן שחיכה להכרה כהלום קרב. "נפש אחת" קוראים לרפורמה שהייתה אמורה לעזור לבר ואור ועוד רבים נוספים שמעבירים את חייהם בצל פוסט־טראומה, ולא מגיעים לתקשורת ולתודעה הציבורית. עבור חלקם, להתעורר בכל בוקר זה אתגר מלווה בכאב. רבים מהם לא מסוגלים לנהל שגרת חיים טובה ובריאה. מגיע להם יותר. מגיע להם סיוע נפשי מקיף ואיכותי בהישג יד, מגיע להם שיילחמו עליהם – בדיוק כפי שהם נלחמו עלינו. מגיע להם שהוריהם לא ייאלצו לעמוד על סף קברם ולבקש סליחה, במקום המדינה ששלחה אותם לקרב - והתנערה מהם.