יש קו מחבר בין המסר של שר הביטחון בחודש מארס, כשקרא לעצור את הרפורמה המשפטית בשל המצב הביטחוני, לבין ביקורו המתוקשר אתמול בגבול לבנון. 50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, האיום של מלחמה גדל.
הסיבה העיקרית היא שינוי שאיראן במרכזו והוא מתבטא בשלושה דברים: ראשית, איראן "מרגישה טוב" יותר – רוסיה זקוקה לה, סין מחזרת אחריה, סעודיה מתרפסת וארה"ב חוששת. שנית, איראן מצליחה להצטייד ולצייד את שלוחיה בנשק מדויק. עד לפני כעשור, נשק מדויק היה יתרון ישראלי מול טילים ורקטות "טיפשים" של האויב. כיום, איראן מקדמת בהצלחה ייצור או הסבה של טילים מדויקים וכלי טיס תוקפים מדויקים. שלישית, איראן מאמינה כי אם תצליח "ללכד" את הזירות ולהפעיל מול ישראל במתואם את חיזבאללה מלבנון, מיליציות מסוריה, עיראק ואולי אף מתימן, תקיפה ישירה מאיראן, ובנוסף – להתסיס את הפלסטינים באיו"ש ואף רבים מאזרחי ישראל הערבים, אזי ישראל לא תוכל לעמוד בפני זה.
אין זה אומר שמלחמה היא ודאית, ולא ברור מתי, אם בכלל, יחשבו האיראנים שנוצרו התנאים המתאימים, אך מדובר בתרחיש חמור יותר וסביר יותר מכפי שהערכנו עד לפני תשעה חודשים. וכן, האיראנים בהחלט גם מעודדים ממה שהם מעריכים כהיחלשות של ישראל. העידוד הזה דוחף את חיזבאללה להגדיל את הפרובוקציות, וכתוצאה מכך, גם הסבירות לפתיחת המלחמה גוברת.
יש ארבעה דברים שממשלת ישראל צריכה לעשות: אחד, להבין כי מדובר באיום שעלול להתפתח לאיום קיומי תוך חודשים, ולכן נכון להפסיק לעסוק בשטויות, אשר פוגעות קשה בצבא ובמשטרה. היסטוריון שינתח את מדיניות ממשלת ישראל בעוד 50 שנה, או בעוד 2,000 שנה, יתקשה להאמין מה היה על סדר יומה של הממשלה וכיצד היא דירדרה במכוון את ישראל למצב שבו תתקשה להגן על עצמה.
שתיים, חייבים להסביר מראש לעולם כי אם חיזבאללה יפתח באש הדבר יגרום למלחמה פורמלית עם מדינת לבנון, ולא רק עם חיזבאללה. הכרזת שר הביטחון אתמול היא נכונה, אך היא לא תחליף לדיאלוג עם ארה"ב בסוגיה זו.
שלוש, ישראל יודעת לתת מיגון סביר לאוכלוסייה, אך לא לתשתיות לאומיות־אזרחיות. נשק מדויק יירה פחות למרכזי אוכלוסייה ויותר כדי לשתק תחנת כוח, מתקני התפלה, חוות שרתים, נמלים וכו'. באופן שהוא לא פחות ממדהים, אין אף אחד במדינת ישראל שאחראי לתת מענה סביר לאיום זה. לא מדובר על בעיה תקציבית או טכנולוגית, אלא פשוט על לקונה נוראית. אם הייתי ראש הממשלה הייתי שם נושא זה בעדיפות עליונה.
ארבע, הנושא הפלסטיני: האיראנים, כאמור, עושים מאמץ גדול לצייד עוד ועוד צעירים באיו"ש בנשק, וכמובן ליצור מוטיבציה לפגוע בישראל. בניגוד למדיניות שהייתה ב־20 השנים הקודמות, שעיקרה היה סיוע לרשות הפלסטינית ומניעת חיכוכים בשטח, הרי שכיום חלק מחברי הקואליציה מנסים להשיג תוצאה הפוכה – לעודד חיכוכים, לגרום להקצנה אצל עוד ועוד פלסטינים, ולהחליש את יכולתם של הצבא, השב"כ והמשטרה להתמודד עם המציאות.
לא מדובר על שגיאות. מדובר על אג'נדה ברורה של חלק ממפלגות הקואליציה, שתכליתה ליצור כאוס באיו"ש בדרך למימוש האידיאולוגיה שלהן. את זה חייבים לשנות! באותו אופן חייבים להבין כי ממשלה שיוצרת בכוונה ניכור ותיסכול בקרב ערביי ישראל, שלא תתפלא אם בזמן מלחמה אנחנו עלולים לראות יותר ויותר ערבים ישראלים נלחמים נגד המדינה.
מאז 1973 הצלחנו לבודד זירות ולהילחם כל פעם נגד אויב אחר. אם יצליחו האיראנים לתאם את כל אויבינו, נמצא את עצמנו מול אתגר שגדול אף יותר מזה של מלחמת יום הכיפורים. הצבא מבין זאת ופועל בהתאם, אך בלי שינוי דרמטי בסדר העדיפויות של הממשלה, זה לא יספיק.
