זו גבעת טרשים המאפיינת את האזור שממזרח לרמאללה. שיחי סירה קוצנית צפופים שלצידם צומחים עכשיו בקיץ הלוהט מקבצים של בן־קוצן מאפיר שחודיו חודרים את הנעל ובד המכנסיים ושורטים את העור. יש פה עצי זית זקנים שנתחמו במערומי אבנים שהונחו זו על גבי זו וכל השאר מלא סלעים וביניהם מרעולים, שבילים צרים שבהם הולכות העיזים והכבשים. חיפשנו את כתמי הדם של קוסאי מעטאן בן ה־18 וחצי, שנורה כאן למוות בליל שישי האחרון, אבל הרוח נשאה את העפר שהוכתם בדמו ורק שלדת הונדה קטנה מפוחמת, שהועלתה באש על ידי המתנחלים שבאו מהמאחז ממול, נותרה בשטח כעדות למה שהתחולל פה באותו ערב.
אחר כך, בבית המשפחה בכפר בורקה, יספר ג'מאל האב על נשימותיו האחרונות של בנו. זה קרה במושב האחורי ברכב של אחד מתושבי הכפר. נדחסו לשם האב, בנו האמצעי חסן והדוד חאלד, ועל ברכיהם הושכב הפצוע. הוא דימם קשות, הכרתו התערפלה והאב מספר איך קרא בשמו שוב ושוב, אך לשווא. "'קוסאי קום, קוסאי קום, תתעורר, קום, עוד מעט מגיעים לרופא, תחזיק מעמד קוסאי, קום, קום, עוד מעט מגיעים...' הוא שכב על הברכיים שלנו וראינו אותו הולך מאיתנו. ראיתי איך הנשימות שלו נחלשות. עצרנו בקליניקה של רופא בכפר השכן, דיר דיבוואן, אבל היה כבר מאוחר והמרפאה הייתה סגורה. יצרנו קשר עם בית החולים ברמאללה והם שלחו אמבולנס שפגש אותנו בכניסה לאל־בירה, לא רחוק מהמחסום הישראלי. צעקתי לו עוד כמה פעמים 'תתעורר, עוד מעט מגיעים, קוסאי' אבל הוא לא זז. כשהגענו לבית החולים הוא כבר היה בלי דופק".
על קיר הבית ובכל פינה בכפר נתלו כרזות עם תמונתו של קוסאי רוכב על סוס לבן, ברקע מסגד אל־אקצא והראיס ערפאת מנופף לו לשלום. בפי כל הוא שהיד אבל הוא עצמו לא התכוון להיות שהיד. תיכנן להוציא רישיון נהיגה על משאית ולהיות מפיץ של פיצוחים וקטניות בחברה שבה עבד.
בני המשפחה והשכנים מצביעים על הגבעה ממול, שעליה יושב המאחז עוז ציון, ומכנים את שכניהם "רוצחים". זו נקודה שפונתה אין־ספור פעמים, ולמרות הכל היא רק הולכת ומתרחבת ומתבססת במקום, על אדמה פרטית של פלסטינים תושבי האזור. עם עדר קטן של 30-20 עיזים, הם מחשיבים עצמם למאחז שהפך לחווה חקלאית הזקוקה לשטחי מרעה, אותם שטחים בדיוק המשמשים את תושבי האזור הפלסטינים.
זה מאחז קטן אמנם, אבל הוא הסיפור של המציאות היומיומית בשטח. דחיקת הפלסטינים משטחי המרעה והחקלאות וכיתורם בחוות חקלאיות ומאחזים, כל זה תוך כדי התגרויות, תקיפות וכניסה לאור יום לכפרים כדי לשרוף רכוש, כפי שאירע באום ספא ובתורמוס עיא לפני קצת יותר מחודש.
עוקפים את בן גביר מימין
פעילי הארגונים הישראליים העוקבים אחרי הנעשה בשטחי הגדה המערבית יודעים לספר על העלייה הדרמטית באירועי האלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים מאז הקמת הממשלה הנוכחית. גיא הירשפלד, אקטיביסט שמאל החבר במספר ארגונים, אומר שהאלימות לא החלה בזמן האחרון, "אבל בחודשים האחרונים רואים שאין להם שום מעצורים והם ממש נכנסים לכפרים ואפילו לבתים, חמושים בנשק, באדנותיות של בעלי בית".
גורם מתון בהנהגה הישנה של ההתנחלויות ביהודה ושומרון אומר שכבר כמה שנים ישנם במאחזים בגבעות קבוצות שלא נשמעות לאף אחד. "אין שם מבוגר אחראי", הוא אומר, "לא רבנים ולא פוליטיקאים. הם מתנערים מכל הגוורדיה הוותיקה, אפילו חלוקים עם בן גביר שמכיר במדינת ישראל. מבחינתם, את מדינת ישראל צריך לפרק ולהרכיב מחדש".
בשלוש השנים האחרונות הוקמו עשרות רבות של חוות חקלאיות בגדה, מאחזי רועים שלרוב גרה בהן משפחה אחת ואיתה כמה צעירים המתנדבים במקום. המטרה המוצהרת היא השתלטות על השטחים הפתוחים בשטחי C ודחיקת הפלסטינים מהם. הנוכחות הזו בשטח מייצרת חיכוכים ועימותים על בסיס כמעט יומיומי. את ה"פטנט" הגה זאב "זמביש" חבר, מזכ"ל אמנה, החברה המיישבת של מועצת יש"ע, שגם מתקצבת חלק מעלויות ההקמה של החוות עם החטיבה להתיישבות הפועלת תחת משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, שבראשו עומדת השרה אורית סטרוק מסיעת הציונות הדתית. הכספים מוזרמים בצינורות עוקפים, חלקם דרך מוסדות ציבוריים ומשרדי ממשלה, והם עוברים מסלול מסועף כדי לטשטש את מקורם. ברוב החוות הוקמו מבנים לא חוקיים ללא היתר, ולמרות זאת מוזרמים אליהן כספי ציבור. אין בהן שמירה קבועה של הצבא, אבל הוא נוהג לפקוד את החוות הללו במסגרת הסיורים של החיילים המחזיקים את הגזרה. צעיר שעשה שנת שירות בחוות החקלאיות בדרום הר חברון מספר כי בכולן ראה חיילים. "הייתי בחוות מקנה יהודה שליד עשהאל, בחוות יהודה ליד שמעה ובחוות הר סיני ליד סוסיא, וחיילים תמיד הגיעו בג'יפ, עצרו לשתות קפה וללטף את הגדיים. יש אווירה של סחבקייה. אחר כך, אם רואים פלסטיני בשטח, אז יוצאים אליו עם הטנדר, מתחילים לאיים עליו, ובטלפון קוראים לצבא שיבוא לגרש אותו. הצבא תמיד בסטנד־ביי".
התקציבים והמעמד המיוחד שמקבלות החוות החקלאיות מהצבא ומהמדינה הם כנראה הסיבה לכך שבעוז ציון מעוניינים להיקרא חווה חקלאית. המאחז הוקם ב־2012 ופונה שוב ושוב בתדירות של אחת לכמה חודשים. אך מאז שהוקמה הממשלה הנוכחית, נפסקו הפינויים. סקירה של השנתיים האחרונות מראה את אינטנסיביות האירועים סביב המקום ואת הפינויים שעבר. באפריל 2021 השליכו פלסטינים חמישה בקבוקי תבערה אל תוך אחד המבנים היבילים במאחז שבו ישנו ארבעה בחורים צעירים. בנס רק שניים מהם נפגעו באורח קל משאיפת עשן. כעבור חודשיים, עשרה ימים לאחר השבעת ממשלת בנט־לפיד, הגיעו מאות לוחמים של מג"ב, המשטרה וצה"ל והרסו את המבנים במאחז. שבעה צעירים נעצרו לאחר שהפריעו לכוחות. חצי שנה אחר כך, בינואר 2022, באו שוב למאחז עשרות לוחמי מג"ב, משטרה וצבא להרוס את המבנים שהוקמו מחדש.
כשהגענו לשם ביום שלישי השבוע ספרנו תשעה מבנים. יהודה ליבר, תושב המקום, אמר כי המאחז הוא סוג של חווה חקלאית בתחילת דרכה. "יש פה עדר עיזים של מתחילים", אמר, "עדר לא גדול, אבל אנחנו מקווים שבעזרת השם הוא יגדל. יש פה רועה צאן ועוד כמה בחורים צעירים שמסייעים לו".
8 צפייה בגלריה
הוריו האבלים של קוסאי. "צעקנו לו כמה פעמים: 'תתעורר'. ראינו אותו הולך מאיתנו"
(צילום: שאול גולן)
לכתר את רמאללה
דרור אטקס מארגון "כרם נבות", העוסק במעקב אחר מדיניות הקרקעות הישראלית בשטחים, אומר שהמיקום של עוז ציון אינו מקרי. "זה עוד מאחז שנועד לכתר את רמאללה ממזרח ולגדוע רצף התיישבות פלסטיני. זו השיטה, כל עיר פלסטינית וה'חליפה' ההתנחלותית שלה שנועדה לחנוק ולהצר אותה ואת הכפרים מסביב. באזור של עוז ציון הקימו קודם כל את המאחז גבעת אסף על אדמות של פלסטינים מהכפר ביתין. בגלל ההקמה שלו נחסם לתנועה הכביש שחיבר בין בורקה לרמאללה, ומאז תושבי בורקה נאלצים לנסוע לרמאללה דרך הכפר דיר דיבוואן, וזה חתיכת סיבוב שמאריך את הדרך.
"אחר כך הקימו את מגרון על אדמות פרטיות. כעבור שש שנים פינו אותה בהוראת בג"ץ והזיזו אותה קצת דרומה, אבל המתנחלים לא הסתפקו בזה, הקימו את המאחז רמת מגרון ועליו הוסיפו את עוז ציון. בשני המקומות האלה המדינה הרימה ידיים. אני בכלל חושב שהמדינה עשתה את עצמה כאילו היא רוצה לפנות, אבל לא התכוונה לזה ברצינות. כך או כך, כל האזור הזה על מאחזיו הוא קמפ של ימין קיצוני ביותר ואלים מאוד. פלסטינים מחזיקים שם שטחים חקלאיים פרטיים אבל לא יכולים להיכנס אליהם בגלל איומים, הפחדות ותקיפות אלימות".
למשל ניז'אם מעטאן, 48, חקלאי מהכפר בורקה. איאד חדאד, תחקירן "בצלם" באזור רמאללה, תיעד 13 אירועי אלימות של מתנחלים שפגעו ברכושו של מעטאן. הוא מתגורר בבית הצפוני ביותר בכפר, ממש לרגלי הגבעה שעליה יושב עוז ציון. כשבאנו אליו ביום שלישי עם התחקירן חדאד מצאנו אותו בכניסה לביתו, מביט בחשש אל הגבעה. "אין לנו לא יום ולא לילה", אמר, "אני והבנים שלי, ויש לי ארבעה, שומרים על הבית סביב השעון במשמרות. אשתי והבנות אף פעם לא נשארות לבד ובלילה תמיד שניים מאיתנו, הגברים, ערים".
הגדרות סביב הדיר, מטעי השקדים וכרמי הזית שלו נחתכו ונגנבו מספר פעמים, ועקבות הגנבים הובילו תמיד אל המאחז. באפריל 2018 ריססו מתנחלים על דלתות המחסן בביתו את הכתובת: "כאן גרים תומכי טרור לגרש או להרוג". הוא הותקף במרעה עם בנו הצעיר, עשרות עצי זית שלו נכרתו ומטע של כ־200 עצי פרי הוצת ביוני 2019. הכל מתועד.
"יש לי שם אדמה למעלה עם עצי זית ושקדים, עשרה דונם, לא רחוק מההתנחלות (הכוונה למאחז – ע"ש) אבל אני לא יכול להגיע אליה. איימו עליי שאם אבוא יהיה לי רע. את הצאן הייתי לוקח למרעה בשטח שממזרח לכפר, אבל מאז שהקימו שם התנחלות (רמת מגרון) יש שם רועה יהודי שאיים עליי שאסור לי לבוא לשם יותר. הם הרבה פעמים יורדים אלינו לפה, צועקים ומקללים, ואנחנו סוגרים את עצמנו בבית, שמנו אפילו סורגים על כל החלונות. הם כבר לא באים רק באמצע הלילה, בזמן האחרון הם באים הרבה במהלך היום".
8 צפייה בגלריה
מימין: אלישע ירד בבית המשפט, ח"כ צבי סוכות מבקר בבית החולים את יחיאל אינדור, החשוד ברצח
(צילומים: אלכס קולומויסקי, יריב כץ, מהטוויטר)
יא עוד לפנינו
במערכת הביטחון מחלקים את אירועי האלימות של המתנחלים לשלוש קטגוריות: אירועי חיכוך – זריקות אבנים, תקיפות; תג מחיר – פעולה חשאית באישון ליל, ריסוס כתובות בידי רעולי פנים; פיגוע – שריפת/השחתת מסגד, הצתת/השחתת בית.
אירועי חווארה, תורמוס עיא, אום ספא ולובן א־שרקיה נתפסים על ידי מערכת הביטחון הישראלית כפיגועים שבוצעו על ידי ישראלים נגד פלסטינים. המספרים שבידי המערכת מלמדים על ההקצנה בשטח בשלוש וחצי השנים האחרונות: בשנת 2020 נרשמו 270 אירועי חיכוך, 19 פעולות תג מחיר ושלושה פיגועים. ב־2021 נרשמו 520 אירועי חיכוך, תשעה תגי מחיר ו־14 פיגועים. מגמת העלייה נמשכה ב־2022, שבמהלכה נרשמו 950 אירועי חיכוך, 18 תגי מחיר ו־25 פיגועים. אבל נדמה שהשיא עוד לפנינו, כי כבר בחצי השנה הראשונה של 2023 תועדו 680 אירועי חיכוך, 11 פעולות תג מחיר ו־25 פיגועים. בתקופה הזו נרשם גם שיא של 12 יהודים שהוצאו נגדם צווי מעצר והגבלה מינהליים של השב"כ, שמונה מהם נמצאים עכשיו במעצר מינהלי.
השבוע דיווח הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע על האזהרה שהעביר ראש השב"כ רונן בר לראש הממשלה נתניהו, ולפיה הטרור היהודי "יוביל לפיגועי נקם ויגבה דם יהודי, כפי שקרה לאחר רצח משפחת דוואבשה בדומא". לא רק בשב"כ מחזיקים בדעה הזו. גם דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי אמר השבוע כי העלייה בטרור הלאומני היהודי דוחפת את הטרור הפלסטיני. במערכת הביטחון מזהים שינוי בדפוס הפעילות של קיצוני הגבעות. לדברי גורם ביטחוני, אם עד לפני שנתיים־שלוש היה מדובר בהתארגנות חשאית של שניים־שלושה פעילים רעולי פנים שיורדים באמצע הלילה לרסס ולהצית רכבים, "היום מדובר בקבוצות של כמה עשרות שהולכים לכפרים באור יום, בגלוי. זו שיטה לייצור חיכוך, לרדת עם כמה כבשים וכמה חבר'ה לפאתי הכפר, להראות מי בעל הבית, שאיתנו לא מתעסקים.
"וחייבים להבין, צה"ל לא יכול להיות פרוס בשטח כדי למנוע כל כניסה של כמה עשרות יהודים לכפר פלסטיני. אין לו מספיק כוחות למשימה הזו. הפריסה שלו מתוחה עד הקצה מול פח"ע פלסטיני. זה הייעוד המרכזי שלו. וכשהולכים ושורפים 30 בתים בחווארה, שסביר להניח שמרבית בעליהם לא מעורבים בטרור, זה יוצר אצלם רצון לנקמה שעלול להכניס אותם למעגל הטרור. מה שהכי מטריד זה שבסוף יקומו באיזה כפר כמה חבר'ה שיתחרפנו ויחטפו כמה מנערי הגבעות האלו. בסוף זה יקרה וזה יהיה אירוע חטיפת שלושת הנערים מ־2014 על סטרואידים".
יותר ויותר ישראלים לא נותרים אדישים לנוכח המציאות הזו. על רקע התגברות אירועי האלימות של מתנחלים כנגד פלסטינים ותמיכת מנהיגי המתנחלים בחוקי ההפיכה המשטרית, הולכות וגוברות הקריאות לסרב לשרת בשטחים. או יותר נכון, להפסיק לשמור על המתנחלים. "שישמרו על עצמם", אומר יפתח שילוני, ממקימי תנועת " Do It Yourself – מוציאים את הצעירים החילונים מהשטחים". "אנחנו לא מדברים על הפסקת שירות", אומר שילוני, מורה לאזרחות מקריית־אונו, "אין לנו בעיה שילדינו ישרתו על גבול לבנון, עזה, מצרים או הקו הירוק. אנחנו מכוונים אך ורק לשירות בשטחים הנוגד לגמרי את עולם הערכים שלנו. אם החרדים מקבלים פטור גורף משירות, הערבים מקבלים פטור, בנות הציונות הדתית מקבלות פטור, אז גם אנחנו רוצים פטור עבור ילדינו, פטור גיאוגרפי. אנחנו לא רוצים לשמור על בן גביר, לא על סמוטריץ' ולא על רוטמן, פשוט לא רוצים. אני שואל אותם: אתם הרי קוראים לנו בוגדים, אתם באמת רוצים שבוגדים ישמרו עליכם? ישנה פה מחאה של מאות אלפים ברחובות, שמיליונים מזדהים איתם, אני לא חושב שיש אדם אחד במחאה הזו שחושב שזה הגיוני להמשיך לשמור על המתנחלים, לא על ההתנחלויות שלהם ולא על המאחזים הלא חוקיים שלהם ובטח לא על נוער הגבעות. שישמרו על עצמם ושיעמדו לבד בהאג".
צו 8 בקבוצות הווטסאפ
בחזרה לגבעת הטרשים הסמוכה לבורקה, שממנה נראים מבני המאחז עוז ציון. אנשי הכפר טוענים כי בערב שישי יצא קוסאי עם כמה מחבריו לעשות על האש בגבעה סמוכה, לא הרחק מקו הבתים העליון של הכפר. סמוך לשעה שבע הבחינו בעדר קטן המובל בידי רועה צאן יהודי ופניהם בכיוון בורקה. הם מיהרו אל הרועה וניסו להרחיקו מהמקום בצעקות. המפגש הראשוני היה כ־400 מטר מקו בתי הכפר. לאור האירועים האחרונים, בכל הכפרים בגדה ישנה דריכות גבוהה כשמתנחלים נראים מסתובבים בסמוך. כמו ברוב הכפרים, גם בבורקה ישנה קבוצת ווטסאפ, הנקראת "בני בורקה", ובה מתריעים בפני הגעת מתנחלים. כך אירע גם בשישי בערב. קוסאי וחבריו הזעיקו את אנשי הכפר ואלה חשו למקום.
מנגד, אנשי המאחז אומרים כי הרועה הצעיר חש בסכנה ומיהר להזעיק בטלפון את חבריו. אלו רצו אליו מהגבעה ובדרך התקשרו לחברים אחרים שהחלו לשלוח הודעות בקבוצות הווטסאפ. יש להם אישור רבני להתקשר ולנסוע במקרי חירום בשבתות, כפי שכבר קרה לפני כחודש באום ספא ולפני חמש שנים כאשר עאישה א־ראבי נרצחה בליל שישי בפגיעת אבן שיידו נערים יהודים בסמוך לשבות רחל. מתנחלים הגיעו מעפרה ובית אל ומגבעת אסף ורצו באדמת הטרשים אל עבר נקודת החיכוך. חאלד, דודו של קוסאי, אומר שקיבל הודעה שמתנחלים מגיעים לחלק הצפוני של הכפר ומיהר לשם. "זו לא הפעם הראשונה שהם באים אלינו, ומפעם לפעם אנחנו נחושים להגן על עצמנו", הוא אומר.
המתנחלים התקרבו אל הכפר ונעמדו כ־300 מטר מקו הבתים. בתוך דקות החלו שני הצדדים ליידות אבנים זה על זה. מחיכוך הפך האירוע לעימות אלים שכלל הצתת רכב פלסטיני שנתקע במקום. לא ברור מה קדם למה, פגיעת האבן בראשו של יחיאל אינדור מעפרה ואז הירי שפגע בקוסאי או להפך, הירי ואחר כך פגיעת האבן. "שמעתי הרבה יריות והתכופפתי", אומר הדוד, "היה שם מתנחל עם M16, ואחר, היה לו אקדח, ופתאום ראיתי את קוסאי נופל על האדמה, התמוטט לידי, קיבל כדור בעצם הבריח בצד שמאל".
אשתו חנאן ביקשה לומר כמה מילים. "למה המתנחלים בגבעה תוקפים אותנו, השכנים שלהם?" הטיחה בנו, "הם הרי יודעים שהם לא צריכים לרדת אלינו ולעשות כאן בעיות, למה הם עושים את זה? אני מבקשת ממך, תשאל אותם את זה עבורנו, מה התועלת שיוצאת להם מזה, הרי אף אחד לא ילך מפה, אף אחד לא יעזוב. כל האנשים שברחו ב־48' מצטערים על זה עד היום. לא נחזור על הטעות הזו, הדור שלנו למד את הלקח. איך לא כואב להם שהם הרגו בחור צעיר שעוד לא הספיק כלום בחייו, בחור שכל כך אהב לעזור. אם רק היית מבקש ממנו, את עיניו היה נותן לך".
במקום ללכת חמש דקות אל עוז ציון דרך השטח, נסענו 20 דקות דרך דיר דיבוואן וביתין אל הצומת שמתחת לבית אל, כפי שנאלצים לעשות הפלסטינים. משם ירדנו על הכביש לגבעת אסף ופנינו שמאלה למאחז. בתי בורקה נראים מכאן כל כך קרובים. ליבר טען שהירי בוצע מתוך הגנה עצמית "מפני התקפה של טרוריסטים. מי שירה, ירה כדי להגן על חייו". הוא התקומם נגד האשמות שהוטחו באנשי הגבעה והחברים שבאו לעזרתם. "אף אחד לא הלך להתגרות באף ערבי", אמר, "הם לא התקרבו בכלל לבתי הכפר, אבל גם אם בן אדם מתגרה בך קצת, זו לא סיבה לזרוק עליו סלעים ולנסות להרוג אותו"
לפני שהלכנו שאלנו אם הם מעוניינים לחיות בשלום עם השכנים. "אין לנו בעיה עם ערבים שיושבים בשקט בכפר שלהם", אמר, "אבל שיהיה ברור, בורקה זה כפר של מחבלים ואנחנו לא פראיירים. אנחנו לא באירופה של שנות ה־30. אנחנו נגן על חיינו".
odedshalom1971@gmail.com
