דנה אורן ינאי בת ה־44, מנכ"לית מחוז תל־אביב בלשכת עורכי הדין, חברת מועצת העיר הרצליה, נשואה ואמא לבני 9 ו־12, יצאה מביתה ביום שלישי אחר הצהריים כדי לממש את זכותה הדמוקרטית להפגין, ועכשיו היא מאושפזת בבית החולים שיבא עם חשד לדימום במוח. בסרטון שפורסם ברשתות החברתיות ניתן לראות איך בהפגנה מול תחנת רדיו ברמת השרון שאליה הגיע שלמה קרעי כדי להתראיין, איבד שוטר חבוש קסדה ונטול תג זיהוי את עשתונותיו ושיחרר את מרפקו לתוך ראשה לעיני בן זוגה ובנה, בעוד שר התקשורת מביט במתרחש מתוך רכבו שנחסם. לאורך כל האירוע הקפיד השוטר לא להזדהות ולא לחשוף את פניו, וכעת המשטרה טוענת כי המכה שוחררה בטעות. נו טוב, גם שוטרים רעולי פנים טועים לפעמים, ושולחים אזרחיות שומרות חוק לסי־טי ראש.
אבל קשה להתייחס לטענות המשטרה ברצינות, כשממש באותו הבוקר שוחרר סרטון הופך קרביים שבו נראים שוטרים מסתערים בהפגנה בקפלן על אמיתי עבודי בן ה־18 משל היה ראש משפחת פשע אלים ומסוכן. כלומר, ראש משפחת פשע אלים ומסוכן היה בוודאות זוכה ליחס עדין ומכבד יותר מצד שני השוטרים, שהתנפלו על נער מנוטרל (בסרטון ניתן לראות איך משקפיו עפים ברגע שבו השוטר הראשון קפץ עליו, מה שהותיר אותו נטול ראייה וללא יכולת התנגדות), הכו אותו באגרופים, משכו בשיערו, שיחררו ברכיות לפניו, גררו אותו, חנקו אותו ואזקו אותו, כאוב ומדמם, על הכביש. נער שיצא להפגין, וסיים עם צלע סדוקה, זעזוע מוח וחבלות בכל הגוף. גם מי שנמנה עם מבקרי ההפגנות או מכנה את ההפיכה המשטרית "רפורמה", לא יכול להישאר אדיש לתיעוד הזה, שמרוקן כל טענת נגד של המשטרה מתוכנה או סבירותה. יותר מכך - הוא לא יכול, או לא יכולה, שלא לחשוב על הילד הפרטי שלו. זה שבגיל 18 נשלח להגן על המדינה, אך בהפגנות בעירו, כך מתברר, דמו מותר.
האירועים האלה מעידים לא רק על אסקלציה באלימות המשטרתית בשבועות האחרונים, מאז מפקד מחוז תל־אביב הפורש עמי אשד העיד כי בחלונות הגבוהים יש מי שדורש מהגוף שמטרתו להגן על אזרחים למלא בהם את בתי החולים; לא רק על השאיפה למשטרה פוליטית שנשלטת על ידי אינטרסים צרים ועל ידי שרים שפגשו את החוק מצידו השני, ולא כי הגיעו להפגנה עם זמבורה. האירועים האלה מעידים כי ההתרחשות שממנה מזהירים מומחים ופרשנים אינה בגדר היסטריה או נבואת זעם: מלחמת האזרחים כבר כאן. מה מבדיל בין לובש מדים נטול פנים וזהות שחובט באישה בת 44 לבין אזרח שמרים כיסא פלסטיק על שכנו בבריכה? מה בדרך טיפול השוטרים בבן ה־18 מדגים חוק וסדר? והאם המציאות הנוכחית, שבה אזרחים ואזרחיות שומרי חוק טועמים מנחת זרועה של המשטרה, בו בזמן שאת המתנחל שעל פי החשד רצח צעיר פלסטיני מבקרים חברי כנסת - לא מעידה על שינוי כללי המשחק עוד בטרם עברה ה"רפורמה"? הרי הטוב הפך מסוכן, המסוכן ללגיטימי, המביך למכובד, החזק לקורבן. "הוא לא כזה תמים, הנער הזה", אמר השר לבטחון לאומי, איתמר בן גביר, על הנער עבודי בראיון לכאן רשת ב'. אותו שר שהיה יעד של השב"כ, שהורשע בעבירות של התפרעות, השחתת מקרקעין והסתה לגזענות. אותו שר שאמר "נגיע גם לרבין", ואכן, הם הגיעו גם לרבין. זו כבר לא אירוניה, אלא החיים שלנו.
נציגי ציבור, עובדי ציבור וציבור שמחול השדים הזה משעשע אותם, שסבורים כי מדובר בתיקון עוול היסטורי ושבסך הכל "מגיע להם", צריכים לזכור עניין פשוט. כששרירי החמלה נחלשים, כשראיית האחר מצטמטמת וכשערכים אוניברסליים מתכהים - כל הצדדים נדבקים. ויום אחד, בעתיד הרחוק או הקרוב, הממשלה הזו תתחלף. לא בטוח שיהיה אפשר לסמוך על הצד השני שיחזיר את הגלגל לאחור.
