חוף הסלע, בת־ים
המצולם: דן יצחק (68) מבת־ים, גרוש, אב לשלוש בנות וסב לשלושה נכדים, עובד כליצן־קוסם "דני שובבני".
"אבא שלי היה אדם דתי. לבן הבכור הוא קרא אברהם, בשני הוא דילג על הסדר וקרא לו יעקב, ולי הוא קרא יצחק. כן, נולדתי בשם יצחק יצחק, ועם שם כזה איך לא אהיה אדם מאושר? אברהם שינה את השם לאהוד, וכשעבר לגור בקנדה שוב שינה את השם, לאדוארד אליסון, כדי שלא יידעו שהוא יהודי. הוא כתב לי מחו"ל שהוא רוצה שאחליף את השם למשהו קצר, ונהייתי דן. לצערנו, הוא חטף דום לב בגיל צעיר בזמן חופשה בהוואי, וחזר לארץ בארון.
"גדלתי בשכונת רמת השקמה ברמת־גן. לא שכונה מי יודע מה. בקושי גמרתי שמונה שנות לימוד. הייתי ילד היפר שלא יכול לשבת בכיתה, ואז לא היה ריטלין. במקום ללכת לבית ספר, ניצלתי את הזמן ללימודים באמת. הייתי הולך לספריית בית אלון בגבעתיים - אהבתי ללכת למקומות של בורגנים - וקראתי שם על שפינוזה ופרויד. פעם, כשיצאתי מהספרייה, שמעתי צלילים של מוזיקה קלאסית מאחד החדרים, שהקסימה אותי. פתחתי את הדלת ובפנים היו איזה 20 נערות שרקדו מחול מודרני. ניגשתי למורה בכיתה, חיליק דוד, רקדן מלהקת בת שבע, והתחלתי ללמוד אצלו ריקוד ג'אז. בד בבד התחלתי גם ללמוד סטפס אצל יענקל'ה קלוסקי בתל־אביב. בשכונה אצלנו היה מועדון מחול וביקשו ממני ללמד שם ג'אז. עבדתי כמורה לג'אז ולסטפס במשך 20 שנה. היום אני רוקד ריקודי עם, כדי לשמור על הגחלת של הגוף.
"אני אוהב לזרום. יום אחד, באמצע שיעור, נכנסה בהיסטריה אמא של אחת הילדות וסיפרה שהמפעילה שהזמינה ליום ההולדת של בתה ביטלה, ואם אוכל לבוא במקום. עשיתי להם את היומולדת, ובסוף אמרו לי שאני מבוזבז כמורה למחול. כך נהייתי ליצן־קוסם. התחלתי בגני ילדים, המשכתי לימי הולדת פרטיים, ואני גם מתנדב כליצן רפואי. אין כמו הצחוק של הילדים. אני עובד בזה כבר 23 שנה ולא מתעייף.
"אני אדם מאושר. לא רואה חדשות ולא מסכים שיספרו לי חדשות שליליות. מה שקורה במדינה קשה לי, אבל זה לא מנהל לי את החיים. למדתי שהכל קורה לטובה. כבר כמה שנים אני מתעקש לדבר רק חיובי, ומאז - אני כל הזמן למעלה. אתמול חטפתי זפטה ביד מהסאפ שלי, ואני אומר תודה לאל, כי זה יכול היה להיגמר אחרת.
"הרוחניות אצלי התחילה בפסטיבל זורבה במדבר, ב'אשרם במדבר' בשיטים. הפסטיבל התקיים פעמיים בשנה, בחול המועד פסח וסוכות, והשתתפתי בו חמש שנים עד שהוא נסגר, בקורונה. עשיתי שם הפעלות בוקר לילדים, ובהמשך היום השתתפתי בסדנאות יוגה ומדיטציה. נהייתי מאוד רגיש לאנרגיה שלילית ומעיר לאנשים שמדברים שלילי, ומציע להפוך את זה לחיובי. אנשים באים אליי כדי להתייעץ ואני עוזר להם, בחינם. בלי לקחת 400 שקל לשיחה. אני מרגיש כמו שליח של הקב"ה. מי שמאמץ את דרך החיים שלי בחיים לא יגיע לרופא. יום־יום אני מגיע לים בשש וחצי בבוקר, עושה יוגה וטאי צ'י, ואז חותר על הסאפ לכיוון הסלע ומתפלל שם - מאחל לכל מי שאני מכיר רק טוב בחיים. בים יש הרבה יונים שליליים באוויר, שגורמים לאנשים להרגיש יותר טוב. זה משהו מדעי שנחקר. גם בקורונה הייתי יום־יום פה. לא התחסנתי, לא שמתי מסכה ולא חליתי.
"פעם הייתי מגיע לחוף גורדון־פרישמן. לפני כ־20 שנה פגשתי שם קשיש שהיה פותר תשבצי היגיון ולימד אותי איך פותרים אותם. בכל שישי הוא הביא איתו את העיתונים של סוף השבוע והיינו יושבים ופותרים את התשבצים. אשתו הייתה חולה בטרשת נפוצה והוא היה זקוק לעזרה כדי לטפל בה בבית שלו בבת־ים. שמחתי לעזור, בהתנדבות. בהמשך, כשהוא חלה, טיפלתי גם בו. הייתי כמו הבן שלו. העבודה שם שינתה לי את החיים. אחרי שהתגרשתי ישנתי שנתיים אצלו. בבקרים ירדתי לים ופגשתי שני בחורים שאמרו שהם רוצים להיות כמוני כשיגיעו לגילי. הם הגיעו אליי לחוף מדי יום, לפני העבודה, והעברתי להם שיעורי יוגה ומדיטציה. בסוף הייתה לי קבוצה של שמונה ונהייתי מין מורה רוחני. בסוף השיעור היינו עושים שבע טבילות בים, ובכל טבילה כל אחד היה מאחל לעצמו משהו. הייתי מאחל לעצמי שיהיה לי בית מול הים. אחרי שהקשיש, זכרו לברכה, נפטר, הוא השאיר לי חלק מהירושה שלו. היום אני גר בקו הראשון מול הים".
