1 פחד. חרדה. בהלה עד כדי שיתוק. אלה המילים שכתבה לעצמה אורית, פסיכולוגית, מתנחלת, אחרי מפגש הידברות שנערך בימים אלה בין ישראלים ממגזרים שונים. הסיפור הוא מזמן לא סעיפים של חוק כזה או אחר, היא התרשמה בצדק, הסיפור הוא הפחד.
לכן הסיפור הבא חשוב בעיניי. תמר גל־שראי היא חברת דגניה א'. דור שלישי למרים ויוסף ברץ, ממקימי הקיבוץ. מאז פרוץ המחאה היא פעילה בהרבה קבוצות שיח ודיון בין שמאל לימין. השבוע היא קיבלה הודעה מצורית ירחי, תושבת בני נצרים, יישוב שהקימו משפחות שפונו מנצרים. מה כתבה "הדתייה הימנית" ל"חילונית השמאלנית"? היא בכלל לא דיברה על העובדות, אלא על הפחד המשתק, המוגזם. היא, שפונתה מביתה, לא מסכימה כלל לדעות של חברתה, אבל היא לא יכולה לראות אותה סובלת ככה.
1 צפייה בגלריה
.
.
ההתנתקות, הרב ד"ר וורן גולדשטיין, שולחן שבת, סליחות
"שלום תמר", כתבה צורית. "בדיוק סיפרנו לבנים שלנו שכאשר אנחנו הדתיים היינו בצד המוחה והמתוסכל מחוסר ההקשבה של הממשלה למוחים (גם בתקופת הסכמי אוסלו וגם בתקופת ההתנתקות), הרבינו בתפילות ואמרנו זה לזה שהשבר הוא חלק מתהליך הגאולה.
"כשהדתיים הרגישו שהממשלה, כמו גם חלקים בחברה הישראלית, לא שומעים את הצעקות שלהם ולא מקשיבים לתסכול שלהם, הם לקחו את המשפט 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' ושרו אותו והבטיחו לעצמם שימשיכו בדרך הארוכה עד שיצליחו לשכנע את הרוב, או עד שאלוקים ישלח כבר את הגאולה.
"ואילו אנשים שמגדירים את עצמם חילונים, ואינם רוצים לפנות לאלוקים ובוחרים לא להאמין בגאולה, נשארים בעיניי רק עם התסכול, ולעיתים גם מרגישים בודדים בהתמודדות הזו. אני מצטערת בצערכם כי אני מכירה היטב את ההרגשה הזו כשאתה מוחה, אבל אני מאמינה שמדובר בתקופת משבר אחת מני רבות שחווינו כאן, היהודים בארץ ישראל, וגם היא תחלוף.
"וגם אם החילוניות 'מצווה' עלייך לא לבטוח באלוקים, את יכולה לבטוח בעם ישראל, שמורכב ברובו מאנשים טובים שרוצים שיהיה טוב ומאחלים רק טוב זה לזה, והמחויבות הלאומית תתגבר על הקרעים, גם אם זה לא נראה כך כעת. שולחת לך חיבוק וירטואלי, צורית".
תמר לקחה נשימה, העתיקה את הטקסט כולו לקבוצת הידברות שהיא פעילה בה בווטסאפ, והוסיפה כמה מילים משלה: "חוכמת הלב של צורית חיממה את שברי ליבי. היא, ואתם כמותה, נותנים לי חרך של תקווה ליכולת למצוא שביל זהב של שותפות. שתהיה לכולנו שבת של שלום ונחמה".
2 "שבת היא לא בעיה, היא פתרון. היא לא משהו שצריך להסתדר איתו כדי להיות מדינה נורמלית, היא הערך המוסף שמייחד את המדינה הזו", כך הסביר לי הרב ד"ר זאב וורן גולדשטיין.
נפגשנו בירושלים. הוא הגיע הנה להשקת הספר החדש שלו "שבת - יום לברוא את עצמך". גולדשטיין הוא הרב הראשי של דרום־אפריקה, בעל דוקטורט במשפט חוקתי ומומחה בזכויות אדם ובנושא האפרטהייד.
"הזהות היהודית בעולם עומדת היום על שלושה עמודים - עמוד הציונות, עמוד השואה ועמוד האנטישמיות הנוכחית", הוא מסביר. "אבל אני פוגש את הצעירים בדרום־אפריקה ובכל העולם, ורואה שזה אולי הספיק לסבא ולסבתא שלהם. להם זה לא מספיק. הם רוצים יותר. הם רוצים רוח, השראה, קדושה. אנחנו חייבים להוסיף לזהות היהודית העולמית עמוד נוסף - עמוד השבת. לא רק להתמודד עם בנייה פיזית של מדינה, לא רק להילחם ב־BDS, אלא לעלות קומה. לא נילחם בהתבוללות בהצלחה בלי לגעת בשבת, בשורש היהדות. לא נצליח להעביר לדור הבא יהדות נטולת שבת".
את הפיילוט הוא עשה בדרום־אפריקה. הוא יזם שם את פרויקט השבת העולמית, שאליו הצטרפו עם השנים מיליונים, פעם בשנה, בכל העולם. "יש קהילות שבהן השבת הופכת לטרנד. זה יותר מתקדם לסגור סלולרי ולהיות לא זמין ליום אחד. זה נפלא לקבוע מראש עם חברים, להכין אוכל טעים מראש. לא בגלל העולם הבא, בגלל העולם הזה. לעבור מראייה דו־ממדית לראייה תלת־ממדית פעם בשבוע".
הספר מעוטר בהמלצות נלהבות גם של בכירי הרבנים, גם של השחקנית היהודייה־אמריקאית מים ביאליק, גם של פרופ' דן אריאלי וגם של הנשיא הרצוג. לדברי גולדשטיין, השבת תועיל לנו גם בששת ימי המעשה, אפילו לפתור את הקונפליקטים בינינו. "מי שמחובר 24/7 לרשתות ולחדשות, לא יוצא לרגע מהלופ להתבוננות רגועה, מהצד. איך אפשר לצאת ככה למקומות חדשים, למצוא פתרונות יצירתיים? המטרה שלי היא שנסתכל על העולם כל השבוע בעיניים של שבת. שנקבל מהיום הזה ענווה, חוכמה, ביטחון, אופטימיות, משמעות. בסוף, היצירה הכי גדולה שניצור בחיים שלנו היא אנחנו עצמנו".
3 עדכון דופק:
• פרשת השבוע, פרשת "ראה", היא הפרשה הרביעית בספר דברים. המשך נאום הפרידה של משה רבנו מעם ישראל, המשך הצוואה האישית שהוא מותיר לנו, אלפי שנים אחרי.
• הפרשה פותחת בפסוק שמציג בחירה חופשית עוצמתית: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה".
• יש בפרשה עשרות מצוות שהעם מקבל, לפני הכניסה לארץ: צדקה, חגים, הקשר לירושלים ועוד. בין היתר מתוארות החיות שמותר ושאסור לאכול, כלומר דיני הכשרות, וגם החובה לדאוג לחלשים בחברה.
• אחרי הקריאה בתורה קוראים את ההפטרה, אחת משבע הפטרות הנחמה של התקופה הזו. הנה פסוק לדוגמה: "הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים".
• בשבת הנוכחית מברכים את חודש אלול, וביום חמישי ושישי - ראש חודש אלול, החודש האחרון בשנת תשפ"ג, בעדות המזרח יתחילו לומר סליחות.
שבת שלום וחודש טוב.
הסטטוס היהודי: "כתוב בפסוק 'שבע ייפול צדיק - וקם'. זה העניין של הדור שלנו. העניין הוא לא 'לא ליפול', אלא לדעת: כשנפלת – קמת" (סא"ל עמנואל מורנו, שבשבת ימלאו 17 שנים לנפילתו במלחמת לבנון השנייה)