משרד האנרגיה העלה דרישה להגדלת יצוא הגז הטבעי למצרים וירדן ובעתיד לאירופה הדרומית. לא דרישה חריגה או מופרכת: כבר בימיו של השר יובל שטייניץ ישראל הצליחה ליזום תוכנית להנחת צינור גז טבעי לאירופה דרך קפריסין – הרבה לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה והשלכותיה. האוצר מצידו הביע התנגדות לדרישה, גם זו לא יוצאת דופן.
בממשלה מתפקדת חילוקי הדעות הללו היו נגמרים בפשרה מהירה. מה גם שבמתווה הגז המקורי הותר לחברות האנרגיה לייצא כמחצית מתפוקת הגז הטבעי, אך בפועל הן מייצאות רק 42%. אלא ש"הממשלה הזו רחוקה מלהיות מתוקנת ולקבל החלטות מושכלות ומקצועיות", אומר יוסי רוזן, יו"ר מכון האנרגיה והסביבה. כשהכל נעשה בלחץ ומשיקולים פוליטיים, גם מחלוקת קטנה מתנפחת למשבר. הנתונים של רוזן מאירי עיניים: העתודות המוכחות של הגז הטבעי בים התיכון הישראלי מגיעות ל־1,090 מיליארד מטרים מעוקבים (BCM). ההפקה השנתית היא 23 BCM, ממנה נשלחים ליצוא 9.5 BCM, וליצור חשמל מוקמי משמשים 13.5 BCM.
רוזן: "אנחנו הכי שומרים על הגז הטבעי בעולם. לפי קצב ההפקה הנוכחי יספיקו העתודות ל־50 השנה הבאות, ויש עוד לפחות כמות כפולה של גז טבעי בים שלנו שטרם נתגלה".
ההכנסות לקופת המדינה ממסים ותמלוגים מהגז הטבעי עדיין צנועות, 4 מיליארד שקל השנה. אבל הן לא העיקר. המעבר משימוש בנפט ופחם כחומרי גלם ליצור חשמל לגז טבעי – 70% מהחשמל מופק כיום ממנו – הוא החשוב. המעבר חסך לישראל עלות אנרגטית מצטברת של 45 מיליארד דולר, האיץ את הצמיחה ב־0.5% בשנה, איפשר שמירה על מחיר חשמל נמוך בחצי בהשוואה לאירופה, והפחית בעשרות אחוזים את עצימות פליטת הגזים המסוכנים וגזי החממה.
עד 2030, אומרים רוזן ומנכ"ל המכון יוסי אריה, הביקוש לחשמל יגדל במהירות, ולכן חייבים לאשר מיד הקמה של 4 תחנות כוח – לא רק שתיים כפי שאישרה הממשלה – להוריד לאפס את השימוש בפחם המיובא והמזהם ולהכפיל את חלקה של אנרגיית השמש לכדי 25% עד 30% מיצור החשמל. זה אפשרי? רוזן: "בהחלט. מה שחוסם ומונע את זה הוא בלגן רגולטורי מטריף והיעדר תוכנית פיתוח ממשלתית סדורה. למה הושהו או בוטלו השנה מספר רב של יוזמות לייצור אנרגיה סולרית? בגלל בירוקרטיה, חוסר תיאום בין משרדים ואי־תפקוד הממשלה".
המנכ"ל אריה: "אני לא רואה איך נתגבר על המחסור הקיצוני ברשתות ההולכה והחלוקה של החשמל שהוא כעת צוואר הבקבוק הקריטי בדרך למניעת אסון אנרגטי. ההשקעה הדרושה מסתכמת ב־20 מיליארד שקל לפחות".
"ישראל", מוסיף רוזן, "צריכה ויכולה לשמש מרכז ים־תיכוני של גז טבעי ולחזק בכך את השפעותיה הגיאופוליטיות. באחרונה דובר על פיתוח מאגר הגז הטבעי מול חופי עזה, לרווחת הפלסטינים - אבל בשטח כלום לא זז. אפשר להגיע להסכמי אנרגיה עם הרשות, עם טורקיה ואפילו עם לבנון. כולם מרוויחים".
"משק האנרגיה רווי סיכונים", מסביר אריה, "ולכן כדי לנהל אותם ולהגיע לתוצאה לאומית מיטבית נדרשת קבלת החלטות על בסיס רציונלי".
החלטות על בסיס רציונלי? בממשלת סמוטריץ'־בן גביר־לוין ושות'? לעג לרש.
מבחן ההמבורגר
"האקונומיסט" עורך מזה כ־40 שנה השוואה של מחיר ההמבורגר הפופולרי של מקדולנד'ס, "ביג מק", בעשרות מדינות ומתרגם אותו לדולרים בשערי החליפין של השוק. המבורגר זול מלמד על יוקר מחיה נמוך ו/או על מטבע מקומי זול. המבורגר יקר מצביע על יוקר מחיה גבוה ומטבע חזק. לפי מדד ביג מק שפירסם השבועון הבריטי בסוף יולי, ההמבורגר הפופולרי זול בישראל ב־17% בהשוואה לארה"ב וב־22% לבריטניה. משמע, ישראל זולה במזון מהיר.
תוצאות דומות מתקבלות מהשוואת מחירים, בשער השקל הנוכחי, בין ישראל למדינות מערב מפותחות. בענפי כלכלה רבים ביניהם חשמל, מים, תחבורה ציבורית, שירותי בריאות, תרבות והשכלה ומוצרי חשמל – אנחנו יותר זולים. ישראלים הנוהרים לחופשה בחו"ל מגלים שם להפתעתם מציאות יקרה למדי. יחסית.
בכל זאת שרדנו
פרופ' ישראל אומן ופרופ' אהרון צ'חנובר, שני מדענים ישראלים וחתני פרס נובל הרחוקים מאוד זה מזה בדעותיהם הפוליטיות, הופגשו ב"ידיעות אחרונות" לפני 17 שנים לשיחה על עתיד המדינה. זכיתי להנחות את המפגש. ראש הממשלה היה אהוד אולמרט, שר האוצר אברהם הירשזון, שר הביטחון עמיר פרץ, שרת החוץ ציפי לבני.
להלן תמצית תשובותיהם, בעריכה קלה.
מה דעתכם על ההנהגה של המדינה ועל עתידה?
צ'חנובר: "זה ממש עלוב. יש לנו הנהגה המצויה כל הזמן בסימן שאלה מוסרי – אמון הציבור בה אבד לגמרי. מכל סמלי הלאום, רק ההמנון והדגל עדיין לא נתונים בחקירה של היועץ המשפטי לממשלה או של מבקר המדינה. אני מאוד־מאוד פסימי".
אומן: "הבעיה היא לא עם השכנים שלנו, הבעיה היא איתנו, עם חוסר הסבלנות שלנו, עם האנוכיות שהתפתחה בקִרבנו. סדר היום הלאומי שלנו השתבש; האינטרס הקולקטיבי נדחה לקרן זווית מפני האישי".
צ'חנובר: "המנהיגים הפוליטיים שלנו לא מתביישים כי לא אכפת להם. הם לא שמים עלינו. לנוכח מנהיגות כזאת לא מפתיע שהלכידות הפנימית של העם מתרופפת. אני מיואש".
אומן: "העם שלי השתגע. ההנהגה היא תוצאה של העם; הסתכל על תוצאות הבחירות האחרונות. "גם אני פסימי ומיואש".
צ'חנובר: "אני חרד לקיומה של המדינה. אם לא נתעשת, לא נתקיים. אם לא נשתנה, אנחנו נימחק מהמקום הזה".
מאז נאמרו הדברים הדרמטיים הללו חלפו כאמור כמעט שני עשורים. ממשלות התחלפו, ראשיהן התחלפו, מפלגות התפרקו ואחרות קמו תחתן. עובדתית, ישראל לא נמחקה, להפך, היא התחזקה והתגברה על משברים רבים. אוכלוסייתה גדלה מ־7 מיליון ל־9.5 מיליון, התוצר המקומי לנפש עלה מ־21 אלף דולר ל־55 אלף דולר, היצוא גדל מ־60 מיליארד דולר ל־160 מיליארד דולר. הכל נכון ל־2022.
האופטימיסטים יאמרו, האין זו הוכחה מוחצת לכזב הנבואות השחורות, היום כמו אז? והפסימיסטים יטענו, האין זה טרגי לגלות שהאזהרות של הנובליסטים מ־2006 נשמעות עכשיו כאקטואליות מתמיד?
אזעקת אמת
לפעמים נבואות זעם כן מתממשות. כבר בנובמבר אשתקד נכתב ב"ממון": "אסור שתיק האוצר יימסר לסמוטריץ'. לא בגלל האידיאולוגיה הכלכלית שלו, בגלל האידיאולוגיה הכללית שלו, אותה אסור לנרמל, לביית, לטהר על ידי הושבתו בראש שולחן הדיונים באוצר על תקציבים, מסים, גירעונות".
בינואר השנה נכתב שוב: "סמוטריץ' הוא פוליטיקאי שדגל שחור מתנוסס מעל המינוי שלו לשר הממונה על המשק ועתידו".
ובמאי האחרון סיכמנו: "שר האוצר, הוא והאידיאולוגיה המשיחית־קיצונית שלו, הם הסיכון בה' הידיעה לכלכלת ישראל".
רק באחרונה, כשפרצופו האידיאולוגי נחשף מדי יום בהחלטותיו, נשמעת אזעקת אמת. סמוטריץ' מגיב בזלזול ותוקף את התקשורת. במסיבת עיתונאים השבוע עמיתי גד ליאור השיב לו מנה אפיים והעמיד אותו במקומו.
עם זאת, לפי דיווחי האוצר כמעט שלא היה לממשלה בחודש יולי גירעון תקציבי ומתחילת השנה היא אף צברה עודף משמעותי העולה על 6 מיליארד שקל, כך שקופת המדינה מלאה וגדושה. גם ההכנסות ממסים הפתיעו לטובה, התקרבו לסכומי השיא שגבתה הממשלה בקיץ אשתקד. הדיווחים על גירעון מצטבר של 1% מהתוצר מתייחסים ל־12 החודשים מיולי 2022 עד יולי 2023. זהו נתון חסר משמעות: באותה התקופה השתנו הן הממשלות והן התקציבים.
