באמצע השבוע התקיים בכפר־קאסם אירוע חתרני. כל דבר באירוע הזה, סמלית ומהותית, מנוגד לתפיסה של ממשלת ישראל ושריה. ברדיו דיווחו על החלטות שר האוצר נגד ערבים: סיכול העברת מענקי איזון לרשויות הערביות ומניעת לימודיהם של סטודנטים ממזרח ירושלים במכינות אוניברסיטאיות. אך ההתכנסות הזו סימנה מגמה מסוכנת עבור המשטר החדש. היא התקיימה מתחת לרדאר, ללא נוכחות תקשורתית, כמעט. הגעתי לשם בזכות מקור פנימי ובכלל לא סודי, ראש העירייה עאדל בדיר. ישבתי איתו לשיחה בלשכתו בבניין העירייה, והוא קם ללכת והציע לי לבוא איתו. כך חדרתי לקן הצרעות של הנורמליות המחתרתית. אם איתמר בן גביר או בצלאל סמוטריץ' היו נקלעים למקום, דמם היה רותח. אין אלא להפציר בקוראים: שמרו על העניין בשקט. הנוכחים עשויים להיפגע.
באופן מעניין, החתרנות הייתה טקס של משטרת ישראל, באירוח עיריית כפר־קאסם. האירוע התקיים במתנ"ס, בנוכחות סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה, מהמפכ"ל למטה. מדובר היה בפתיחת תחנת השיטור העירוני. בן גביר שהה בפאפוס, קפריסין. ראש המטה שלו, יעד השב"כ לשעבר חנמאל דורפמן, היה עם הבוס, בחופשה שהוגדרה פרטית.
ארבעה לוחמי משמר הגבול חמושים עמדו באגביות בכניסה למתנ"ס, שלושה מטרים מלוח שיש שחור שעליו נכתב "חללי כפר־קאסם, 1956. תהילה ונצח לבנים הקדושים". היו אלה חיילי מג"ב שירו למוות ב־43 מתושבי הכפר ביום הראשון של מבצע קדש. כפר־קאסם עמוסה בסמלים שמזכירים את הטבח, רגע מכונן בעבור הציבור הערבי בישראל. האולם עצמו היה מלא בקציני משטרה; הם כולם ישבו כאשר מאחוריהם שלט ענק, מודפס על הקיר כולו, לזיכרון הטבח.
זהו הרקע הקשה, ההיסטורי, ליחסי הכפר ומדינת ישראל. לפני תשע שנים נפתחה נקודת המשטרה הראשונה בכפר־קאסם. ב־2018 היא הפכה לתחנת משטרה. "יהיו פה כמה שוטרים מתחנת המשטרה, וכמה עובדים מקומיים", אומר לי ראש העירייה בדיר, "והם יטפלו בעבירות השלכת פסולת, חניה ותנועה, בריונות והרס רכוש, אבטחת אירועים, מפגעי רעש. הדברים היומיומיים שהכי מפריעים לתושבים".
התפעול של השיטור העירוני מתחלק כך ש־70 אחוז ממומן בידי המדינה והשאר בידי העירייה. "אבל עכשיו אני לא יודע מה יהיה", אומר בדיר, "אם סמוטריץ' לא יעביר את הכסף, כרגע לא נוכל לשלם גם לסייעות. שנת הלימודים לא תוכל להיפתח". בדרכו החמקנית, רה"מ נתניהו התערב השבוע בהחלטה של סמוטריץ'; עושה רושם שאישרר את החלטתו לבלום תקציב למכינות האקדמיות, ובמקביל דרס אותו בעניין מענקי האיזון לרשויות. עוד נראה.
בעצם, ביד אחת, ממשלת ישראל פתחה השבוע תחנת שיטור עירוני. ביד השנייה, היא הודיעה שתיקח מהרשות כסף שהובטח – ואמור היה לשמש (גם) להפעלתה. יד אחת ממלכתית, יד שנייה לאומנית־קיצונית.
נורמליות מכבדת / הטקס של המשטרה בכפר־קאסם התחיל בצורה מנותקת משהו. היה קטע מוזיקלי של תזמורת המשטרה; "עוד לא תמו כל פלאייך", של יורם טהרלב. לאחר מכן קראו לראשון המברכים, וזה היה הרב הראשי של משטרת ישראל רמי ברכיהו. כל זה בכפר־קאסם, כן.
אלה ימים קשים למשטרה, ולאזרחים שזקוקים לה. היא מחמיצה את יעדיה בלחימה בפשיעה וברצח בציבור הערבי. היא מדגימה אלימות גוברת בפיזור הפגנות המחאה. בימים האחרונים הופץ סרטון תיעודי קשה שמתעד את המעצר של אמיתי עבודי בן ה־18. הוא התלונן שהשוטר שעצר אותו בכוח לחש שיאנוס את אמו. המפכ"ל מואשם תדיר בידי כל הצדדים בחידלון; הממשלה אומרת שהוא מאפשר את המשך חסימות הכבישים. המחאה גורסת שהוא מאפשר לשר בן גביר השפעה גוברת, מהלבשתו בלבוש משטרתי ועד לפעולות בשטח ממש.
היה אפשר לצפות שהטקס ידגים את תדמיתה הסדוקה המשטרה. ובכן, הפתעה. זה היה אירוע עשיר בנורמליות מכבדת, נדירה בימים אלה.
הרב של המשטרה הדגיש שהפיקוד הבכיר של המשטרה הגיע באופן מכוון לאירוע בכפר־קאסם. הוא הצהיר שמדובר ב"חובה אזרחית" של המשטרה להבטיח שירותי שיטור ואכיפה לכל, "במיוחד במגזר הערבי", והוסיף שהוא מרשה לעצמו לומר שמדובר גם "בחובה דתית שיהיה מענה ושיהיו שירותי משטרה בציבור הערבי לעבירות של איכות חיים". חובה אזרחית ודתית לספק בשוויוניות שירותים למיעוטים במדינת ישראל. וזו הייתה רק ההתחלה.
לאחר מכן הוזמן ראש העירייה עאדל בדיר. כפר־קאסם היא עיר יוצאת דופן; שיעור הפשיעה והאירועים האלימים בה נמוך יחסית. היא נהנית מהכנסות גבוהות בשל המיקום במרכז הארץ ואזור תעשייה משגשג. בדיר לא רץ לכהונה נוספת. הוא לא עושה חשבון לאף אחד. בשיחה איתו בלשכה, לפני האירוע, אמר לי שאם התנכרות שר האוצר תימשך ראשי הרשויות הערביות צריכים להתפטר מתפקידיהם, ולמסור בידי המדינה את ניהול הערים; "כמו הטייסים, גם אנחנו חתמנו על חוזה עם מדינת ישראל, בתנאים מסוימים. מה שקורה פה הוא אפליה מובנית וגזענית, ולא של הפקידים. של הנבחרים האלה. כל בקשה שהגשנו לבן גביר או לסמוטריץ' – חשנו שהגענו לקיר. זה שני אנשים שההיסטוריה שלהם בנויה על שנאה לערבים. תביט בטיפול בפשיעה ברחוב הערבי: הרי העבריינים אותם עבריינים, הערבים אותם ערבים, המשטרה אותה משטרה. מה השתנה מאז הירידה בנרצחים בשנה שעברה? הממשלה השתנתה. ביבי לא מנהל את המדינה יותר; תראה במה הוא עוסק, נבצרות ומינוי שופטים. הכל קשור למשפט שלו".
בנאום בפני השוטרים היה מתון יותר, כנראה כדי לא לסבך אותם עם השלטון. בדיר סיפר על ההפגנה שהייתה השבוע בתל־אביב, עם 143 ארונות שסימנו את "מיטב בנינו" שנרצחו השנה בגל האלימות. "זה חוצה כל גבול", הוא אמר, "אין גבול לירי ולשימוש בירי. זו לא פוליטיקה לומר – עד לפני שנה, היינו על מספר נרצחים שהוא פחות מחצי, אולי שליש ביחס לשנה הזו. זאת אומרת, המשטרה יכולה להוריד את האלימות, יש לה את הכוחות והמוטיבציה, אבל צריך לתת לה כלים. ראינו ששר האוצר אומר שזה לא בסדר העדיפויות שלו, החברה הערבית. לכמה נרצחים צריכים להגיע, כדי שזה יהיה בסולם העדיפויות? הרי התקציב שקיצצו, ממנו אנחנו אמורים לשלם לקבלן שביצע את השיפוץ (במבנה תחנת השיטור) – מהכסף הזה, שאושר בידי משרד הפנים. מדברים על כפר־קאסם כדוגמה, אלחמדולילה, לירידה באלימות. היא ירדה בכל התחומים – מספר הנרצחים, אלימות במשפחה, אלימות ברחוב – ובערך בכ־50 אחוז. החלק הגדול ביותר הוא בזכות המשטרה ומפקדיה שנמצאים בכפר־קאסם, ויודעים שכולנו באנו לתת איכות חיים לתושבים".
אחריו דיבר מפקד מחוז המרכז, ניצב אבי ביטון. הוא דיבר על חשיבות חיזוק השיטור בקהילה למען הציבור, ופנה לראש העירייה בדיר: "עאדל ידידי, אנחנו צועדים יחדיו כבר שש שנים. נחשפתי לראש עיר אמיץ, איתן, אשר אומר על ליבו, דבק ביושרה שלו, לא עושה שקר בנפשו ועושה מלאכת קודש והתוצאות מדברות בעד עצמן – כפר־קאסם הפכה לפנינה של המשולש, ושל הערים הערביות בכלל".
ביטון ציטט את נשיא מצרים אנואר סאדאת בנאומו בכנסת: "כולנו, מוסלמים, נוצרים ויהודים, כולנו עובדים את האלוהים ואיננו משתפים בו אחר. הוראותיו ומצוותיו של אלוהים הן האהבה, האמת, ניקיון הכפיים והשלום". הוא אמר שלשרת בכפר־קאסם זו "שליחות אמיתית". מילים נאות, אבל ביטון לא הסתפק בהן: הוא עבר לנאום בערבית. זו פעם ראשונה ששמעתי קצין יהודי בכיר במשטרה נואם בערבית. הנה קטע קצר: "לא משנה אם העניין אישי או מקצועי, השותפות בינינו תתאפיין בעבודה. למען הצלחת המשימה הקדושה הזו צריכים לעמוד המשטרה וחברי העירייה והתושבים הערבים יד ביד, כאשר משימתם היא חינוך הילדים. לוודא שהם יתרחקו מפשע ומאלימות. זוהי מטרה משותפת למען חיים טובים יותר".
המפכ"ל קובי שבתאי דיבר אחרון. הוא המשיך במחמאות לראש העירייה, והדגיש ש"הטרור הפלילי בראש סדר העדיפויות של המשטרה. מיטב היחידות, השוטרים והמפקדים ממוקדים בסוגיה הזו. יש לנו משטרה מצוינת, שוטרים ומפקדים מצוינים, אבל אין לנו את הכלים הטכנולוגיים שהיו לנו בעבר. כל מקרה רצח שהיינו מונעים אותו – הוא עולם ומלואו. חובה להחזיר לנו את הכלים הטכנולוגיים, כדי שנוכל לפענח את האירועים ולסכל אותם".
זה היה קישור ברור שהמפכ"ל ניסה להציג בין העלייה במקרי הרצח בציבור הערבי ובין הקפאת השימוש בכלי המעקב הדיגיטליים של המשטרה. אלה נוטרלו בהוראת הייעוץ המשפטי לממשלה בעקבות פרשיית פגאסוס שחשף "כלכליסט".
לאחר הטקס שוחחנו קצרות. שבתאי היה חם. "לא מצאו כלום, כי אין כלום", הוא אמר, "לא היו דברים ללא צווים. תהיה עכשיו עוד ועדה – יגלו שאין כלום. הם דורשים מאיתנו כעת לשנות את הכלים הטכנולוגיים, לנוון חלק מהיכולות שלהם, זה ייקח חצי שנה ו־20 מיליון שקל. אי־אפשר ככה. ומה בכלל מדברים על השב"כ? הרי גם להם יש כלים כאלה. כמה זמן ייקח להם ללמוד את מפת הפשיעה בציבור הערבי? לגדל מקורות שם? אנחנו חייבים את היכולות האלה בדחיפות בחזרה. יש לנו עבודת רגליים, והרבה, ומנענו עשרות מקרי רצח. אבל אי־אפשר לעבוד כשאנחנו עיוורים". בדיון האחרון עם ראש הממשלה, שבתאי אמר לנתניהו: "אנחנו לא יכולים לעבוד ככה כמו שצריך. אני עובד עם גביעי אשל מחוברים לחוטים. זו הרמה, בלי הכלים הטכנולוגיים". ביום ראשון אמור המפכ"ל להיפגש עם היועצת המשפטית לממשלה. הוא מקווה שהיא תאשר את חידוש השימוש בתוכנות המעקב, תחת פיקוח הדוק; נתניהו הורה למצוא פתרון.
נזק מצטרף לנזק / בדרך כלל עיתונות לא מספרת על מדיניות, מהלכים וטקסים שמתנהלים כסדרם. תפקידה העיקרי הוא להאיר את יוצא הדופן, הלוקה בחסר. אך כאשר המציאות כולה נהיית מטורפת, הנורמליות הופכת לסיפור. זה היה שבוע שבו שר האוצר ניסה למנוע העברת תקציבים לרשויות או לסטודנטים ערבים; שר המשטרה סירב לאפשר לח"כים ערבים לפגוש בעצורים פלסטינים, בשעה שהוא איפשר לח"כים יהודים לפגוש בחשודים היהודים. הממשלה עברה בחמת זעם מההפיכה משפטית להתנגחות בערבים.
הטקס המשטרתי בכפר־קאסם, לעומת זאת, המחיש התנהלות שלטונית סבירה. כזו ששואפת לשיתוף פעולה עם הציבור, במקרה זה – הערבי. התנהלות שמסוגלת לגשר על פער, ועל עבר היסטורי אפל. נורמליות משתלטת. זה אסון עבור אדם כמו בן גביר.
כשיצאתי משם דיברו ברדיו על הסרטון שהתפרסם השבוע ובו תיעוד של שתי חיילות שהותקפו מילולית ברכבת בידי משפחה חרדית. כנראה מהפלג הירושלמי הקיצוני. "נמות ולא נתגייס", הם צועקים להן, "שיקסע... רגע, אפשר להעלות כלבים לרכבת? איך הם עולים?" ואחר כך "זהו, היא בוכה, תירגעו".
ישראל חווה התקפה מתמשכת, אוטואימונית, נגד המדינה ומוסדותיה. כל המנגנונים שמגינים על אזרחיה מותקפים תדיר. ביהודה ושומרון, בגיבוי גמור של חלקים בקואליציה, מתרחבים הבוז והמרי בשלטון החוק; גוברת פעולתן של מיליציות חמושות. במקביל, בקואליציה השתלחו השבוע בראש השב"כ ובארגון כולו על העמדה המקצועית שהציגו בפני נתניהו. שר בממשלה אמר כי צה"ל והמשטרה "מאמצים מראש את תפיסת העולם הפלסטינית". טלי גוטליב הודיעה כי "ה'דיפ סטייט' הגיע לראש השב"כ ולראשי צה"ל". שר האוצר דחה את כל ההמלצות המקצועיות של מערכת הביטחון (והדרגים המקצועיים בכלל), והקפיא תקציבי השכלה גבוהה לתושבי מזרח ירושלים. החרדים תבעו שוב חוק לפטור מגיוס שיהיה "חסין מביקורת שיפוטית". שרים איימו כמעט בכל יום על בג"ץ, לבל יעז לפסוק נגד הממשלה בעתירות שהוגשו נגד חוקי הסבירות והנבצרות, וחלקם הציגו את השופטים כ"פורעי חוק בגלימה".
זו רשימה חלקית בהחלט; כמה שבועות קודם היה זה חיל האוויר שהוצג כאויב האומה. ברשימת השנאה הנוכחית יש כמעט כל מרכיב במדינה הישראלית: הייעוץ המשפטי, השופטים, הפקידות הבכירה, המשטרה, צה"ל וחיל האוויר, שירות בתי הסוהר, השב"כ, פקידות משרד האוצר, בנק ישראל.
אל מול גלי השנאה האלה, הגורמים המקצועיים ממשיכים לנסות לעבוד. הם אמורים לשקול בקשות לתקצוב, לסכל פיגועים, לתקוף בסוריה, לאשר תקציבים, לפתוח תחנות משטרה ולמנוע פשיעה, לשפוט על פי דין, לבדוק שערי ריבית, לקבל מודיעין ולנתח אותו.
זהו ניסיון הרואי, אבל החלקים כבר עפים מהמכונית, בעודה מאבדת שליטה במדרון. הגיוס לשירות הציבורי ממשיך לקרוס, משרד האוצר החל מתרוקן מפקידיו, הכשירות של צה"ל ספגה מכה חריפה, איסוף המסים נופל, נזק מצטרף לנזק. למדינה קשה לפעול ולהתקיים אם ממשלתה נלחמת נגדה. השבוע, בכפר־קאסם, זה היה נס קטן שחמק מהעין הגדולה של הקיצוניות, זו שאינה נחה לעולם.
