הָיָה אֵל שֶׁהִתְאַהֵב בְּבָבוּאַת עַצְמוֹ בַּנַּחַל.
אֶת פִּיו הִנִּיחַ עַל מֵימָיו, נָשַׁק לוֹ כְּאֶל גַּחַל
וּבְיָפְיוֹ טָבַע. וּבָאוּ מַיִם עַד נַפְשׁוֹ
וְלֹא בָּאָה הָאֱמֶת לְהַכִּישׁוֹ.
וְלֹא בָּאָה הָאֱמֶת לִטְפֹּחַ שִׁלְיָתוֹ
מֵעַל פָּנָיו, וְלֹא בָּאָה לִשְׁלוֹתוֹ
אַף נֶפֶשׁ שֶׁאָהַב.
כִּי דִּין לוֹ עִם נַפְשׁוֹ, כִּי רַק אוֹתָהּ אָהַב.
עוֹלָם שֶׁל נַרְקִיסִים, שִׁכּוֹר בְּיֹפִי וְכָזָב
וְלֹא יָדַע כִּי שֹׁרֶשׁ תִּפְרַחְתּוֹ בְּעָוֶל וְרָקָב,
שׁוֹמֵעַ רַק אֶת הֵד קוֹלוֹ בְּאוֹר הַיּוֹם וּזְהַב לֵילוֹת
וְלֹא אֶת זַעֲקַת בִּכְיָן שֶׁל שְׁאַר הָאִמָּהוֹת.
וְלֹא יֻכַּר עַוְּלוּ וְדָם שֶׁעַל יָדָיו
רַק יְפִי דִּמְעָתוֹ וְזֹהַר עַל פָּנָיו,
וְדִין אֵלִים חָרוּץ עַל בְּנֵי אָדָם
אֲשֶׁר בָּכוּ רַק עַל בִּכְיָם
וּבְאֲחֵרִים קוֹלָם נָדַם.
שלומית נעים־נאור
לא אחזור למערה
כּוֹחוֹת אַדִּירִים הָיוּ דְּרוּשִׁים הַבֹּקֶר
כְּדֵי לְהֵחָלֵץ
מֵהַמִּטָּה אַדִּירִים יוֹתֵר מֵהָאֵשׁ
הַשּׂוֹרֶפֶת אֶת בָּתֵּי שְׁכֶם
וירוּשָׁלַיִם אַדִּירִים יוֹתֵר מִשִּׂנְאַת
בְּנֵי נֹעַר הַמְּשֻׁלְהָבִים מִכֹּחַ
זְרוֹעָם אַדִּירִים יוֹתֵר מִמְּנוֹפִים
הַבּוֹנִים גּוֹרֵד
שְׁחָקִים בּוֹנִים עִיר בִּירָה כְּנִיסָה חֲדָשָׁה
עַד לְעַנְנֵי הַשִּׂנְאָה מַגִּיעִים עַד לְשַׂר הַגֶּשֶׁם
צֹעֲקִים עָלָיו
גֶּשֶׁם לִירוּשָׁלַיִם, גֶּשֶׁם מִיָּד
אַדִּירִים עוֹד יוֹתֵר מֵעֵינַיִם שׂוֹרְפוֹת
כָּל דָּבָר שֶׁרוֹאוֹת
דַּלְתוֹת אֲרוֹנוֹת פְּתוּחִים, עֵינַיִם שׂוֹרְפוֹת הַכֹּל
אַדִּירִים יוֹתֵר מִשִּׂנְאַת תַּלְמִידִים
אֶת מוֹרֵיהֶם, בַּקְבּוּקִי וּוִיסְקִי ווֹדְקָה
בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים
מוֹרִים נוֹפְלִים לְמַלְכֹּדֶת, מוֹרִים
מְחַפְּשִׂים בֵּין הַשִּׂיחִים מִתְנַחֲמִים שֶׁיַּלְדֵיהֶם
לֹא כָּאֵלֶּה, אַדִּירִים יוֹתֵר מִפַּחַד מִתְּשׁוּבוֹת בֵּית
הַחוֹלִים לָמָּה בַּבְּדִיקוֹת הַמַּפְחִידוֹת אֲנִי חִיּוּבִית
כּוֹחוֹת אַדִּירִים הָיוּ דְּרוּשִׁים
כְּדֵי שֶׁאֵצֵא מֵהַמִּטָּה הַבֹּקֶר
וְלֹא הָיוּ.
בלילות אוגוסט | צוריאל אסף
בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה נִבְהָלִים
כְּקַבְרָנִים אַנְשֵׁי צֶוֶת הָאֲוִיר
לְטַפֵּל בְּכֻלָּנוּ, נוֹעֲצִים וּמִסְתּוֹדְדִים
אֵיפֹה לְהַחֲנוֹת אֶת כָּל הַצִּי
הָאֱנוֹשִׁי הַזֶּה, לְאֹרֶךְ הַמַּעֲבָר
חֲצִי מֵאִתָּנוּ חֲרֵדֵי נְסִיקָה לְחוּצִים
מֵהָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַמִּצְטוֹפְפוֹת אֵלֵינוּ לְבַשֵּׂר רָע
וְהַמַּחֲצִית הָאַחֶרֶת מְדֻכֵּאת עַד עָפָר
מִלְּהִקָּרַע מִקַּרְקַע הַשִּׁגְרָה
וְלָזֶה לָמַדְנוּ לִקְרֹא חֹפֶשׁ
אֵיפֹה מִי שֶׁיַּזְכִּיר לָנוּ
שֶׁהַהֶפֶךְ מֵעֲיֵפוּת אֵינֶנּוּ מְנוּחָה אֶלָּא
שִׁיבָה לַמָּקוֹם
