זה קורה לה רק כשהיא משחקת על במת הבימה בתל־אביב. "פתאום, באמצע ההצגה, ובלי שום קשר לדמות שאני מגלמת, הלב שלי מחסיר פעימה", מתארת מאיה מעוז (50) בטון דרמטי, שאחרי פחות מדקה הופך לצחוק טין־אייג'רי, "ואני אומרת לעצמי 'וואו, זה קורה ברגע זה, בעלי הבא יושב בקהל'. למרות שזה אידיוטי אני יודעת שיום אחד זה יהיה בדיוק ככה. בעלי הבא יהיה מישהו שיבוא לראות הצגה וירגיש שהוא לא יכול ללכת הביתה בלעדיי. הוא יהיה קרדיולוג שיראה לי ישר לתוך הנשמה".
מה? אני מפקפקת עד מזלזלת בהצהרתה. זכותי. יש לנו קילומטראז', למאיה ולי, מאז שהבוגרת הטרייה של בית צבי שיחקה במחזמר "האסופית", פרי עטי. במאי ההצגה היה משה קפטן, ושנתיים אחרי זה היא עמדה מתחת לחופה עם ה"מטאור", כהגדרתה ("ראיתי מניה רצה בכביש וקפצתי עליה") שהפך למנהל האמנותי של הבימה ורק לפני שנה יצא מהארון. שני ילדיהם, מיקה (17) ואדם (12) ירשו את החיידק הזה משני הכיוונים. היא משחקת ומביימת ב"תלמה ילין", שבו למדה אמה, והוא משחק בארבע הצגות בהבימה, איך לא.
הם התחתנו לפני 20 שנה. "נכנסנו לנישואים האלה כל אחד ממניעיו", היא מספרת חמש שנים אחרי שנפרדו והוא שכר דירה בבניין שמולה. "קפטן התאהב בי בגלל מה שהבאתי לבמה, ואני הייתי כבר בת 29, רציתי מאוד להתחתן ולהקים משפחה. דווקא מפני שהאהבות שחוויתי לפני קפטן היו מאוד סוערות, חיפשתי שקט. חשבתי שהוא הדבר הכי נכון לי. אבל חשוב לי להדגיש שאלה לא היו נישואי נוחות, הייתה שם אהבה גדולה, עד שהיא כבר לא הספיקה לקשר זוגי. זה לא שביום בהיר אחד הוא בא ובישר לי שהוא גיי, זה היה תהליך. במשך שנים היינו משפחה של אנשים נפרדים עד שכבר לא יכולתי לשאת את הסידור הזה. קורה, זוגות נפרדים עם ובלי להיות גייז. לעולם לא אוציא מפי את המילה 'טעות', מפני שמהאהבה הזאת נוצרו שני ילדים מדהימים, אבל בדיעבד אולי הייתי צריכה להתחתן באהבה יותר הדדית. מה הבנתי אז מהחיים?"
מה את מבינה עכשיו?
"שאהבה היא לא לוגיקה. אתה צריך להיכנס לדבר המורכב הזה כשאתה אול אין, כשאתה לא מוותר על אף חתיכה מעצמך".
הנישואים למנהל האמנותי של התיאטרון עשו טוב או רע לקריירה שלך?
"ממש לא. אסיסטנטית של קפטן אמרה לי שאני סובלת מנפוטיזם הפוך, שיש במאים שמבקשים אותי ולא מקבלים, אבל היום, בגילי? שיקפצו לי כולם. הייתי שחקנית הרבה לפני שהוא היה במאי, הגעתי להבימה לפניו, ואת התשובה לכל השאלות אני נותנת בשמונה וחצי בערב, כשכבים האורות ונדלקים הפנסים. ואני לא חושבת שבעשר וחצי בלילה, כשאני יוצאת לחניון, למישהו יש טענות. עכשיו, כשהוא מביים את 'גולדה', לאורה ריבלין תהיה גולדה מאיר ואני בתה, אני מבינה למה התחתנתי איתו. הוא באמת קפטן. יש לו יכולת מופלאה להדריך כל שחקן".
זיווג משמיים
שני ילדיהם גדלו לתוך הבית השני של הוריהם. "מאחורי הקלעים מיקה עשתה את צעדיה הראשונים, במובן של למדה ללכת. כשקפטן היה מנהל פסטיבל ישראל הילדה בת הארבע נסעה איתו להצגות בחו"ל. 'שייקספיר מאוהב' בלונדון, באנגלית, במשך ארבע שעות היא לא זזה מהכיסא ובסוף שאלה אם אפשר עוד פעם. אדם אהב בדים ועיצב בגדים, עד שהתחיל להופיע בטקסים בבית הספר והיום הוא עומד ללא חת ב'לילות ברודווי', עם הזמרים הכי גדולים בארץ. בפעם הראשונה שראיתי אותו חטפתי הלם. הוא נכנס להחליף ילד ב'מצדה', תפקיד של כמעט שעתיים על הבמה, וכשעושים החלפה אתה עובד לבד אפילו שאבא שלך הוא במאי ההצגה. אחרי שתי חזרות הוא עלה לשחק ונשמטה לי הלסת. איך הוא עשה את זה? להשאיר אותי ללא מילים זה לא קל. הבנתי שאני לא יכולה לעצור אותו. מה, אבא שלי לא נלחם בי כשרציתי להיות שחקנית?"
נלחם?
"ועוד איך. אף פעם לא רציתי להיות משהו אחר, זה נגע בי בגיל שמונה, כששיחקתי ב'גוליבר בארץ הגמדים'. אבא שלי אמר 'אין לך שום כישרון, את לא תתקבלי לתלמה ילין', אז הלכתי עם אמא והתקבלתי בהצטיינות. אבא לא הסכים לבוא להצגות של בית הספר עד שפעם הגיע לערב מונולוגים ואמר לי 'אני מסיר את ידיי. את והבמה זה באשערט, זיווג מהשמיים'. על בשרי למדתי שזה משהו שאי־אפשר לעצור. אז אדם מתקבל להצגות למרות היותו, ולא בזכות היותו הבן של קפטן. ברור שהתנגדתי. למה שאנהג להבימה גם בערב שבו אין לי הצגה? לא אשלח אותו במונית, הוא קטן, אין לי ילדים לבזבז. אז אבא שלו יותר מאפשר ממני ואנחנו חולקים בעול. זה אחד היתרונות כשנפרדים בטוב".
כשהפרידו כתובות, לפני חמש שנים, היא חנכה מודל חדש. "המצאה שלי!" היא מתגאה. "כשהודענו לילדים ש'אנחנו נפרדים, אבל נשארים משפחה', הם לא האמינו לנו ואף אחד לא האמין לנו, אבל למחרת טסנו ליוון. ארבעתנו. משפחה. אמרתי לקפטן שמעשים הרבה יותר טובים ממילים, הוא הצטרף למודל שדמיינתי ומאז הוא מכיר ברווחים של הפורמט הזה. הילדים שמחים להיווכח שהוריהם נפרדו לא בגלל שהם מתעבים זה את זה".
למה עדיין לא התגרשתם?
"היה ניסיון לעשות את זה, בהתחלה. לקחנו מגשר שגרם לשבר עצום בינינו, במשך שבועיים כמעט ולא דיברנו, אבל קפטן זיהה מהלכים של אינטרס כלכלי שבכלל לא ראיתי. בפעם הבאה שנפגשנו אצל המגשר הוא תפס לי את היד ושאל 'את רוצה להתחתן עם מישהו אחר?' עניתי 'לא כרגע' והוא אמר 'מעולה, כשתרצי להתחתן נתגרש'. קיבלתי את זה בהקלה גדולה ומאותו הרגע הדברים נרגעו בינינו. אנחנו חיים בשני בתים, לעולם לא נהיה זוג, אבל תמיד נהיה משפחה. גם אם יהיה 'מגורשת, מגורשת, מגורשת' נהיה משפחה. אז בחלום הנאיבי שלי, אני ובעלי הבא – זה שיראה אותי על הבמה – נלך לרבנות יחד עם קפטן, אולי גם עם בן זוגו, ואחרי 'מגורשת' נלך כולנו ביחד לאכול ארוחת בוקר ונדבר על שיר החופה, שאליה קפטן יכניס אותנו".
"עוד לא התחלתי"
זה מה שהוא הבטיח לה, קבל שמנא וסלתא, כשאירגן מסיבת הפתעה ליום הולדתה ה־50. "לפני שנתיים, כשקפטן חגג 50, אירגנתי לו מסיבת הפתעה ענקית בהבימה, ובדרך הביתה אמרתי לו 'יש לך שנתיים לסגור את קיסריה'. היה לי ברור שהוא לא יעבור על זה בשתיקה, אבל אני מודה שהוא והילדים הצליחו לעבוד עליי והייתי משוכנעת שאני הולכת עם שתי חברות ילדות שלי להרצאה. כשכולם צרחו 'סופרייז' כמעט עפתי למטבח. מרוב התרגשות לא שלטתי באיברים שלי. למחרת, קפטן ומיקה שוב עבדו עליי ואירגנו כאן, בבית, מסיבה מצומצמת לחברים הכי טובים. הייתי בעננים. זה היה היומולדת הכי מאושר שהיה לי, הרגשתי עשירה בחברים. זה היה הכי מדויק כי רציתי גם משהו גדול, במועדון, וגם משהו קטן, בבית, עם מכונת קריוקי. שלומית אהרון שרה לי את 'הלילה' בסלון. זה קטע. אמא שלי חטפה אותי לפראג לפני היומולדת העגול ועכשיו נסענו ארבעתנו ללימסול. ימים טובים. בכל שבת אנחנו אצל הוריו בצהריים, גם אמא שלי מזמינה לארוחות ערב, כשעשיתי שיפוץ בדירה שלי גרתי אצלו במשך חודשיים, ישנתי עם אדם".
ככה דמיינת את עצמך בגיל 50?
"לא, דמיינתי את עצמי באהבה טובה ויציבה. חשבתי שכבר אוכל לשבת בנחת על זרי הדפנה, גם בקריירה וגם בחיי הפרטיים. לפעמים, כשאני מסתכלת בתוכניות וקוראת מה עשיתי, אני אומרת 'וואו, יש מאחורייך חתיכת רזומה, חתיכת דרך', אבל בתחושה הפנימית שלי עוד לא גילו אותי, עוד לא התחלתי לתת את מה שיש בי. בשנים האחרונות התמזל מזלי וכל תפקיד מאפשר לי להוציא צבע אחר מהפאלטה. בעיניי זה סוג של נס. עכשיו אני משחקת ב'מניין נשים' ו'הרטיטי את לבי' ו'זרים מושלמים' ועושה חזרות ל'גולדה'. יש לי הרים של טקסט ללמוד בעל פה. אחרי זה אתחיל חזרות לעיבוד הבימתי של 'החיים על פי אגפא', בתפקיד שגילה אלמגור עשתה בסרט, ובין לבין אני מצטלמת לסדרת ילדים קומית, 'שקשוקה' (כאן 11) ואני מקווה מאוד שזה אות לבאות. עשיתי טלוויזיה, אבל לא מספיק. עכשיו בא לי".
זה קשור לגיל?
"כן, תמיד אמרו לי שבגיל הזה מגיעה תחושה של חופש ולא האמנתי. עובדה. אני כבר לא נלחמת על שום דבר, לא מרגישה צורך להוכיח את עצמי לאף אחד, ודווקא בגלל זה הדברים פתאום מתיישבים במקום שלהם. זה לא שהרעב חלף, הוא תמיד קיים, אני יכולה להיות עייפה וסחוטה נפשית ואז יעבור לידי מישהו ויזרוק שם של הצגה ובבת אחת כל האנטנות שלי יזדקפו ואני אשאל 'מתי מתחילים חזרות?' מצד שני, כבר הבנתי שבאנו לעשות חיים, לעזאזל. עכשיו הזמן שלי לאהבה. היו לי כמה גישושים, אבל לא ברמה של להביא לאמא. וגם היה לי מחזר אלמוני שבמשך שלוש שנים השאיר לי מתנות יקרות ערך במרכזייה של הבימה, בשמים של לואי ויטון ופרלינים, עד שלדעתי רוששתי אותו והוא נעלם. אני רוצה מישהו שאוכל להניח עליו את הראש. חסר לי מישהו שיחבק אותי. חסרות לי העיניים שדרכן אוהב את עצמי יותר, הרי את אוהבת את עצמך כי מישהו אוהב אותך ואת רואה את עצמך דרך עיניו. זה האקס פקטור שחסר לי בחיי".
"אמא שלי אומרת 'לפני שאני עוצמת את העיניים אני רוצה לראות את הגבר שיישא אותך על כפיים' ואני עונה לה 'לא, תהיה חתונה שנייה'. היא צועקת 'מי צריך חתונה?' והתשובה היא 'אני, מפני שחתונה היא עליית מדרגה'. החתונה השנייה שלי תהיה חתונת חורף, ביום שישי צהריים, תהיה לי תסרוקת גבוהה ואלבש שמלה מוזהבת. וקפטן יוביל אותי במקום אבא שלי, שכבר צלל לדמנציה עמוקה".
מה את עושה כדי לפגוש את בעלך הבא?
"כלום. לא אפליקציות ולא שידוכים. האם אני אמורה להסתובב עם שלט? מצד אחד זה קוסם לי ומצד שני אני פוחדת להיפגע. כבר כאב לי מספיק בחיים".
smadarshirs@gmail.com
הפקה: מיכל עמר שוורץ; סטיילינג: הילה עזרא; איפור ושיער: שלומית פדידה
מכנסיים וחולצה: GOLBARY, בגד גוף: אוסף פרטי, שרשרת: אוסף פרטי, נעליים: ALDO בשער: מכנסיים, וסט וז'קט: GOLBARY, חזייה: INTIMA, שעון: CASIO
