הזמן להיערך כמדינה למשבר האקלים הולך ואוזל, ובזמן שהשרה להגנת הסביבה תעדפה פגישה עם מכחישי המשבר - הנתונים מסרבים להשתנות ומדברים בעד עצמם. בעולם, מיוון ועד הוואי, התמודדו ומתמודדים הקיץ עם שריפות ענק שהשביתו אזורים שלמים. גם אם ישראל תצליח בינתיים להימנע מתרחיש דומה, האמת היא שמשבר האקלים צפוי להשפיע כמעט על כל תחום בחיינו - מהמזון ועד הביטחון. וכשזה המצב, לממשלה אין פריווילגיה להתעלם מהמצב בטענה שהשפעת ישראל ברמה העולמית זניחה, ועליה להתחיל לפעול ללא דיחוי במספר מישורים מקבילים.
העברת חוק אקלים
נשמע ברור מאליו, לא? בתקופתה של השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, הצליחו במשרד להגיע להסכמה עם משרדי האוצר והאנרגיה על הפחתת פליטות של 27 אחוז עד 2030. נכון, זה יעד צנוע מאוד - אך התחלה בכיוון הנכון. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, אבל אז הממשלה התפרקה, ממשלה חדשה הגיעה ויחד איתה גם שרה חדשה. השרה עידית סילמן, כמו כל השרים יש לומר בהגינות, רוצה חוק משל עצמה. בהסכמים הקואליציוניים נקבע שחוק האקלים יעבור תוך חצי שנה עם יעדי הפחתה של 50 אחוז. אנחנו לא שם. את המשחק התחלנו מחדש, עם שר אוצר שמעדיף פלסטיק ושר אנרגיה שמעדיף להחליט דברים בעצמו. יעד ההפחתה ירד ל־30 אחוז, ובינתיים אף אחד לא רואה מתי יהיה זמן להעביר את החוק הזה. האם ראש הממשלה בנימין נתניהו יגיע לוועידת האקלים בדובאי בלי חוק אקלים? עדיף שלא. ולו רק כדי לחסוך לו ולנו את המבוכה.
תעדוף אנרגיות מתחדשות
זה יכול לקרות - אם רק היינו רוצים. משק החשמל, על כך כמעט כולם מסכימים, נמצא על כרעי תרנגולת והמדינה בקושי מצליחה לעמוד בביקושים בגוש דן. בסוף שנת 2020 פירסם המשרד להגנת הסביבה תוכנית המציבה יעד של הגעה ל־95 אחוז אנרגיה מתחדשת לצד מיסוי על מזהמים עד 2050. מדובר במסמך שהוביל ד"ר גיל פרואקטור מהמשרד להגנ"ס, בשיתוף כ־1,000 אנשי מקצוע ומומחים. בין היתר, מומלץ להתחיל לעבוד על הכנסת מתקני אנרגיה סולארית לאזורים העירוניים הבנויים.
חיזוק ענף החקלאות
משבר האקלים הולך לזעזע את ענף החקלאות, אבל זו גם נקודת האור של ישראל - למרות האתגרים הבלתי נגמרים, החקלאים בישראל עדיין נחשבים לטובים, יצירתיים וחדשניים. הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה בכ־1.4 מעלות מ־1950 ועד 2017, והיא צפויה להמשיך ולעלות בעוד כמעלה אחת עד סוף 2050 ובכ־4 מעלות עד סוף המאה הנוכחית. המשמעות: החקלאות כפי שאנחנו מכירים אותה היום תשתנה. כבר היום חקלאים ברמת הנגב עובדים על פיתוח חממות העתיד, סגורות ומוגנות מנזקי הסביבה, ובערבה ובמכון וולקני מפתחים זנים עמידים לחום. החקלאות בגולן תיאלץ לעבור מהפך, ואולי כבר לא נוכל לגדל דובדבנים. לכן השקעה במחקר ובפיתוח היא צורך קיומי. מחירי המזון ימשיכו להאמיר, וכדאי מאוד שישראל לא תמצא עצמה תלויה רק ביבוא וברצון הטוב של מדינות שכנות.
היערכות מערכת הביטחון
הצבא הישראלי פרוס עד קצה גבול היכולת, בטח בימים כאלה. הוא נמצא בכוננות בכל הגבולות. הפלסטינים מצד אחד, איו"ש מצד שני, לבנון בצפון וגורמי פח"ע מכל כיוון שמנסים להרע. תוסיפו לזה פליטי אקלים, ירידה בימי האימונים בגלל גלי חום, ואולי אפילו אי־יכולת להשתמש בתשתיות צבאיות - ותקבלו איום ביטחוני מסוג אחר לחלוטין. לפחות לא יהיו לנו מלחמות מים בזכות ההתפלה, אך המדינות שסביבנו בהחלט יילחמו על המים.
הגנת השטחים הפתוחים
מדינה שבונה את עצמה לדעת, גם תאבד את עצמה. כאשר פוליטיקאים מעדיפים פתרונות קצרי טווח למשבר הדיור, ומערכת התכנון ממהרת לעשות כמצוותם, בלי להסתכל על הטווח הארוך, התוצאה תהיה מדינה של בטון. כך למשל, הממשלה הנוכחית אישרה בניית יישובים חדשים בנגב ובגליל חרף המלצת גורמי המקצוע שעדיף להשקיע ביישובים קיימים ולהרחיב אותם כפתרון יותר סביבתי ויותר זול. במצב הנוכחי, לא יזיק לנו קצת יותר חזון ופחות בטון.
